שולחן ערוך, אורח חיים תפח
א שַׁחֲרִית נִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקוֹרִים הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, וְגוֹמְרִין הַהַלֵּל וּמְבָרְכִין לִקְרוֹת הַהַלֵּל, וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְאָדָם נִכְבָּד שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם, וּבֵין הַפְּרָקִים שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם נִכְבָּד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּב' יָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁגּוֹמְרִים בָּהֶם הַהַלֵּל דִּינָא הָכֵי לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֲבָל בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִין עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תכ"ב סָעִיף ד'. וְאִם פָּסַק בָּאֶמְצַע וְשָׁהָה אֲפִלּוּ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.
ב בַּהַלֵּל, אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין כְּאֶחָד.
ג מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּרִאשׁוֹן חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי וְאִם מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב עַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן רפ"ב בְּפָרָשַׁת בֹּא מִן מִשְׁכוּ עַד מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאוֹתָם, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בְּשֵׁנִי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וּמַפְטִיר בִּיהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף וְאֵין מַזְכִּירִין גֶּשֶׁם מִכָּאן וָאֵילָךְ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קי"ד ס"ג, וְכֵן פּוֹסְקִים מִשָּׁם וָאֵילָךְ מִלִּשְׁאֹל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. הַגָּה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר בְּכָל יוֹם טוֹב בִּתְפִלַּת מוּסָף פְּסוּקֵי מוּסָף הַיּוֹם אַחַר שֶׁאָמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךְ כָּאָמוּר.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) וקורים הזמירות וכו' - היינו המזמורים שאומרים קודם פסוקי דזמרה וגם מזמור שיר ליום השבת אומרים דיו"ט נמי אקרי שבת. וכן אומרים ברכת נשמת כמו בשבת ואחר ברכו אומרים ברכת יוצר אור כמו בחול: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) וגומרין ההלל - ואם חיסר פסוק אחד או תיבה אחת צריך להתחיל אח"כ מאותו פסוק ולגמור עד סוף ההלל דאם יאמרנו במקום שנזכר הו"ל קריאה למפרע ולא יצא: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) לקרות ההלל - ר"ל שלא יאמר לגמור ההלל דשמא ידלג תיבה או אות אחת ויש חשש ברכה לבטלה ואם אמר לגמור יצא ובמקום שנהגו לומר לגמור אין לבטל מנהגם [פמ"ג]. אם בא לבהכ"נ סמוך להלל יקרא תחלה הלל עם הצבור ואח"כ יתפלל והוא שלא יעבור זמן ק"ש ותפלה עי"ז ועיין לעיל בסימן תכ"ב במ"ב סקט"ז: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) כדרך שאמרו בק"ש וכו' - ופרטי ופרטי דינים אלו עיין לעיל סימן ס"ו: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) באמצע הפרק וכו' - ואלו הן הפרקים הללויה הללו עבדי ה' וגו'. בצאת ישראל ממצרים וגו'. לא לנו ה' לא לנו וגו'. אהבתי וגו'. הללו את ה' כל גוים וגו' מן המצר וגו'. ורד"ק כתב דמן המצר אינו תחלת המזמור אלא מתחיל הודו לה' כי טוב וגו': ש"ע סָעִיף א
ו (ו) באמצע - היינו אפי' באמצע הפרק: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) ושהה וכו' - מדסתם משמע אפי' שהה באונס ועיין לעיל בסימן תכ"ב סקכ"ד במ"ב: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ח (ח) אפילו עשרה קורין כאחד - ר"ל אפילו היכא שמוציאין ידי חובה באמירתן לאחרים ולא אמרינן תרי קלא לא משתמעי כדאשכחן סימן קמ"א ס"ב לענין קה"ת דהלל חביבי להו משום זכרון הנס ויהבי דעתייהו ושמעי. ומה"ט ג"כ המנהג שמקדשין שנים או יותר יחד בשבת ויו"ט או כשיושבין בסוכה כמה בעלי בתים ומקדשין להוציא בני ביתם משום דהקידוש חביב להם ויהבי דעתייהו ושמעי ומ"מ יותר טוב שלא יקדשו בבת אחת היכי שצריכין להוציא ב"ב אלא זה אחר זה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט (ט) ומפטיר קורא וכו' - ועיין לעיל בסימן קל"ז במ"ב סקי"א: ש"ע סָעִיף ג
י (י) בעת ההיא - ויש מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו וכן נוהגין עכשיו: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) ואין מזכירין וכו' - דעת המחבר דהוא מנהג ספרד שאפילו במוסף גופא אין מזכירין גשם ולזה כתב רמ"א ועיין לעיל סימן קי"ד ס"ג דשם מבואר בהג"ה דמנהגנו הוא כפוסקים דס"ל דהצבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר בתפלתו שחוזר בקול רם אז הם פוסקין במנחה וה"ה היחיד שאיחר תפלתו במוסף עד אחר שהתפלל הש"ץ ופסק לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ג"כ שוב לא יזכיר גשם וע"ש במ"ב ובה"ל כמה פרטים בדין זה: ש"ע סָעִיף ג
יב (יב) משם ואילך מלשאול וכו' - היינו בחוה"מ שוב לא יבקש על מטר ובדיעבד אם שכח ועבר עיין לעיל בסימן קי"ז ס"ג ובבה"ל. והנה אף שהסכימו הפוסקים שאין נכון שיכריז השמש ד"ז בצבור ששוב לא יזכירו גשם ומטר שנראה כאלו ממאנים על הגשמים וע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים מ"מ נ"ל שנכון מאוד שהשמש יזכיר בחשאי לרוב העולם קודם תפלת מעריב של לילה ראשונה של חוה"מ שיאמרו ותן ברכה וכו' כי האנשים פשוטין רובן נכשלין בלילה ראשונה וכן למחר בתפלת שחרית עד שישמעו מן הש"ץ שפסק ויש בזה חשש כמה מאות ברכות לבטלה: ש"ע סָעִיף ג
יג (יג) ונוהגין לומר וכו' - ובדיעבד אף אם לא הזכיר אותם כלל יצא. ואם טעה במוספין והזכיר של יום אחר וכן בסוכות שאמר ביום א' דחוה"מ מה שאינו שייך כלל לאותו יום כגון שאמר ביום הרביעי אם לא סיים הברכה יתחיל מפסוקי הקרבנות ואם סיים הברכה א"צ לחזור [ח"א בסוף כלל כח]: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א אומרים מזמור שיר ליום השבת - די"ט נמי איקרי שבת (ד"מ): לקרות ההלל. כצ"ל וכ"ה בקצת ספרים ובתשו' רמ"א סי' ל"ה וכ"מ בלבוש ובל"ח ולא יאמר לגמור דשמא ידלג תיבה א': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב קורין כא'. אף על גב דתרי קלי לא משתמעי איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ומוציאין רבים י"ח (גמ'): ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ומפטיר קורא כו'. מה שקורין פ' המוספין בי"ט לא מצינו בגמרא רק הגאונים תקנוה (ב"י הרא"ש והר"ן) עמ"ש סי' קלז: ש"ע סָעִיף ג
ד וע"ל סי' קי"ד ס"ג. דשם פסק רמ"א דהצבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר במוסף אז הם פוסקים במנחה וכתב הלבוש וא"ת יכריזו קודם מוסף שלא יאמרו משיב הרוח וי"ל דזה כאלו ממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים עכ"ל ונ"ל דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק ש"ץ ול"ד למ"ש הטור בסי' קי"ז לענין ותן טל ומטר דיחיד גריר בתר צבור ע"ש דהכא עיקר הקפידא תלויה בשמיע' מפי הש"ץ שהפסיק: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א ואומרים עמ״א. היינו שחרית פסוקי דזמרה משא״כ בכניסת י״ט א״א מזמור שיר ליום השבת בי״ט רק כשחל י״ט בשבת ועח״י ויש מקומות שא״א לכה דודי כשחל י״ט בשבת או בשבת חה״מ רק מזמור שיר ליום השבת ויש מקומות אומרים ומדלגין התנערי. ומ״מ לכו נרננה א״א. ויוה״כ שחל בשבת עסי׳ תרי״ט אומרים ויכולו ומגן אבות ועא״ר שם י״ח בשם שכ״ג אומרים מזמור שיר ליום השבת יע״ש ואין מקבלין שבת ומשמע אף במקום שמקבלין שבת כשחל י״ט בשבת ביוה״כ לא: לקרות עמ״א ועט״ז בשם הע״ש מ״ש שם משמע גירסתו היה לגמור יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב קורין עמ״א מגילה כ״א א׳ ב׳ דאף להוציא אחרים י״ח שרי כה״ג. אבל בשאר דברים אף שאין מי שיוציא אותם אסור דמבלבלין זא״ז ור״ה ויה״כ יש סידור לפני כ״א וחביב יהבי דעתיה עסי׳ ק״א: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ומפטיר עמ״א וע׳ מגילה דף למ״ד ועסי׳ קל״ז במ״א אות ז׳ באורך: ש"ע סָעִיף ג
ד ועיין לעיל עמ״א לדידן אין מכריזין שלא לומר גשם דנראה כממאנין בגשמים לכך אומרים הקהל וש״ץ בלחש במוסף משיב הרוח ומוריד הגשם ובקול רם פוסק הש״ץ ויחיד פוסק במנחה משא״כ במקום שאומרים בקיץ משיב הרוח ומוריד הטל מכריז השמש במוסף משיב הרוח ומוריד הטל ופוסקין בלחש מלהזכיר גשם עסי׳ קי״ד ולבוש שם. ובש״ע מכריז ומזכירין במוסף גשם בלחש יע״ש: עיין פרישה מ״ש הט״ז מכאן ואילך אין שואלין בגשמים הא מערבית פסק ותי׳ דנ״מ אם טעה והתחיל ברך עלינו ביוצר מזכיר טל ומטר לא במוסף ועסי׳ רס״ט ס״א ומשמע בי״ט נמי גומר אותה ברכה ומשמע אף לדידן דמפסיקין במנחה מ״מ בשאלה כבר פסקו בערבית והבן זה. ומ״ש דיעה א׳ וב׳ במוסף אי גומר הברכה יע״ש: הב״ח ז״ל הראה כאן לתקפ״ד ותרמ״ד ותרס״ח ועסי׳ תקכ״ט במ״א וי״ו ורפ״א וצ״ע קצת במ״ש דהאידנא מאריכין בפיוטים משכימים בכל י״ט דמשמע בב״ח דוקא שמיני עצרת גשם והזכרת נשמות וה״ה כדומה וי״ל מ״מ תוכחת מגולה על אותן שעוברים זמן ק״ש ותפילה לאחר שליש היום ממש בקיץ דאסור לומר עם הברכות ול״מ דעוברין זמן ק״ש ד״ת רביעי היום ומיהו בק״ש קטנה יוצאין בדוחק וזה בשבת וי״ט ובחול צריך להניח תפילין בק״ש קטנה ועסי׳ נ״ח מזה מ״ש: דיני הלל עסי׳ ותכ״ב ובמ״א ו׳ ז׳ ועיין עולת שבת בשנים שעמו אפי׳ הגיעו לחינוך סגי ואי״ה בתכ״ב יבואר. ועסי׳ ת״ץ ס״ה שם יבואר קצת דיני קריאת התורה בי״ט אי״ה: ש"ע סָעִיף ג
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א אומרים מזמור כו'. כתב ח"י היינו תוך פסוקי דזמרה אבל בכניסת יום טוב אין אומרים אותו אע"ג דבכניסת שבת אומרים אותו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב (ס"ק ג) ומפטיר כו' הגאונים תקנוה ומסתמא קבלו כך מרבנן סבוראי עבב"י. עיין מ"ש סי' קלו שחולק על מהר"ם דאם שכחו לקרות אפי' היכי דליכא רק תקנת הגאונים צריך לחזור ולקרות בברכה. כ"ש אם שכחו לקרות ביום א' דחול המועד סוכות וביום השלישי. אבל אי לא דלגו רק פסוק א' אין צריך לחזור עיין שם: ש"ע סָעִיף ג
ג (ס"ק ד) וע"ל סי' כו ול"ד למ"ש הטור כו' רצה לו' דאנן ס"ל דששים יום אחר התקופה מתחילים ותן טל ומטר. ויום התקופה בכלל. וגם יום ס' בכלל דבערב של יום ס' מתחילין לומר ותן טל ומטר. והטור הביא בשם ראב"י דאותן ס' יום בעינן מעת לעת ואם נפלה התקופה ג' שעות ביום אין לו' ותן טל ומטר ביום ס' אלא אחר שעברו ג' שעות ביום. וכתב דאם הצבור התפללו קודם שעברו ג' שעות ולא הזכירו ותן טל ומטר אפי' יחיד שמתפלל אחר ג' שעות אינו מזכיר ותן טל ומטר דבתר צבור גריר: דהכא עיקר כו' רצה לומר בשלמא התם דהציבור התפללו בשעה שאין ראוי להזכיר א"כ גם היחיד שמתפלל אח"כ נגרר אחריהם משא"כ הכא דגם בש"ה שהתפללו הצבור מצד הזמן היה ראוי שלא יאמר משיב הרוח אלא שגרם שעדיין לא הכריזו ולכן יחיד המתפלל אחר ההכרזה אינו מזכיר: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז
סָעִיף א
א ומברכין לקרות הלל. כי אם יברך לגמור יש לחוש שמא יחסר ממנ' אות א' או תיב' א' הרי ברכה לבטלה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב אפי' עשרה. דכיון דחביבי להו יהבו דעתייהו ושמעי משא"כ בתורה ובמפטיר דאמרינן תרי קלי לא משתמעי: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ואם מוסיפין כו'. מדברי התו' פ' הקורא עומד משמע שאין להוסיף דכתבו בי"ט ואם קראו כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ויקרא בחובת היום ואחרון שקורא כמאן דליתא עכ"ל מדהוצרכו לכתוב דהוא כמאן דליתא דהיינו כיון שקרא בטעות שמע מיניה דבלאו טעות אין להוסיף: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א ומברכין עט״ז עמ״א הגירסא לקרות עדיף טפי מחשש דהר״מ מרוטנבורג ז״ל שמא ידלג אות א׳ משא״כ לקרות אף ידלג באונס יצא אע״פ שמחויב לגמור כולו. ובעולת שבת משמע שהיה גורס ומברכין לגמור ודיעבד אמר לקרות יצא ובשו״ת רמ״א צ״ה מבואר דטוב לומר לקרות ודיעבד אמר לגמור יצא ובמקום שנהגו לומר לגמור אין לבטל מנהגם ובלבוש דמ״מ לא ישנה ויאמר בר״ח ג״כ לגמור ופירושו לקרות כמו הוותיקין גומרין כו׳ דאם לא כן בראש חודש לקרות וביום טוב לגמור מראה שגומר כולו יש חששא דמהר״מ מרוטנבורג יע״ש עיין פרישה בש״ע הנוסח לקרות ההלל בב׳ ההין ולבוש לקרות באלף את הלל. ובקצת סידורים ראיתי כלבוש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב אפי׳ עט״ז ועח״י ד׳ בשבת וי״ט מקדשין ביחד ג״כ יהבי דעתייהו יע״ש וכן כשיושבין בסוכה עושין כן: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ואם עט״ז והמנהג שלא להוסיף כ״א כשחל י״ט בשבת מוסיפין דנתוסף קדושה עיין לבוש כאן ועסי׳ רפ״ב ס״א. ועח״י בפראג מוסיפין ביום טוב ולמאן דנוהג בשבת שאין מוסיף יותר מחצי הרוב ה״ה בי״ט חמשה לא יותר מחצי הרוב יע״ש ואומרים חצי קדיש לאחר חמישי ומניחין השנייה אצלה שיאמר קדיש על שתיהן וכשיש שלש ס״ת אומרים אחר השנייה ושלישית אצלה והראשונה אין מניחין אצלם עסי׳ רפ״ד ולבוש שם מלתא בטעמו עיין לבוש סימן ק״מ ס״ג אם הוציאו ב׳ ס״ת וטעו ובירך על המוספין שצריכין לגלול זו ולפתוח הראשונה יע״ש ודין זה נלמד ממ״ש הב״י בשם הרד״א פ״א התחיל בשל חנוכה יע״ש ועסי׳ תרפ״ד והט״ז חולק שם גם אר״ח וחנוכה ועא״ר שם דאם קרא ג׳ פסוקים גומר דיעבד ולכתחלה פליגי וזה בר״ח דתדיר משא״כ בי״ט שניהם דצריך לאקדומי ולגלול שנייה ואע״ג דקרבנות נזכר במשנה מגילה ושנייה הנהיגו רבנן סבוראי עב״י ומגילה למ״ד ב׳ מ״מ מחנוכה ור״ח אין ללמוד זה ולענין ברכה הראה הר״ב בתרפ״ד לסי׳ ק״מ ושם לא הכריע. והנה כשנמצא פסול אין מברך ה״ה מפרשה לפרשה דעתיה על חובת היום ול״ד לתורמוס וה״ה כשהוציא רק אחת בטעות ובירך וגללו והוציאו שנייה י״ל דאין חוזר ומברך ועמ״ש בסי׳ ק״מ עמ״ש אי״ה בסוף הסי׳. עיין לבוש בי״ט מתחיל האל בתעצומות לפני העמוד ג׳ רגלים זכר לי״ט מורה יכולתו יתברך ושבת בקידוש עסי׳ רע״א ס״י בלבוש. הדלקת נרות בי״ט עסי׳ רס״ה ס״ה איך יתנהגו בברכה יע״ש ויכולין להדליק קצת קודם לילה בליל ב׳ משישבו בחושך עד בואם מבית הכנסת ועח״י ובבית הכנסת אף ביום מצוה הוא להדליק בכל עת אין מכינין מי״ט לחבירו כלל אף לסדר הכלים עד שתחשך עיין הלכות י״ט עסי׳ ת״ץ ושם יבואר אי״ה מדיני קריאת ספר תורה ביום טוב: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א הזמירות. ואומרים מזמור שיר ליום השבת די"ט נמי איקרי שבת ד"מ וע"ל סי' נ"א ס"ק י"א מש"ש: ש"ע סָעִיף א
ב לקרות. ולא לגמור דשמא ידלג תיבה או אות והוי ברכה לבטלה. אחרונים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג קורין. איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבעלמא אמרינן תרי קלא לא משתמעי. ומוציאין רבים י"ח ש"ס. נ"ל דמה"ט המנהג שמקדשין שנים או שלשה או יותר יחד בשבת וי"ט דג"כ חביב עלייהו. ח"י: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד קי"ד. דשם פסק רמ"א דהציבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר במוסף אז הם פוסקין במנחה וכתב לבוש וא"ת יכריזו קודם מוסף שלא יאמרו משיב הרוח וי"ל דזה כאלו ממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק הש"ץ ע"ש וכ"כ הח"י: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א ומתפללין כו' וגומרין. כמ"ש בר"ה ל"ב ב' הראשון מקרא את ההלל: ומברכין. ע' מ"א וכ"כ המרדכי וע' בתוס' דברכות י"ד א' דאין קפידא וע' בסי' תרמ"ד: ואין כו' ודוקא כו'. ברכות שם וכפי' הרא"ש שם: ואם פסק כו'. סוף ר"ה ל"ד ב' ובמגילה י"ח אר"י נקוט דרב ביבי כו' וקי"ל כרב באיסורי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב בראשון כו'. רפ"ג דמגילה: מן משכו. סוף מגילה: ומפטיר קורא בשני. כמ"ש בפ"ז דיומא שכ"ג קורא ביה"כ ובעשור שבחומש הפקודים ואמרינן שם ונייתי ס"ת אחרינא כו' חד גברא כו' ועבה"ג וכ"כ תוס' שם: ומפטיר ביהושע. גמ' שם: ואין כו' וכן כו'. פ"א דתענית וע' מ"ש ברסי' קי"ד ומ"ש בסי' קי"ז ס"א: ונוהגין. ע' בתוס' סר"ה ל"ה א': ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)