Part One 42 — מורה נבוכים מב

א ׳חי׳ – שם הצומח המרגיש: ״כל רמש אשר הוא חי״. והוא שם הרפואה מן החלי החזק מאוד: ״ויחי מחליו״, ״במחנה עד חיותם״ וכן: ״בשר חי״.

ב וכן ׳מות׳ – שם המיתה ושם החלי החזק ״וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן״ – כלומר: חוזק חליו. ולזה באר ב׳בן הצרפית׳: ״ויהי חליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה״ – שאילו אמר: ׳וימת׳, היה סובל שיהיה חלי חזק קרוב למות, כ׳נבל׳ בשמעו את הדברים;

ג ואמרו קצת האנדלוסין, כי נתבטלה נשימתו, עד שלא הושגה לו נשימה כלל, כמו שיקרא לקצת חולי חלי השתוק ובהחנק הרחם, עד שלא יודע אם הוא מת או חי – ויתמיד זה הספק יום או יומים.

ד וכבר הרבו גם כן לעשות זה השם בענין קנות החכמה: ״ויהיו חיים לנפשך״, ״כי מוצאי מצא חיים״, ״כי חיים הם למוצאיהם״ – וזה הרבה. ולפי זה נקראו הדעות האמתיות ׳חיים׳ והדעות המופסדות ׳מות׳ – אמר ית׳: ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו׳״ – כבר באר כי ה׳טוב׳ הוא ׳חיים׳, וה׳רע׳ הוא ׳מות׳, ופרשם. וכן אפרש באמרו ית׳: ״למען תחיון״ – כפי מה שבא הפרוש המקובל באמרו: ״למען ייטב לך וכו׳״. ולהתפשט זאת ההשאלה בלשון אמרו: ״צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים״. ודע, זה!