א אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה אלא ג' ימים לבכי ז' למספד ול' לתספורת וגיהוץ וכתב הרשב"א בד"א בשאר העם אבל ת"ח הכל לפי חכמתן ואין בוכין עליהן יותר מל' יום ואין מספידין עליהן יותר מי"ב חדש וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש אין מספידין אותו. תניא באבל רבתי יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים ג' ימים ואין חוששין משום דרכי אמורי ומעשה שפקדו אחד וחיה כ' שנים והוליד ה' בנים ואח"כ מת א"ר לוי כל ג' ימים יראה האבל עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו מג' ועד ז' כאילו זקופה כנגדו בקרן זוית מז' ועד ל' כאילו עוברת לפניו בשוק ירושלמי כל אותה השנה הדין מתוח כנגד אותה משפחה א"ר יוחנן כל ז' החרב שלופה עד ל' היא רופפת לאחר י"ב היא חוזרת לתערה למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנתרועעה אבן אחת מהן נתרועעה כולם א"ר אלכסנדרי נולד בן זכר באותה משפחה נתרפאה כל המשפחה כתב הרמב"ם ז"ל כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו החכמים הרי זה אכזרי אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה ואחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה:
א סָעִיף א אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה אלא ג' ימים לבכי וכו' בסוף מועד קטן [כז:] ומה שכתב בשם: ב"ה נראה שיש להגיה ולכתוב במקום הרשב"א הרמב"ם שזה הוא לשונו בפ' י"ג: הרשב"א כן נראה ממה שיבא בסמוך: ומה שכתב ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום בפרק הנושא אשה [דף קג:] שצוה רבי בשעת פטירתו הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו ע"ה דכתיב ויבכו את משה ל' יום:
ב סָעִיף א ומ"ש ואין מספידין עליהם יותר מי"ב חדש שם בפטירתו של רבי ספדו ל' יום בליליא ויממא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא או ספדי בליליא וגרסי ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא.
ג סָעִיף א ומ"ש וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש אין מספידין אותו בפרק הערל (יבמות עט.) גבי שאול שלא נספד כהלכה אמר דוד שאול נפקי ליה תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה וכ"כ הרמב"ן בת"ה בשם גאון שאין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר י"ב חדש לפיכך מקום מרוחק שאין מגעת שמועת ת"ח אלא לאחר י"ב חדש פטורים מלהספיד אפי' יום שמועה:
ד סָעִיף א תניא באבל רבתי יוצאין לבית הקברות ופוקדים על המתים ג' ימים וכו' בפ"ח:
ה סָעִיף א א"ר לוי כל ג' ימים יראה האבל עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו וכו' בסוף מ"ק (שם):
ו סָעִיף א ירושלמי כל אותה השנה הדין מתוח כנגד אותה המשפחה א"ר יוחנן כל ז' החרב שלופה וכו' עד נתרפאת כל המשפחה בסוף מ"ק:
ז סָעִיף א כתב הרמב"ם ז"ל כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו החכמים הרי זה אכזרי וכו' פי"ג מהל' אבל:
ח סָעִיף א ומ"ש ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה הוא בפרק ר"א דאורג (ק"ו:):
א סָעִיף א אין מתקשין וכו' בסוף מ"ק [דף כ"ז] מימרא דרב יהודה אמר רב ומייתי עלה עובדא דההיא איתתא דהוי לה ז' בני ומיתו כולהו וגם היא מתה על דהוות קא בכיא ביתירתא ומיהו נראה דמי שמת בלא בנים יכול לבכות עליו טפי מג' והכי משמע בסוגיא דקאמר התם אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור הא כיצד ג' לבכי וז' להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם רחמנים בו יותר ממני בכו בכה להולך להולך בלא בנים דסיפיה דקרא ארישיה קאי דקאמר אל תבכו יותר מדאי אבל בכו בכה יותר מדאי להולך בלא בנים:
ב סָעִיף א וכתב הרשב"א בד"א וכו' וכן חכם וכו' פי' ל"מ בחכם שמת בעירו שהיו בוכין ומספידין עליו ז' ושלשים אין בוכין ואין מספידין עליו יותר אלא אפי' חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש דאכתי לא בכו ולא הספידו עליו כל עיקר אפ"ה אין מספידין עליו לאחר יב"ח וכדאמרינן בפרק הערל גבי שאול:
ג סָעִיף א א"ר לוי וכו' מז' ועד ל' כאילו עוברת לפניו בשוק כך הוא גירסת רבינו אבל בספרים שבידינו הגירסא הוא מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק וכך הוא באלפסי ופי' התוס' מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק עד יב"ח וכדאיתא בירושלמי דבסמוך דלאחר יב"ח חוזרת היא לתערה אבל לגירסת רבי' צריך לפרש דהך דרבי לוי מיירי בשאר קרובים ולפיכך אחר ל' אין לחוש דשוב אינה עוברת לפניו אפי' בשוה והך דירוש' מיירי באביו ואמו דכל אותן י"ב חדש הדין מתוח וכו':
א סָעִיף א ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום דלא עדיפא ממשה רבינו עליו השלום דכתיב וינכו את משה ל' יום:
ב סָעִיף א וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב כו' ז"ל הרמב"ן בת"ה שאין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר י"ב חדש לפיכך מקום מרוחק שאין מגעת שמועת ת"ח אלא לאחר יב"ח פטורים מלהספיד אפי' יום שמועה:
ג סָעִיף א ופוקדין על המתים ג' ימים כו' זה היה דוקא בימיהם שהיו מניחין המת בכוכין והיה אפשר לגלות את המת ולראות אותו:
ד סָעִיף א והוליד ה' בנים ואח"כ מת י"ל דלהכי אמר ואח"כ מת דל"ת דלמא לזה נעשה נס וחי לעולם משא"כ אחרינא דמתים לבסוף דאין צריכין לפוקדן משום דלמא הוא חי וק"ל:
ה סָעִיף א היא רופפת פי' אינה שלופה אלא כאילו היא בנדנדה רפופה ונוחה ליפול ולאחר יב"ח כאילו היא תקועה בנדנדה לגמרי:
ו סָעִיף א נתרפאה כל המשפחה דומה לכיפה הנ"ל שכשחוזרין ותוחבין אבן אחד במקום שנפל אזי ימולא החסרון והכיפה חזקה כבראשונה ומשמע דאף כשמת נקיבה לא נתרפאה עד שיוולד בן זכר כי שאחר שנתרועעה צריכין דבר חזק לתקן המעוות. אדם שמת לו מת ובתוך ל' נולד לו בן אין עושין שמחה ומשתה ביום המילה רוקח מ"ו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.