א אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה בִּכְנִיסָתָהּ וּבִיצִיאָתָהּ, וְיִהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, וְאִם הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת הַמְּחִצָּה אֵצֶל הַשָּׂפָה מִכָּל צַד וְלֹא חִבֵּר אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ שָׁם, אִם אֵין בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, שָׁרֵי דְּאָמְרִינַן לָבוּד; יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, אָסוּר. הַגָּה: וְאִם הַנְּקָבִים שֶׁהָאַמָּה נִכְנָס וְיוֹצֵא בָּהֶם אֵינָם (רְחָבִים) ג', אֲפִלּוּ מְחִצָּה אֵינוֹ צָרִיךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ריטב"א).
ב חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה וּלְשׁוֹן יָם עוֹבֵר עַל הַפִּרְצָה, אִם אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ וְאֵין בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מִי', מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ וּלְהַכְנִיס לַבַּיִת. נִפְרְצָה בְּמִלּוּאָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מִי', אִם נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּפְרַץ גִּדּוּדִים גְּבוֹהִים י', וְהַמַּיִם מְכַסִים אוֹתוֹ מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ בֶּחָצֵר אֲבָל אָסוּר לְהַכְנִיסָן לַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה עַל הַמַּיִם. לֹא נִשְׁאַר גִּדּוּדִים, אָסוּר אֲפִלּוּ לְמַלְּאוֹת בֶּחָצֵר.
א סָעִיף א (א) העוברת בחצר - ודוקא כשהיא עוברת דהיינו שנכנסת לחצר מן צד האחד ויוצאת משם מן צד האחר בנקבים שיש תחת הכתלים אבל אם יש לו בריכת מים בחצירו ואינה נמשכת מבחוץ א"צ שום תיקון אפילו רחבה ועמוקה הרבה דכל מה שבתוך המחיצות בכלל רה"י הוא:
ב סָעִיף א (ב) עמוקה עשרה ורחבה ד' - דבשיעור זה נעשו המים רשות לעצמן ושם כרמלית עליהם כשאר ימים ונהרות ולפיכך כשעוברין דרך חצירו אסור למלאות מהן בשבת אבל אם אין עמוקין עשרה או שאינם רחבים ד' מותר למלאות מהן בלי שום תיקון דבטל הוא לגבי רה"י:
ג סָעִיף א (ג) אא"כ עשו וכו' - דכיון שמבדילין משאר המים שחוץ לחצר המים שבתוך החצר בטלין לגביה דבעלמא הלא קיי"ל דכל מה שבתוך המחיצות רה"י הוא ורק בזה כשמחוברין עם המים שמבחוץ אמרינן דאינם בטילים ונעשו רשות לעצמן משא"כ כשמבדילן שם רה"י עליהם ומחיצת החצר גופא אף אם שקוע הרבה במים אינו מועיל בזה דבעינן שיהא נראה שנעשה בשביל המים:
ד סָעִיף א (ד) בכניסתה וביציאתה - ר"ל במקום כניסת המים לחצר ובמקום יציאת המים מן החצר והכל בפנים על פני רוחב אמת המים:
ה סָעִיף א (ה) משוקע במים - לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:
ו סָעִיף א (ו) למעלה מן המים - כדי שיהיה ניכרת קצת המחיצה המפסיקתן:
ז סָעִיף א (ז) אצל השפה מכל צד וכו' - פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה אחת אלא בשתי חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה:
ח סָעִיף א (ח) דאמרינן לבוד - ומטעם זה אפילו הניח הרבה חללים ביניהם כגון שעשה המחיצה מקנים ובין כל אחד ואחד היה פחות מג' שרי [ח"א]:
ט סָעִיף א (ט) אפילו וכו' - דכל מה שפחות משלשה אמרינן לבוד ונראה דבזה אפילו אם מצד השני הוא רחב שלשה אעפ"כ א"צ תיקון כיון דמצד אחד הוא כסתום לגמרי וכעין לשון ים העוברת בתוך החצר המבואר לקמיה:
י סָעִיף ב (י) מותר למלאות ממנה - אע"פ שהיא עמוקה י' ורחבה ד' ואינו דומה לאמת המים המבואר בס"א דבכאן כיון שנכנס לשון הים בחצר ואינו יוצא ממנה לצד אחר הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותה [דכיון שלא נפרץ יותר מעשר הוא בכלל פתח דהוי כאלו המחיצות קיימין] משא"כ באמת המים שנכנסת ויוצאת תחת כותלי החצר משני הצדדים חולקת רשות לעצמה והוי כרמלית:
יא סָעִיף ב (יא) במילואה - היינו כל כותל החצר שלצד המים:
יב סָעִיף ב (יב) גידודין גבוהים י' - דבזה נחשב כאלו המחיצות עדיין קיימות:
יג סָעִיף ב (יג) ממנו בחצר - דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת ולכן אף כשאין המים שוקעים התירו חכמים משא"כ בבית שהוא רחוק מן המחיצה לעולם אין המחיצה נראית אפילו כשהמים שוקעים:
יד סָעִיף ב (יד) גבוה עשרה - ורחבה של המחיצה א"צ על פני כל הפרצה ורק שיסתום השטח עד שלא ישאר אלא עשר אמות פרוץ דהוא שיעור פתח:
טו סָעִיף ב (טו) לא נשאר גדודים וכו' - ר"ל שלא נשאר גדודים גבוהים עשרה:
טז סָעִיף ב (טז) אסור אפילו למלאות - וה"ה לטלטל בחצר כיון שהוא פרוץ יותר מעשר למקום האסור בד"א כשאין לשון הים עמוק י' אבל אם הלשון עמוק י' שהמים שטפו קרקעית החצר ונעשה גומא עמוקה י' טפחים דופני הגומא גופא נחשב למחיצה בין המים ובין החצר ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנה כיון שאין מחיצה על גבה בינו לבין המים שבחוץ:
א סָעִיף א עמוקה עשרה. אבל אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשו' שעומדת שם וכי עומד' ברה"י הוי רשות היחיד (רש"י):
ב סָעִיף א אין ממלאין. ומ"מ לא מהני מחיצות החצר למלאות כיון שלא נעשו לשם מים כמ"ש סי' שע"ו (רש"י) ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר שהוא פרוץ במילואו לכרמלית י"ל דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה (ראב"ד), ועמ"ש סי' שמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה רק בשיפוע אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמשה אמות לא הוי כמחיצה ועמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, ומשמע בראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה אפי' נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו עיין שם:
ג סָעִיף א משוקע במים. לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:
ד סָעִיף ב מותר למלאות ממנו. אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אות' משא"כ באמת המים שנכנס' ויוצאת וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח):
ה סָעִיף ב ממנו בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצו' ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרת:
ו סָעִיף ב אסור אפי' למלאות. כלומר דאסור לטלטל בחצר ואם הלשון עמוק י' הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית (ראב"ד ורא"ש) ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט דמיירי שהגדודין גבוהים ביותר או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תו'):
א סָעִיף א עמוקה י' ורחבה ד'. דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה וא"צ תיקון דאם היא ברה"ר הוה האמת מים ג"כ רה"ר ואם היא ברה"י הוה ג"כ רה"י אבל אם היא בשיעור זה נעשה רשות לעצמ' והוה כרמלית אפי' בחצר וצריך תיקון להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגנים אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועובר' על גבה אינה מועלת לה כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז ועמ"ש בסי' זה בסמוך:
ב סָעִיף א ויהיה טפח ממנה משוקע כו'. פי' המחיצה שעשה לאמת המים כדי להבדיל כמ"ש יהיה ראשה שלמטה משוקע במים טפח הן במחיצה של צד הכניס' הן של צד היציאה דבלא"ה לא מקרי הבדלה דעירובי מיא שחוץ לחצר עמהם:
ג סָעִיף א אצל השפ' מכל צד כו'. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניס' כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד. והב"י פירש הדבר הזה דברישא היא מונחת לרוחב האמה והשתא אמר שלא עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד א' וכן מצד השני אם אין בין ב' המחיצות ג"ט כו' וכתב מו"ח ז"ל כד ניים כתב להאי פירושא וכ"ה באמת שאין הדעת סובלת פירוש הב"י בזה ואין כאן חילוק בין רישא לסיפא אלא דברישא עשה כל המחיצה של רוח א' בחתיכה א' וכן בשני ובסיפא עשה כל מחיצ' בב' חתיכות:
ד סָעִיף א ואם הנקבים כו'. משמע דבנקבי' רחבים ד' צריך מחיצה וקשה מ"ש מל' ים שבסעיף שאח"ז דמותר אפי' בפירצה עד י' תי' ע"ז ב"י בשם הריטב"א דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד ע"כ אינה בטל' לגבי חצר ונחשב' רשות בפ"ע משא"כ בל' ים שנכנס ומתערב בחצר ע"כ בטל לגביה כל שאין בפירצ' עשר ושיט' זו אי' בהשגת הראב"ד מביאה ב"י שיש חילוק בזה בין אמת המים דכאן ובין ל' הים דאח"ז ותמיה לי טובא דאם אמת המים שגבוה י' ורחבה ד' נחשבת לרשות בפ"ע ואינה בטילה גבי חצר מה מועיל עשיית מחיצ' בצד כניסה ויציאה לענין מילוי המים מן האמה דהא האמה היא כרמלית והמחיצות לא מועילות רק להפסיק בין המים שחוץ לחצר דמתערבים עם אותן שבחצר אבל מ"מ אותן שבחצר עצמו הם כרמלית אע"ג דהם בחצר כיון שיש שם גבוה י' ורוחב ד' הוי כרמלית כדמוכח ברש"י דף פ"ז דלא הוי כרה"י אלא אם אין כשיעור שכ' שם וז"ל שלא היתה כשיעור כרמלית בעומק או ברוחב שאין מים נעשים רשות לעצמן בפחו' מעומק י' ברוחב ד' ואם עובר' ברה"ר הוי רה"ר כדתנן בהזורק כו' אלמא מים שאינן עמוק י' אינן רשות לעצמן וכי הוי נמי בחצר ה"ל רה"י ש"מ דאם יש גוב' י' הוי כרמלי' אפי' בחצר שהוא רה"י דומיא דרה"ר דהוה כרמלית אפי' ברה"ר ונ"ל דלענין זה לא הוי ר"ה ורה"י שוה דברה"ר הוה גוב' י' כרמלי' וברה"י הוי רה"י וטעמ' נ"ל דברה"י הוי רה"י משום שיש שם מחיצו' ומים שבתוך הרקק לא מבטלי המחיצות כדאיתא בהזורק ד' ק' דמיא לא מבטלי מחיצו' אבל ברה"ר לא תליא במחיצות ע"כ הוי כרמלית אפי' ברה"ר אלא דאם יש כרמלית מחוץ לרה"י ומשם נכנס לחצר אז הוי כרמלית אפילו מה שהוא בחצר מ"ה מהני המחיצ' כדי לבטל החבור שיש לו עם מה שהוא בחוץ ממילא לא הוי כרמלית ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים שם כי הוא ממלא מים מכרמלי' לחצר שהוא רה"י ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה
א סָעִיף א עמוקה יו"ד כו'. דבשיעור זה נעשה רשות לעצמה והוי כרמלית אפי' בחצר אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשות שעומדת שם אי בר"ה הוי ר"ה ואי ברה"י הוי רה"י:
ב סָעִיף א מחיצה. אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת אינה מועלת לה כיון שלא נעשית לשם מים. רש"י ועיין מ"א:
ג סָעִיף א משוקע. לחלוק בין מים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:
ד סָעִיף א באמצע. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו המקום הפנוי אינו ג' על ג' הוי כלבוד עיין ט"ז:
ה סָעִיף ב למלאות. אע"פ שהיא עמוקה יו"ד ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו משא"כ באמת המים שנכנסה ויוצאה וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית. ראב"ד וריטב"א עיין ב"י ובט"ז:
ו סָעִיף ב בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרות:
ז סָעִיף ב בחצר. כלומר דאסור לטלטל בחצר. ואם הלשון ים עמוק יו"ד הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית. ראב"ד ורא"ש. כתב הט"ז באותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים כי הוא ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רה"י ובזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה עכ"ל:
א סָעִיף א (ס"ק א) עמוקה כו' והוי כרשות כו' כיון דאינו חשוב בטל לגבי רשות שעומדת ועמ"ש בס"ק ג':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) אין כו' ל"מ מחיצות החצר ר"ל אם לא נפרצה מחיצות החצר אלא שיש שם נקב רחב ד"ט ודרך אותו נקב עוברת האמה ויש מחיצה למעל' ולמטה מן המים: וא"ת הרי האמה אוסרת כו' ר"ל אם לא עשה מחיצה למה אינו אסור רק למלאות. הא אפי' לטלטל בחצר אסור דהא אי לא עשה מחיצה יש לאמה דין כרמלית א"כ לצד האמה החצר נפרץ במלואו למקום האסור דהיינו כרמלית: י"ל דהיא עצמה כו' א"כ אם לא עשה מחיצה אסור לטלטל מחלק חצר שבצד אמה אחד לחצר שבצד השני דהא מטלטל מרה"י לרה"י דרך כרמלית דאסור כדלעיל סי' שמ"ח: אפי' נפרץ כותל החצר. רצה לומר בצד שהמים נכנסים ויוצאים: החצר מוקף מד' רוחותיו. דהא יש לכל חצי חצר ג' מחיצות עד מקום הפרצה כמין חי"ת ובצד הרביעי האמה שעמוק' יו"ד היא מחיצה הרביעית:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) משוקע כו' לחלק בין כו' שהם כרמלית כו' והא דבאין עמוקים יו"ד או אין רחבים ד"ט ל"צ מחיצה משום דאין על המים שמבפנים דין כרמלית אלא דין רה"י כמ"ש מ"א ס"ק א': מ"מ המים שמבחוץ יש להם דין ר"ה והוי ראוי לעשות מחיצה בין המים שמבחוץ שהן ר"ה. ז"א דדוקא הכא שעמוקים י' ורחבים ד' טפחים שהמים מצד עצמן יש להם דין כרמלית בין מבפנים ובין מחוץ לכך צריך להפסיק ביניהם דמבפנים י"ל דין רה"י ע"י מחיצה ומבחוץ נשאר עליו דין כרמלית משא"כ באין עמוקים י' או רחבים ד"ט דמצד עצמן אין למים חשיבות לקרות שם רשות ונקראים ע"ש רשות שהן עומדים בו וכולן שיוצאים מר"ה בטל מהן ממילא דין ר"ה אבל כשעמוקים י' ורחבים ד"ט ניהו כשנכנסים תוך המחיצה ג"כ בטל מהן שם כרמלית מ"מ אף כשיוצאים מר"ה מצד עצמן יש להם דין כרמלית לכך צריך הפסק:
ד סָעִיף ב (ס"ק ה) ממנו כו' דפעמים בו' ולכן אף כשאין המים שוקעים התירו חכמים משא"כ בבית שהוא רחוק מן המחיצה לעולם אין המחיצה נראית אפי כשהמים שוקעים:
ה סָעִיף ב (ס"ק ו) אסור כו' דאסור לטלטל כו' ולמלאות דכ' בש"ע ל"ד או נקט מלתא פסיק' דלמלאות לעולם אסור אפי' הלשון עמוק י': ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון היינו לפרש"י שהביא מ"א לקמן סי' שס"ג שמא יעלה הים שרטון של חול ואבנים אצל שפתו וסיים בתשובת הריב"ש שהביא הרב"י שם וז"ל ולא תהי' שפחו עמוקה מן המבוי י' וישאר המבוי נפרץ כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה הכא גם שהלשון עמוק י' ראוי לאסור הטלטול בחצר אף דהוא נחשב למחיצה מ"מ יש לחוש לחשש הנ"ל ועל זה תי' דמיירי שהגדודים גבוהים ביותר ר"ל מחיצות הלשון שמן הצדדים דאפי' יעלה ים חול ואבנים ישאר גבוה י'. וכ"כ תוס' בעירובין דף י"ב ע"ב לפי פירושם שם בשטה ההיא ע"ש אבל לפי' ה"ה שהביא מ"א שם דחיישי' שמא יתייבש הים ויבא לטלטל שם ע"ש לא סגי בתי' זה גם י"ל דקושי' מ"א על מ"ש בש"ע דאם נשארו גדודים גבוה י' כו' ניחוש שמא יעלה ים שרטון ויהרס הגדודים וכ"ה הקושי' בתוס' דעירובין:
א סָעִיף א ס"א עמוקה כו'. שם בגמ' וערש"י שם במתני' ד"ה שלא כו': ויהיה טפח כו' ואם היתה. שם פ"ו א' לענין בור וה"ה כאן. רי"ף ורא"ש: ואם התחיל. שם פ"ז ב' רבינא אמר כגון כו' וכת"ק דקי"ל כוותיה: ואם הנקבים. נלמד מהנ"ל:
ב סָעִיף ב ס"ב אם אינו. רש"י שם וכמ"ש בגמ' שם ט' ב' קטנה בעשר כו': ולהכניס לבית כו' בחצר אבל אסור להכניסם לבית. תוספות שם דברי המתחיל הב"ע. וקשה כו' וי"ל דהכי פי' כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.