רשב"ם על ויקרא יב

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא׃

אשה כי תזריע: כי תתעבר בין זכר בין נקבה, אם זכר תלד יהא דינו כך, ואם נקבה תלד כו וכך דינה כולל ואחר כך מפרש: וטמאה שבעת ימים: אפילו לא ראתה דם: כימי נדת דותה: כימי ריחוק חלייה המפורש לפנינו על ידי ראיית דם טמא שהיא ראיית דם לידה, נדה לשון נדודה ומרוחקת מבעלה, דותה לשון חולי כמו לבי דוי:

וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד־מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ׃

בדמי טהרה: שאינו דם נידות, פשוטו כמאן דאמר שני מעיינות הן זה של ל"ג ימים מעיין טהור הוא:

וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה׃

וטהרה: לאכול בקדשים, כך פירשו חכמים, כי מחוסר כיפורים הוא אוכל תרומה מבערב כשהעריב שמשו אבל בקדשים אינו אוכל עד לאחר כפרה: