א קָרָא וְטָעָה, אֲפִלּוּ בְּדִקְדּוּק אוֹת אַחַת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. הַגָּה: וְכֵן דִּין הַחַזָּן הַקּוֹרֵא; וְדַוְקָא שִׁנּוּי שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה עַל יְדֵי זֶה הָעִנְיָן, אֲבָל אִם טָעָה בִּנְגִינַת הַטַּעַם אוֹ בַּנִּקּוּד, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲבָל גּוֹעֲרִין בּוֹ (בֵּית יוֹסֵף וּפִסְקֵי מהרא"י סִימָן קפ"א).
ב וְיִשּׁוּב שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִנְיָן וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה כְּהִלְכָתָהּ בְּדִקְדּוּק וּבִטְעָמִים, אֲפִלּוּ הָכֵי יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה בִּבְרָכָה, כְּהִלְכָתָהּ. וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ רֵישׁ סי' קמ"ג.
א סָעִיף א (א) אפילו בדקדוק אות אחת - כגון שחיסר או הוסיף איזה אות וכדומה כמו שיבואר לקמיה:
ב סָעִיף א (ב) מחזירין אותו - שיקראנה בדקדוק והיינו בין כשהוא עומד עדיין בפסוק זה ובין שכבר גמר הפרשה ואפילו בירך לאחריה נמי העולה אחריו חוזר לאותו פסוק וקורא ממנו ולהלן עד סוף הפרשה ועוד שלשה פסוקים מפרשה שאחריה:
ג סָעִיף א (ג) החזן הקורא - כלומר עכשיו שהחזן הוא הקורא נמי דינא הכי אע"פ שהוא אינו מברך על הקריאה דלאו בברכה תליא מילתא:
ד סָעִיף א (ד) אבל אם טעה וכו' - וה"ה אם חיסר או הוסיף איזה אות במקום שאין הענין משתנה עי"ז כגון שקרא לאהרן הרן בפתח בלא אל"ף או למצרים מצריים וכדומה ונקט נגינה וניקוד משום דע"פ רוב אין הענין משתנה על ידם ובניקוד נמי אם אירע שהענין נשתנה עי"ז כגון יעשה בפת"ח קרא יעשה בציר"י או להיפוך או בחלב בחט"ף קרא בחלב בציר"י או יושב ישב וכל כיוצא בזה שהענין משתנה בודאי מחזירין אותו גם בניקוד ובספר שלחן עצי שטים הוסיף עוד דה"ה בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו (ודלא כמו שאומרים ההמון שאם קרא את השם אין מחזירין בטעה בנגינה):
ה סָעִיף א (ה) אין מחזירין אותו - היינו בין בחזן הקורא ובין העולה:
ו סָעִיף א (ו) בו - וכתב בתשובת מהר"מ מינץ החזן צריך לחזור מתחלה הסדרא שתהא שגורה בפיו כל הדקדוקים במתגין לעיל ומלרע ימין ושמאל ויקרא במתון ולא במהירות ואולי יבליע שום אות או תיבה והביאו הא"ר:
ז סָעִיף ב (ז) יקראו בתורה בברכה - בלי נגון הטעמים ומשמע מכמה אחרונים דאפילו אם אין שם מי שיודע כלל ובודאי יטעו גם בכמה טעיות שהענין משתנה עי"ז אפ"ה התירו להם לקרות ובברכה כדי שלא תתבטל הקריאה לגמרי והפר"ח חולק בזה וכתב דכיון שיטעו בטעיות שמשתנה הענין כמו שבמקום חלב קורא חלב או מ זכר ל זכר ואין שם יודע שיוכל להחזיר הקורא מטעותו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא וע' בפמ"ג שגם הוא מצדד כן ודעתו דיש לקרות בלא ברכה:
ח סָעִיף ב (ח) כהלכתה - ואם יש שם מי שיודע עכ"פ לקרות הטעמים מתוך החומש יקרא זה מתוך החומש לפני האיש הקורא בס"ת להורות הדרך בנקודות וטעמים כראוי והקורא מתוך החומש לא יקרא בקול רם רק כדי שיהא נשמע להקורא מתוך הס"ת [לבוש וש"פ]:
א סָעִיף א בניקוד. ובניקוד נמי כשמשתנה הענין כגון יעשה בפת"ח יעשה בצירי בחלב בחטף בחלב בצירי מחזירין אותו. מ"א:
ב סָעִיף ב בתורה. ונ"ל דהיינו דוקא כגון לאהרן הרן ר"ל שלא קרא האל"ף או יהודים יהודיים וכיוצא. אבל אם טעה בטעות שמשתנה הענין כגון שבמקום חֵלֶב קורא חָלָב וכן במקום זֵכֶר קורא זָכָר ואין שם יודע שיוכל להחזירו מטעותו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא. פר"ח:
א סָעִיף א ס"א קרא כו'. ירושלמי פ"ד דמגילה טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו אפי' טעה בין אם לואם ואמרו שם דאפי' בטעה בתרגום מחזירין אותו וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דמגילה ס"ו וכ"ש בדקדוק דכולהו ילפי מחד קרא כמ"ש בפ"ק ויקרא בספר כו'. הג"מ ועוד ראיה ממ"ש בירושלמי דמגילה פ"ב אין מדקדקין כו' חד קרא יהודיים כו' משמע הא בתורה אף כה"ג מדקדקין וע' סי' תר"ץ סי"ד: אפי' בדקדוק אות. מירושלמי הנ"ל יהודים דמשמע בס"ת אף כה"ג צריך לחזור וכ"ש בטעות גמור דאף במגילה מחזירין ממה דפריך שם אטו אנן האחשתרנים כו' וכן בחסר בס"ת אפי' אות א' אפי' קראה כהלכתה אינו כלום דדוקא במגילה אמרינן השמיט הסופר אותיות כו' וראיה ממ"ש בפ"ג דמנחות אפי' כתב אחד מעכבן ואמרינן שם פשיטא לא נצרכה אלא לקוצו של יוד ושם כרעא דה"א בנוקבא כו' ותנן בפ"א דמגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' רמב"ן והביאו הר"ן בפ"ב דמגילה ואף שדחהו אין דבריו מוכרחין שכתב דההיא לענין שחייב אדם לכתוב ס"ת לעצמו איתמר אין בין כו' דאם אינו כתפילין אינו יוצא ידי המצוה של כתיבת ס"ת ודבריו תמיהין דזה לא נזכר במתני' כלל ועוד דספרים של נ"וכ לא נזכר אפילו בגמ' וגמ' מוקי' למתני' בשאר ספרים אלא שי"ל דמתני' לענין לטמא את הידים נשנית וזה שפריך בגמ' שם ורמינהו מקרא כו' וכ"מ בכמה מקומות לענין לטמא את הידים ומ"מ כיון דאינו מטמא את הידים ה"ל כחומש בעלמא ואין קורין בו וע' ברפט"ז דשבת ועוד נ"ל אי ס"ד דבס"ת לא היה מעכב לא היה פריך שם אתפילין ומזוזה פשיטא: וכן כו'. דל"ת משום ברכה דהא אין מברכין על התרגום ועוד דבימיהם לא היו מברכין אלא הראשון והאחרון: ודוקא כו'. כמ"ש במגילה בירושלמי וע"ל סי' תר"ץ סי' י"ד וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג:
ב סָעִיף ב ס"ב וישוב כו'. כמ"ש בתוס' דע"ז כ"ב ב' ד"ה רגלא כו' ובמדרש כו' וכ"כ ראבי"ה והטור דמש"ה אין מחזירין אלא מיהו דוקא בכה"ג וכמ"ש בשבת שם הוא דל"ל רבא כו' וכן בכה"ג:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.