שולחן ערוך, אורח חיים שעג

סָעִיף א

א (א) זו כנגד זו - ר"ל שזה בולט מדרום לצפון וזה מצפון לדרום: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) נסר - ובעינן שיקבע הנסר במסמרים שלא יוכל ליטלו בשבת: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) הרי הוא כפתח - פי' ועי"ז מותר לטלטל בשתי החצרות מזה לזה אם ירצו לערב יחד דכיון שיש נסר ביניהם רחב ארבע הרי יכול בקל לילך מפתח העליה זו להעליה שכנגדו ומצטרפים וכתב הפמ"ג דוקא כמו שצייר המחבר שהיו הגזוזטראות בולטות מן העליות שיש בהן דיורין וקי"ל לעיל בסימן שע"ב ס"ה דשני בתים יכולין לערב דרך פתח שביניהם אפילו הוא למעלה מי"ט אבל אם היו כה"ג בולטות משתי חצרות לא מהני כיון שהוא למעלה מי"ט וכנ"ל שם: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ואם אין המרחק וכו' - היינו שאין בין גזוזטרא לגזוזטרא הפסק אויר רק פחות מד"ט וא"כ יוכל לפסוע בקל מזה לזה: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) דינא הכי - כמו בנסר שיכולין לערב יחד כשירצו ואם רצו מערבין שנים ודוקא שסמיכת הגזוזטראות זו לזו לא היה באורך כל הכותל דאלו אם היה סמיכתן באורך כל הכותל או שהיה נמשך הסמיכה זו לזו ביותר מעשר אמות אז מערבין אחד ולא שנים: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) ואם רצו כל אחת וכו' - ודוקא כשאין הנסר מחזיק רק מארבעה טפחים עד עשר אמות אבל אם הוא מרוצף בנסרים יותר מעשר אמות מערבין אחד ולא שנים. ודע דמה שצריכין לערב יחד הוא רק להועיל שיהיו יכולין כ"א לטלטל על הגזוזטרא וכן לחצר חבירו כלים ששבתו בבית אבל מ"מ אפילו לא עירוב יחד יכולים כ"א לערב לעצמו החצר עם בתיו ועליה שלו: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) לעצמה - ובאופן זה יהיה מותר לכ"א לטלטל מכלי ביתו בשטח גזוזטרא השייך לו אמנם על השטח שכנגד הנסר וגם על הנסר גופא מסתברא דאסור שהרי כ"א פרוץ למקום חבירו ואוסרין זה על זה: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) משוכה למזרח - ר"ל משוכה ממקום חברתה לצד מזרח: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) אינם יכולים לערב יחד - שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זוית של זו לזו ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וגם לפי שאין הגשר ישר אלא באלכסון עומד מתירא אדם לעבור בו: ש"ע סָעִיף א

י (י) חשיב שפיר וכו' - פי' דהוי כאלו הנסר מונח בשוה: ש"ע סָעִיף א

יא (יא) כפתח - דע דמה שאמרו בין בריחוק בין בגובה היינו שמרוחק זה מזה יותר מד' טפחים באויר שבין זו לזו אלא שזו גבוה מזו בפחות מג' טפחים אז אמרינן דהוי כאלו הם שניהם זו כנגד זו ונותן נסר מזו לזו כיון שהמרחק שביניהם יותר מד' טפחים וה"ה נמי כשמרוחק זו מזו בפחות מג' טפחים בריחוק שזו לצד מזרח וזו לצד מערב ואינם זה כנגד זה ממש רק שמרוחק פחות מג"ט אמרינן לבוד והוי כאלו הם זו כנגד זו ואז אף שעדיין יש אויר רחוק בין זו לזו יותר מד"ט מותר ע"י נסר שנותן בין זו לזו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נסר. כ' הש"ג דבעי' שיקבע הנסר במסמר שלא יוכל ליטלו בשבת: ש"ע סָעִיף א

ב דינא הכי. ודוקא כשאין כל משך הגזוזטראות סמוך רק במשך י' אמות הם סמוכים דהוי פתח כמ"ש סי' שע"ב ס"ז אבל אם סמוכין זו לזו יותר מי' אמות מערבין א' ואין מערבין ב' והוא הדין כשכל משך אורך הגזוזטראות סמוך אפי' פחות מי' דהוי כנפרוץ במלואו וכ"כ במ"מ בשם הרשב"א וכ"כ הב"ח: ש"ע סָעִיף א

ג אינם יכולין לערב. שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זויות של זו לשל זו ופתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי ועסי' שס"ח ס"ב: ש"ע סָעִיף א

ד חשיב שפיר כפתח. פי' דהוי כאלו הנסר מונח בשוה: ש"ע סָעִיף א

ה כפתח. ודוקא כשהן רחוקות זו מזו כגון שהמבוי רחב אלא שהם זו שלא כנגד זו ואם תמשך חוט מזו לצד שכנגדו יהיה פחות מג' טפחים מזיז שכנגדו אבל אם הם סמוכות זו לזו ממש שיערו בארבע כמ"ש בהג"ה ואין צריך נסר: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נסר עמ״א עסי׳ שע״ב במ״א אות ח״י ובר״מ ז״ל שם הי״ג כל שניטל בשבת לא הוי פתח ואין ממעט ולכן צריך לחבר הנסר: ש"ע סָעִיף א

ב דינא הכי עמ״א המ״מ פ״ג דעירובין הי״ד ועב״ח כ״ל אורך גזוזטראות ביותר מי״א משמע הא רק י״א אע״פ שכל אורך הגזוזטראות כן לא הוי פרוץ במילואו לענין הבתים שעודפין מכאן וכאן פס ד״ט ויותר אבל ביותר מי״א פרצה הוי ועט״ז ב׳ וצ״ע וכבר הארכתי שם: ש"ע סָעִיף א

ג אינה עמ״א טור ובשס״א אות ד׳ וגבוה זה מזה ג״ט י״ל נמי לא חשיב פתח בשיפוע כי הא וע׳ הרר״י ובט״ז כתבנו מזת יע״ש: ש"ע סָעִיף א

ד חשיב עמ״א כתב זה ליישב דברי עולת שבת דפחות מג״ט נימא נמי דפתחא בקרן זוית לא עבדי ותי׳ המ״א דהוי כאלו מונח בשוה וי״ל לבוד כו׳ ועדיין צ״ע: ש"ע סָעִיף א

ה כפתח עמ״א לכאורה כל שיש אויר פחות מד״ט בין גזוזטרא לשניה אפילו יהיה משוכה פחות ד״ט בין הכל עם אלכסון מצי לפסוע וא״צ נסר ולא פחות ג״ט רק פחות ד״ט מצי לפסוע באלכסון והמ״מ פ״ג מה״ע הי״ד בשם הרשב״א ז״ל באויר פחות מד״ט נגד זה היינו מערבין א׳ ולא ב׳ הוא דנגד זה הא זה שלא נגד זה רצו תליא דלא הוי במילואו באפשר. אבל זה אינו דבכ״ע בעינן שלא יהא משוך ג״ט אלא דאם רחוקות שמפסיק רה״ר רחב ביניהם הרבה משוכה זה מזה פחות ג״ט סגי וצריך נסר ד״ט ואם אין רחוקות זה מזה רק אויר פחות ד״ט ומשוכות זה מנגד זה פחות ג״ט הוי זה נגד זה וא״צ נסר כלל וזהו דין הרשב״א ז״ל והבן זה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) נסר כו' שלא יוכל ליטלו בשבת וכדלעיל סי' שע"ב סעיף י' גבי ספסל וביתר מקומות באותו סי': ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) דינא כו' אבל כו' יותר מי'. דאז הוי כפרצה דפרוצים זה לזה והוי כחדא ואוסרים זה על זה וצריכים לערב יחד: ש"ע סָעִיף א

ג (ס"ק ג) אינם יכולים כו' ופתח' בק"ז ל"ע אינשי. וכ' הט"ז משמע דאם אינה בקרן זויות אף שהוא בעיקום מהני נסר: ש"ע סָעִיף א

ד (ס"ק ה) כפתח ודוקא כשהן וחוקים ר"ל אם היו זה כנגד זה ממש וגם לא היו גבוהים א' מחברו מ"מ היה המרחק ביניהם עכ"פ ד"ט: ואם תמשוך חוט. ר"ל אם נמשוך חוט או קנה לכותל שכנגדו ביושר עד הכותל ואח"כ נמדוד מסוף החוט או הקנה עד הנסר שקבוע שם ולא יהיה ביניהם ב' טפחים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גזוזטראות. פי' נסרים בולטים משפת תקרת העלייה לר"ה. רש"י: ש"ע סָעִיף א

ב הרי הוא כפתח. פי' על ידי זה מותר לטלטל בשני החצירות מזה לזה אם ירצו לערב יחד ועל זה כ' רמ"א דאם אין המרחק שביניהם ד' אפי' בלא נסר הוה שם כפתח כיון דיכול לפסוע מזה לזה והוה דינו כמו בחריץ שבסי' שע"ב סי"ו כל שיש שם פתח דהיינו אם נסתר קצתו עד עשרה ה"נ הך קירוב שיש בין החצירות על הגזוזטראות שיכולין לפסוע מזה לזה הוה פתח ובתו' דף ע"ח כתוב בשם ר"ת דלא איירי בנותן נסר מזו לזו ודין חריץ נותן לגזוזטראות דאם יש בין זו לזו ד' מערבין שנים ולא אחד כמו חריץ אבל בפחות מד' רגיל לפסוע מזו לזו משום הכי אמר היכא דליכא ד' מזו לזו מערבין שנים ואם רצו א' כו' והיינו כמ"ש. ובב"י בשם המ"מ כתב כאן שאם אין ביניהם מרחק ד' א"צ נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין א' ולא שנים כל שהן זו כנגד זו עכ"ל והנה זה סותר מ"ש בשם התו' ודברי הרמ"א ולק"מ דזה מיירי במערב לטלטל מגזוזטרא לחברתה והם רחבות הרבה נמצא שההפסק אויר שביניהם שאין בו ארבע טפחים מבטל הפתח ודומה לחריץ וכותל שנפרצו יתר מעשר דא"א לערב אלא א' משא"כ בדברי תו' ורמ"א כאן שהגזוזטרא אינם רחבים ואינו רוצה להשתמש שם רק שעל ידיהם יהיה פתח מחצר לחצר ובזה מערבין כמו שרוצים כל זה בריר ופשוט: ש"ע סָעִיף א

ג אינם יכולים לערב יחד. הטעם בטור שכשיתנו הנסר מזו לזו יבוא מקרן זוית של זו לזו ולא חשוב פיתחא דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי משמע כל שאינם בקרן זוית שפיר מהני הנסר אע"ג דהוה בעיקום וכ"מ בקושיית התוספות דבנסר מהני אפילו זו שלא כנגד זו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גזוזטראות עט״ז לי העני יש בכאן שערוריה גדולה וצריך אני להתבונן בדברי קדשם וכמה גירסאות יש בכאן ואבאר בעזה״י בכאן ובאות ב׳ וג׳ הנה רש״י עירובין בדף ע״ח ב׳ במשנה שם ד״ה ב׳ גזוזטראות כו׳ ואם ישנן זה אצ״ל זה כו׳ וד״ה פחות שאין רחב משמע ב׳ בתים בשני צדי רה״ר זה כנגד זה ממולו עסי׳ שנ״ג ורש״י פירש זה אצל זה משמע בצד א׳ ברה״ר ויהיה כעין זה ב׳ דיוטאות ודיוטא א׳ עי׳ ריש פרק הזורק שבת צ״ז א׳ ורבותא אמר בדיוטא א׳ דמושיט למעלה מי״ט חייב וא״כ י״ל דבכ״ע אסור לטלטל מגזוזטרא לחברתה כשיש אויר רה״ר ביניהם ג״ט עכ״פ משום גזירה אטו מושיט כאן מיירי שנתן נסר לית אויר רה״ר דלא כתוס׳ ד״ה וכן שפירשו בשם הר״ת ביש אויר פחות מד״ט שאז בהכרח יתפרש בב׳ דיוטאות או בחצירות ואין אויר רה״ר כלל ביניהם. ואומרו פחות שאין רוחב הנסר דליש גירסא בירושלמי פחות היינו שאין החריץ בין החצירות או אויר שבין הגזוזטראות הוא פחות מד״ט ודע דהגזוזטרא הוא בב׳ דיורין כפירש״י והר״מ ז״ל בפי׳ המשנה דבחצר כה״ג אף חלון ופתח למעלה מי״ט לא מהני כבסי׳ שע״ב סד״ה ומ״ש הט״ז אות ב׳ לערב החצירות מ״מ הגזוזטרא הוא בעליה מקורה כו׳. ובגמ׳ שם ע״ט א׳ אמר רבא הא דאמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא. זו למעלה מזו נמי לא אמרן אלא שיש בין זה לזה ג״ט כו׳ נראה שזהו גירסת רש״י והר״מ ז״ל פ״ג מה׳ עירובין הי״ד ועמ״מ שם שהשמיט הר״מ ז״ל משוכה זו מזו רק זו למעלה מזו ופירש״י ז״ל ד״ה זו שלא כנגד זו א׳ בולטת יותר לרה״ר כו׳ א״י פירושו לכאורה היינו א׳ למטה מחברתה וממ״ש בד״ה אין בין זו לזו רחוקה משמע לא בגוכה ואמנם בר״מ ז״ל היא גירסא אמיתית ומיפרש״י ז״ל לא סגי בנסר ד׳ משמע הא יותר רחב מהני והיינו לטעם דפתחא בקרן זוית כו׳ או בגובה זו מזו בעית לילך בנסר ד״ט הא רחב הרבה מהני והבן זה וע׳ אות ג׳ מזה ואי״ה באות כ״ג יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

ב הרי עט״ז גם בכאן יש לי הרהורי דברים ואבארם בעזה״י רש״י ז״ל פי׳ הכל בנסר חריץ וב׳ גזוזטראות לגירסא שלפנינו ונד מפי׳ ר״ת מהרבה טעמים א׳ מלת וכן משמע דשוה לחריץ היינו בנסר ב׳ פחות מכאן קאי על הכל דלר״ת קאי אחריץ לבד ג׳ דאם מערב שישמש מגזוזטרא לשנייה וביש יותר מי׳ אמות בארכן אויר פחות מד״ט או פחות מי״א ונפרץ במילואם אין מערבין שנים עמ״א ב׳ מזה אמנם ר״ת פירש וכן לענין אויר ועיין ברי״ף הגירסא בזה ובירושלמי אית תני בסיפא פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין במיעט הנסר ומ״ד מערבין אחד ואין מערבין שנים במיעט בחלל לרש״י קאי אחריץ ואגזוזטרא ולר״ת חוזר אחריץ לבד כמבואר ועא״ר אות ג׳ ובהגאון המפרש שם ולמ״ש א״ש כי התוספות סוברים שגזוזטרא כל שנתן נסר אפילו משוכה זו מזו הרבה מהני לא הוי כפתח כאמור והגירסא בגמ׳ לקמן ע״ט לתוס׳ הוא גי׳ הרי״ף והרא״ש שם אמר רבא ל״ש אלא זו נגד זו אבל זו שלא נגד זו או זו למעלה מזו לא ויהיה הטעם כמ״ש הטור פתחא בקרן זוית לא עבדי או כמ״ש הרר״י ז״ל בפירושו דמבעית לילך וכן גבוה זו מזו ג״ט הנסר בעיקום ולא סגי בד״ט הא נסר רחב הרבה י״ל דמהני וכדבעינן למימר לקמן אי״ה וברי״ף הגירסא חריץ כו׳ פחות מכאן מערבין ב׳ וכן גזוזטרא מערבין א׳ ולא שנים פחות מכאן מערבין ב׳ ולא א׳ וכעין זה ברא״ש ז״ל יע״ש וא״י להלום אותה הגירסא ואם יתפרש כמ״ש המ״מ בשם הרשב״א ז״ל בנפרץ במלואו או יותר מי״א כמ״ש המ״א ב׳ והט״ז כאן איך יתפרש פחות מערבין ב׳ ולא א׳ וצ״ע: מ״ש הר״מ ז״ל פ״ג הי״ד היו זו בצ״ד זו היה אפשר לפרש בדיוטא א׳ וע״צ הדוחק ולא רציתי לפרש כן מאחר שהם ז״ל פירשו כפשוטו ועמ״מ שם והנה רש״י ור״ת י״ל פליגי בתרתי לרש״י בנסר כל שאחת משוכה מחברתה ג״ט לא מהני נסר ד״ט ולתוס׳ מהני וכן ביש אויר ביניהם פחות מד״ט י״ל לרש״י מערבין א׳ דוקא כי אע״פ שנפרץ במילואו למעלה מ״מ הם הב׳ בתים ולתוס׳ רצו מערבין א׳ או ב׳ ולזה ציין המרשי׳ בהג״ה המגיד פרק שלישי: כי היה מקום לומר מאחר לרש״י י״ל דאין מודה לדין התוס׳ ותוס׳ אין מודים לרש״י בנסר זה שלא כנגד זה רק המ״מ בשם הרשב״א ז״ל כתב דאויר פחות ד״ט ונהר שוין המה מערבין אחד אל תטעה לומר שהר״ב בהג״ה בכיון ציין כאן מערבין א׳ ולא נטר לבסוף לומר רק לענין מערבין א׳ דינא הכי ולא מערבין שנים לזה הודיע לנו הט״ז ז״ל דאינו כן רק דינא ממש כפותח כאויר פחות ד״ט ולא ציין תוס׳ דלתוס׳ י״ל בנסר ד״ט אף שלא כנגד זה דינא הכי והמ״מ כתכ דוקא זה נגד זה. וחילוק הט״ז קשה להבין והמ״א ב׳ ביאר זה מדברי הט״ז י״ל כל שרוצים בעלי ב׳ גזוזטראות לערב ולהשתמש בגזוזטראות ודיורין תחתונים אין נותנים לעירוב כלל אז אם יותר מי״א או במילואו מערבין א׳ ולא שנים וא״ל כפתח משא״כ כשכל ב׳ בתים רוצים לערב שנים י״ל אף שיש בגזוזטראות יותר מי״א ומילואו למעלה בעלייה אע״פ כן למטה הם חלוקין וע׳ עולת שבת וצ״ע בזה ועא״ר: ש"ע סָעִיף א

ג אינם עט״ז וגבוה זה מזה ג״ט נמי לאו פתח וע׳ בפי׳ הרר״י בזה. ומ״ש כל שאין בקרן זוית י״ל דנסר רחב הרבה ועפרש״י שם לא סגי בנסר ד״ט הביאותיו לעיל או שמשוכה א׳ מחבירתה הרבה אלאשפבולטת עד שמגיע נגד שנייה באמצע שם נותן נסר מזה לזה נמי פתח הוי לא כנגד אלא אצלה בצדה והבן זה. ועא״ר ואי״ה במ״א יבואר עוד בזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נסר. וקבעו במסמר שלא יוכל לטלטלו בשבת. ש"ג: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א ונתן ביניהם. כפרש"י שם: ואם אין. כפי' ר"ת שם ד"ה וכן והוא ג"כ בתוספתא פרק שמיני דמכילתין: ש"ע סָעִיף א