א ׳אונקלוס הגר׳ שלם מאד בלשון העברית והארמית, וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה – ישים ענין התנועה – הגלות והראות אור נברא – כלומר: ׳שכינה׳ או השגחה. והנה תרגם ״ירד יי״ – ׳יתגלי יי׳; ״וירד יי״ – ׳ואתגלי יי׳ ולא אמר: ׳ונחת יי׳; ״ארדה נא ואראה״ – ׳אתגלי כען ואדון׳ – וזה נמשך בפרושו.
ב אלא שהוא תרגם ״אנכי ארד עמך מצרימה״ – ׳אנא אחות עמך למצרים׳ – וזה דבר מופלא מאד יורה על שלמות זה האדון וטוב פרושו והבנתו הדברים כפי מה שהם, ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מעניני הנבואה.
ג והוא כי תחלת זה הספור אמר ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו׳ ויאמר אנוכי האל וכו׳ אנוכי ארד עמך מצרימה״; וכאשר כלל תחלת המאמר היותו ב׳מראות הלילה׳ לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר ב׳מראות הלילה׳ בלשונו. והוא – האמת, כי זה ספור מה שנאמר; לא ספור ענין שקרה, כמו ״וירד יי על הר סיני״ אשר הוא ספור מה שהתחדש בדברים הנמצאים, ולזה כנה אותו בהראות והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה; והדברים הדמיוניים – כלומר: ספור מה שנאמר לו – הניחו כאשר היה – וזה מופלא!
ד ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו ׳בחלום׳ או ׳במראות הלילה׳ ובין מה שיאמר בו ׳במחזה׳ ו׳במראה׳ ובין מה שיאמר בו סתם ״ויהי דבר יי אלי לאמר״ או ״ויאמר יי אלי לאמר״.
ה ואפשר עוד אצלי כי אונקלוס פרש ׳אלהים׳ הנאמר הנה – מלאך ולזה לא הרחיק שיאמר בו ׳אנא אחות עמך למצרים׳. ולא תרחיק האמינו ׳אלהים׳ הנה – מלאך והוא יאמר לו ״אנכי האל אלהי אביך״ – כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי מלאך גם כן; הלא תראהו אומר: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני״ ובסוף ספור דבריו עמו ״אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר״ – ואין ספק, כי יעקב נדר לאל ולא למלאך; אבל זה נמשך בדברי הנביאים – כלומר: ספור הדברים אשר יאמרם להם המלאך בעבור האלוה בלשון הדיבור האלוה להם – והם כולם בחסרון המצטרף, כאילו אמר: ׳אנכי – שלוח אלהי אביך׳ ׳אנוכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל׳ וכיוצא בזה.
ו והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כונת זה המאמר.
Hebrew text: Moreh Nevuchim (Ibn Tibbon translation), Public Domain.