שולחן ערוך, אורח חיים שנא

סָעִיף א

א (א) ויחבר ידו - וה"ה פיו או כלי: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) למזחילה - וכ"ש לקלוט מים מע"ג הכותל דאסור: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) בתוך ג' טפחים - פי' המזחילה מונחת סמוך לגג תוך ג' טפחים ואמרינן לבוד ושם גג ע"ז והוי כמוציא מן הגג לר"ה ואפילו אין המזחילה רחבה ד' טפחים: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) מן האויר - את המים היורדין מן המזחילה או מן הגג דאויר שלמעלה מיו"ד מקום פטור הוא ואם הוא למטה מעשרה הוי ר"ה וידו הלא ג"כ בר"ה היא: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) תוך ג' למזחילה - דלא אמרינן בזה לבוד וגם דלא הוי עקירה ממקום ד' על ד': ש"ע סָעִיף א

ו (ו) היתה מזחילה וכו' - מזחילה נקרא הצינור המונח לאורך הגג וצינור נקרא כשהוא עומד בצד אחד מן הגג וסתמו בולט להלן הרבה כדי שלא יפלו המים על הכותל: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) יכול לחבר ידו - דכיון שבולט ג' תו לא חשיב כגג: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) שאין בהם וכו' - דחשיב מקום פטור: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) יש בהן וכו' - דהוי ככרמלית: ש"ע סָעִיף א

י (י) אפילו אין בהם וכו' והן למעלה וכו' - דגזרינן שמא יהיה בהן רחב ד' על ד' והוי רה"י ואסור: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א חשוב כגג. דהוי רה"י עססי' שע"ד: ש"ע סָעִיף א

ב מן האויר. דמקום פטור הוא ואם הוא למט' מי' הוי ר"ה: ש"ע סָעִיף א

ג שבולט ג'. לא חשיב כגג: ש"ע סָעִיף א

ד יש בהן ד'. הוי כרמלית: ש"ע סָעִיף א

ה למעלה מי'. גזרי' שמא יהא רחב ד' והוי רה"י ואסור עמ"ש סי' שמ"ה ס"א דאם גדיים בוקעים תחתיו לא הוי רה"י הכא שאני דכיון שהגג רה"י הוי הצנור (חור רה"י) דומיא דזיז ע"ש סי"ו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א חשוב עמ״א בשע״ד ה׳ דאם אין בולט ד״ט הוי רה״י אע״ג שאין מחיצות ניכרות הא בולט ד׳ ואין מחיצות ניכרות הוי הגג כרמלית וכבסי׳ שמ״ה סי״ו ומכרמלית לרה״ר נמי אסור ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

ב מן עמ״א עב״י ורש״י עירובין צ״ט ב׳ דלמעלה קולט ממקום פטור דאין אויר רה״ר למעלה מעשרה ולמטה קולט מאויר רה״ר וידו ג״כ ברה״ר: ש"ע סָעִיף א

ג שבולט עמ״א בלבוש ורש״י עירובין שם משמע כל שבולט שלשה לא הוי לבוד הא פחות מג׳ בולט אמרינן ג״כ לבוד: ש"ע סָעִיף א

ד יש עט״א אבל למשה ואין דע״ר הוי גזירה לגזירה ערש״י שש וב״י: ש"ע סָעִיף א

ה למעלה עמ״א עתו״ש חורי רה״י אף באין דע״ד הוא כרה״י יע״ש ואפשר באין דע״ד מדרבנן אסור בעקירה מרה״י וכה״ג ל״ג ועסי׳ שנ״ג מ״א אות ד׳. ואם המזחילה למעלה מעשרה ומופלגת ג׳ ט׳ לגג לא הוי כחורי רה״י (ושאני בולט ג״ט ואין מופלגת) ואם הגג בולט ד״ט ממחיצות הוי הגג כרמלית כבסי׳ שע״ד ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) חשיב כגג דהוי רה"י ר"ל כיון דהגג הוי רה"י והמזחילה סמוכה לה ואיננ' נמוכה מן הגג ג"ט דינה כגג והוי ג"כ רה"י. ע' סוף סי' שע"ד מבואר דלפעמים אין לגג דין רה"י: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) מן האויר דמקום פטור ר"ל האויר של ר"ה שלמעל' מי': ש"ע סָעִיף א

ג (ס"ק ה) למעל' כו' לא הוי רה"י אפי' למעל'. דומי' דזיז ע"ש סי"ז ר"ל בסי' שמ"ה סעי' י"ז מבואר דזיז הבולט חלון פתוח לו יש לזיז דין חורי רה"י דדינן כרה"י וה"ה הכא בצינור דהוי כמו חורי רה"י אלא דלפ"ז תיקשי ל"ל למיגזר אטו רחב ד' ת"ל דאפי' אינו רחב ד' מ"מ י"ל דין חורי רה"י נהי דאינו חייב אם מכניס או מוציא משם דבעי' עקיר' והנחה ע"ג מקום ד' אבל מ"מ אסור' איכ' וע' סי' שמ"ה במ"א ס"ק ט' ובמ"ש שם וכן קשיא למטה מי' כשאינו רחב ד' דשרי וגם כשרחב ד' כ' מ"א ס"ק ד' הטעם דהוי כרמלית ת"ל דהוי רה"י דהא כ' מ"א בסי' שמ"ה ס"ק ב' דאפי' למט' מי' מיקרי חורי רה"י אף דבני רה"ר יכולים ג"כ להשתמש שם דלא כע"ש ואין לחלק בין חור לזיז דהא מ"א גופי' הניא בצ"ע בסי' שנ"ג ס"ק ד' דגם בזיז למטה מי' אמרי' דהוי חורי רה"י וצ"ל דהצינור לא הוי חורי רה"י ממש דאינו דאוי לתשמיש דאינו עשוי כ"א לקבל המים ולהעבירה שלא יקלקלו הכותל לכן די אם ניתן להצינור דין רשות היחיד אם גבוה יו"ד ורחב ד' אף שהגדיים בוקעים בו מהני מה שדומה לחורי רה"י אף שגדיים בוקעים בו לא נתבטל ממנו שם רה"י משא"כ כשאינו גבוה יו"ד או אינו רחב ד' דמצד עצמו אין עליו שם רה"י לא מיקרי חורי רה"י: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א בתוך ג' טפחים. פירוש המזחילה מונחת סמוך לגג תוך ג' טפחים אמרינן לבוד ושם גג על זה והוי כמוציא מגג לרשות הרבים אבל מותר לקלוט מן האויר אפילו ידו תוך שלש למזחילה ולא שייך בזה לבוד דהא על כל פנים אינו מוציא מרה"י ממש ואין בחיוב הוצאה אלא מוציא ממש מרה"י אבל הרר"י כתב דגם בזה אסור בסמוך לשלשה למזחילה: ש"ע סָעִיף א

ב שאין בהם ארבע על ארבע. דאל"כ אסור דהוי כמוציא מרשות לרשות ואפילו למטה מעשרה הוי על כל פנים כרמלית: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א בתוך עט״ז כפי דעתו שלל בזה פירוש הלבוש דמשמע דמפרש תוך שלש היינו פיו של מזחילה אין בולט לרה״ר יותר משלש אלא כפי׳ הפרישה מונח למטה מגג סמוך לגג באורך הגג בתוך שלש טפחים הוי לבוד והוי כרה״י כמו הגג וכשמצרף ידו ומחבר תחת המזחילה בדיבוק ממש הוי כמוציא מרה״י לרה״ר ומשמע דחיוב יש מ״ה כה״ג דאלת״ה הוי תו גזירה לגזירה למעלה מיוד ואין רחב ד׳ ויוצא שלש לרה״ר עמ״א ה׳ וכשידיו או פיו או כלי סמוך לשלש למזחילה שרי דהיינו קולט כל שאין מצרף ידו ממש בדיבוק בלבוש דאין בידו לבוד אבל הט״ז ז״ל פירש דא״נ שייך לבוד כה״ג מ״מ לית כאן עקירה מע״ג מקום ד׳ ע״ד שהוא באויר אבל הר״ר יהונתן ז״ל כתב דבידו כה״ג נמי שייך לבוד ואסור עב״ח הביאו ובאמת צ״ע במצרף ידו למה הוי חיוב תורה דאין עוקר המים רק זוחל לידו ובב״י בשם הר״מ ז״ל דלא נחו לית חיוב תורה ואף בנחו קשה כאמור ועיין ברש״י צ״ט ב׳ נראה כמ״ש הלבוש וברא״ש שם תניא אידך ואין להאריך ועמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף א

ב שאין עט״ז דביש במזחילה ד׳ ע״ד ממ״נ אסור במצרף למעלה מיו״ד מרה״י לרה״ד ולמטה הוי כרמלית עמ״א אות ד׳ ולמעלה מיו״ד ואין ד׳ ע״ד גזור אטו ד׳ ע״ד מ״א ה׳: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ג"ט. פי' המזחילה מונחת סמוך לגג ג' טפחים ואמרינן לבוד ושם גג על זה והוי כמוציא מגג לר"ה אבל מותר לקלוט מן האויר אפילו ידו תוך ג' למזחילה ולא שייך בזה לבוד דהא עכ"פ אינו מוציא מרה"י ממש ואין בחיוב הוצאה אלא במוציא ממש מרה"י ועיין ט"ז: ש"ע סָעִיף א

ב מן הגג. לא חשיב כגג: ש"ע סָעִיף א

ג ד' על ד'. דהוי כרמלית: ש"ע סָעִיף א

ד מעשרה. דגזרינן שמא יהא רחב ד' והוי רה"י ואסור ועיין מ"א: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א לא. ע"ש רש"י ותוס' ד"ה מן כו': אפי' אם. שם וכגי' ר"ת בתו' ד"ה לא ור"ל כאן אפי' תוך ג' לגג מותר כמש"ש: ש"ע סָעִיף א