א מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינן ניטלין מתיר את החבלים והשקין נופלין
ב מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה
ג אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן מהלקטין לתרנגולי' ונותנין מים ע"ג המורסן אבל לא גובלין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים של שובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנוגלין ולפני יונים הירודוסיות
ד מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן
ה מפירין נדרים בשבת ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואם לאו מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת וסליקא לה מסכת שבת
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.