שולחן ערוך, יורה דעה צז
א אֵין לָשִׁין עִסָה בְּחָלָב, שֶׁמָּא יָבֹא לְאָכְלָהּ עִם בָּשָׂר. וְאִם לָשׁ, כָּל הַפַּת אָסוּר, אֲפִלּוּ לְאָכְלָהּ לְבַדָּהּ. וְאִם הָיָה דָּבָר מֻעָט כְּדֵי אֲכִילָה בְּבַת אַחַת, אוֹ שֶׁשִּׁנָּה צוּרַת הַפַּת שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּהּ בָּשָׂר, מֻתָּר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אֵין אוֹפִין פַּת בְּתַנּוּר שֶׁטָּחוֹ בְּאַלְיָה, וְאִם אֲפָאוֹ דִּינוֹ כְּעִסָה שֶׁנִּלּוֹשָה בְּחָלָב. הַגָּה: וְלָכֵן נוֹהֲגִין לָלוּשׁ פַּת עִם חָלָב בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, גַּם בְּשֻׁמָּן לִכְבוֹד שַׁבָּת, כִּי כָּל זֶה מִחְשָׁב כְּדָבָר מֻעָט, גַּם כִּי צוּרָתָן מְשֻׁנָּה מִשְּׁאָר פַּת. וְכָל שֶׁכֵּן פלאד"ן אוֹ פַּשְׁטִידָ"א, דְּמֻתָּרִין (הַגָּהוֹת ש"ד). וְאֵין לֶאֱפוֹת שׁוּם פַּת עִם פלאד"ן אוֹ פַּשְׁטִידָ"א בַּתַּנּוּר, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יָזוּב מִן הַשֻּׁמָּן אֶל הַפַּת. וְאִם זָב תַּחְתָּיו, דִּינוֹ כְּאִלּוּ נִלּוֹשׁ עִמּוֹ (ב"י בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י). וְנוֹהֲגִין לָשׂוּם הַטְּפֵלָה בְּפִי הַתַּנּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת ש"ד). וַאֲפִלּוּ הוּא בְּמַחֲבַת, נוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה.
ב התַּנּוּר שֶׁטָּחוֹ בְּאַלְיָה, אֵין אוֹפִין בּוֹ פַּת עַד שֶׁיַּסִיקֶנּוּ מִבִּפְנִים עַד שֶׁיִּתְלַבֵּן. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא שֶׁל בּוּכְיָא (פֵּרוּשׁ כְּלִי חֶרֶס שֶׁמַּסִיקִין תַּחְתָּיו וְאוֹפִין עָלָיו עוּגוֹת) אֵין לוֹ הֶתֵּר עַל יְדֵי הֶסֵק מִבַּחוּץ.
ג פַּת שֶׁאֲפָאוֹ עִם הַצָּלִי, וְדָגִים שֶׁצְּלָאָן בְּתַנּוּר אֶחָד עִם הַבָּשָׂר, אָסוּר לְאָכְלָם בְּחָלָב. וְהָנֵי מִלֵּי בְּתַנּוּר קָטָן, אֲבָל בְּתַנּוּר גָּדוֹל הַמַּחֲזִיק שְׁנֵים עָשָׂר עֶשְׂרוֹנִים וּפִיו פָּתוּחַ, מֻתָּר. וְאִם הַצָּלִי מְכֻסֶה, וְכֵן פַּשְׁטִידָ" א שֶׁמְּכֻסֶה הַנֶּקֶב שֶׁבּוֹ, מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר צַר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ק"ח כֵּיצַד נוֹהֲגִין.
ש״ך
סָעִיף א
א אפילו לאכלה לבדה. גזירה שמא יאכלנה עם בשר: ש"ע סָעִיף א
ב ואין לאפות כו'. פי' לכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאדי"ן או פשטי"ד בתנור אפילו רחב ואינו משופע דחיישי' שמא יזוב ממנו אל הפת אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מן הפשטי"ד לא מחזקינן איסורא דשמא זב כיון דאפילו זב לא זב תחת הפת עצמו אבל אי חזינן דזב מן הפשטי"ד לחוץ אפילו אינו זב תחת הפת עצמו אלא הפת רחוק מן הפשטי"ד הפת אסור אף דיעבד וכדאיתא בהגה"א והגהת ש"ד והגהת או"ה כלל ל"ט בשם א"ז כל זה מוכח בת"ח כלל ל"ו ד"ט ע"ש ובסימני ת"ח ודו"ק וטעם לדבר נ"ל משום דמספקא לן אי בישול מפעפע בכל הכלי או לא וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ט"ז והלכך היכא דלא חזינן דזב איכא ספק ספיקא ספק זב או לא זב ואת"ל זב שמא לא פעפע בכולו אבל כשהתנור משופע מסתמא זב תחת הפת עצמו וכן כשחזינן דזב ליכא אלא חדא ספיקא כנ"ל ודוק ואע"ג דבהגהת או"ה שם כ' בשם א"ז דבלא ראה דזב איכא בלאו הכי ספק ספיקא ספק זב או לא ואת"ל זב שמא לא יאכלו עם חלב עכ"ל שמא לא חשיב האי דשמא לא יאכלו עם חלב להרב ספיקא כלל כיון דהרגילות הוא לאכול פת עם כל מיני אוכלים קרוב הדבר לאכלו ג"כ עם חלב ולפ"ז מ"ש הרב בהג"ה כאן ואם זב תחתיו ר"ל זב תחת הפשטי"ד אפי' רחוק מן הפת וכן מוכרח לפרש לשון זה שהביא בת"ח שם בשם הגהת או"ה ע"ש ודוק והבית חדש כתב וז"ל ודלא כמ"ש ב"ה ע"ש דלא נאסר הפת אלא כשזב תחתיו ממש והבין כך מהגה"א הביאו ב"י ולא דק עכ"ל ולא עיין בת"ח כי המעיין שם יראה שהרב מביא בשם הגה"א בהדיא להפך דאפי' אינו זב תחת הפת אסור וכ"פ בסימני ת"ח שם ומוכח שם דעת הרב כאשר כתבתי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג ודגים שצלאן כו'. לא איירי כאן אלא מדין איסור אבל מסכנתא לא מיירי וזה יתבאר בר"ס קי"ו בס"ד ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ד אסור לאכלן בחלב. ואע"ג דלקמן ר"ס ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה וע"ל סי' ק"ח שם יתבארו על נכון דיני ריחא מילתא כי שם מקומם: ש"ע סָעִיף ג
ה עשרונים. וכל עשרון הוא שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה: ש"ע סָעִיף ג
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך
סָעִיף א
א אפילו לאכלה לבדה גזירה שמא יבוא לאכלה עם בשר ש"ך וה"ה בשומן אווז וכיוצא אף דהוה רק דרבנן מ"מ לא הוי גזירה לגזירה דקרוב לטעות שעל הלחם יחיה האדם ודרכו לאכול עם בשר וחלב ובשמים עיין בט"ז ופר"ח ובמ"י כלל ל"ו מה שתמה על הט"ז ועיין מ"ש הט"ז מזה ולק"מ וביין אי שרי לערב חלב חטה ע' צ"צ סימן פ' ובה"פ יבואר. אותן לחמין שמשימין הרבה שומן בהם עד שניכר השומן בהם שרי דאין ליטעות וכן אם עשה איזה שינוי בפת שרי: ואם פת מועט נמי שרי ומה הוא דבר מועט בש"ע משמע כדי אכילה בב"א אמנם בת"ח כלל ס' ד"ב כל ליומא הוה דבר מועט וכ"מ בלבוש דלא כב"ח שכתב בשבת אוכלין בשר ומשמעות הת"ח דהוי דבר מועט כל שאוכל בו ביום ולא ישאר למחרתו לא ישכח מ"ש הכר"ו בשם זקינו הגאון אין לעשות מעשה כן לחלק להרבה ב"ב דאל"כ הא דאם טש כל הפת אסורה יחלק כו' יש לעיין אם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע מאיסור זה או נפל בשוגג חלב מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד אאיסורא דרבנן לא בשוגג ועס"י צ"ט ומסתימת הפוסקים משמע אף בשוגג אסור כל שלא שינה צורת הפת וצ"ע: בתשובת הרדב"ז כ"י הביאו הפר"ח בסי' פ"ז אות ז' על הסוקא"ר שמבשלין עם חלב ונותנין תרי למאה והשיב דהחלב מתמעט ע"י אור ויש ס' בסוקא"ר ומותר עם הבשר יע"ש והיינו בקדיר' חדשה שאין בו איסו' בב"ח בעת הבישול הא לא"ה מיד נ"נ וכ"כ הפר"ח שם ופשוט הוא ומיהו משום חלב של עובדי כוכבי' יש לעיין ביה וי"ל דלאו"ה חלב עובדי כוכבים לא בעינן ס' רק רוב ואף דלדידן ס' בעינן מ"מ הנ"נ בשאר איסורין ובפרט בלה יש להקל עס"י צ"ב וכ"ש עתה שאין מצוי חלב טמא ובקט"ז יבואר בעזה"י: ש"ע סָעִיף א
ב ואין לאפות. עש"ך וביאור דבריו לכתחלה אין לאפות בשום ענין אפילו תנור גדול מאד עס"י קי"ח דחיישינן שמא יזוב על הפת ואף דאיכא ספיקי טובא מ"מ אין לעשות בידים ס"ס עס"י ק"י ובדיעבד אי לא ראינו זב ואין התנור משופע שרי עם החלב דאיכא ס"ס שמא לא זב כלל ואת"ל זב שמא אין מפעפע בכל התנור (והוה ס"ס כיון דשמא לא זב כלל רק מקומו יבש וכולו להיתרא) אבל בזב או משופע הוי כזב אסור דליכא כ"א חדא ספיקא שמא אין מפעפע בכל התנור דשמא לא יאכלנו עם חלב לא חשיב ספיקא. ובט"ז כתבנו דהוה נ"ט בר נ"ט עיין כר"ו וי"ל דעם חלב אסור וודאי ליש"ש דאוסר בנצלו ולהר"ב ג"כ אסור עם חלב דהוה לכתחלה ומ"מ אף עם בשר או מלחא אסור דהוה כגורם נ"ט בר נ"ט לכתחילה עיין סימן צ"ה ובש"ך אות ג' מ"ש בשם המ"כ יע"ש: והנה בכר"ו הקשה דסותר הש"ך ד"ע בקכ"א אות י"ז דאין מפעפע בכולו ועוד ספק דרבנן להקל עכ"ל ואני אומר כי שפתי כהן ישמרו דעת כו' וכבר הארכנו בזה בסי' צ"ב בש"ך אות י"ז דודאי הלכה כפסק המחבר שם דאם עירה דרך שם אסור אף דיעבד אם אין ס"א פעמים ס"א והא דבע"ש או בה"מ מותר היינו אם הניח עד שנצטנן ואין סתירה למ"ש בקכ"א דחילוק יש כשכל הכלי חם אמרינן אף בכ"ח דבישל במקצת הכלי יש ספק אי מפעפע בכל הכלי ואסור מספיקא כמבואר בצ"ב משא"כ כשכל הכלי קר רק במקום שנפל האיסור חם אפילו בכ"מ אין מפעפע ומפליט מכולו כההיא דצ"ד התוחב כף מתכות אין משערין בכולו רק מה שתחב יע"ש. ומ"ש בקכ"א אות י"ז בשם מהרא"י בישל בכלי חם אין מפעפע בכולו. י"ל דהיינו מקצת הכלי חם והשאר קר כדכתיבנא דאהכי מייתי לה בתרומת הדשן קל"ב בכלי כסף מצוירין בחוץ דעל ידי עירוי בפנים כו' והיינו בחוץ קרים הם ועוד דההיא דטפת חלב בצ"ב דנפלה הטפה מבחוץ הוה חיממו ע"י אש דליכא בחוץ משקים וה"ה כאן בתנור חיממו ע"י אש ומסיק הש"ך בקכ"א שם דע"י אש מודים דמפעפע בכולו וה"ה כאן ועס"י ס"ט אות ס"ג בש"ך לפלוט מכלי חם פולט מכל הכלי אף במקום שאין נוגע התבשיל ואי"ה בסי' קכ"א אבאר עוד באורך. ומ"ש הכר"ו דספק דרבנן להקל י"ל דלא חשיב לספק דרבנן ובקונטרס הספיקות אבאר עוד בעזה"י: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג ודגים. עש"ך ולקמן סימן קי"ו מבואר לכתחלה אין לצלות בשר עם דגים אפילו בתנור גדול ודיעבד הר"ב בהג"ה מתיר וש"ך בשם ב"ש אוסר דיעבד יע"ש. ובאמת הרב שפסק בק"ח ובא"ח לענין חמץ יש להחמיר דמשהו איכא ה"ה סכנתא אם נאמר דלא מהני ס' עט"ז בקי"ז אות ב' ושם אבאר ואם צלו בשר עם דגים וחזינן דזב אסורים הדגים מספיקא שמא זב תחת הדגים וספיקא דאורייתא לחומרא אבל אם ודאי שזב ולא זב תחת הדגים אף דמפעפע בכל התנור מ"מ פליטת כלים אין סכנה בדגים עס"י קי"ו וה"ה תנור משופע ועיין אות ב' ✍: ש"ע סָעִיף ג
ד אסור. עש"ך והוא פשוט דהוה לכתחילה לאוכלן עם חלב ואסור דאף לוי מודה דלכתחילה דיהא מלתא עב"י ובסי' ק"ה אבאר עוד בעזה"י: ש"ע סָעִיף ג
ה עשרונים. עש"ך והנה לא נתבאר אי לומר שיחא חלל התנור מחזיק י"ב עשרונים וזה קולא גדולה או קרקעית התנור מחזיק כך וכמה יהא עבה הפת או שידבק הפת בדופני התנור כמו שהיו עושין בימי התלמוד עיין כר"ו אות ג' בק"ח כן דעתו ובתשובת יד אליהו מיקל אם כל חלל התנור מחזיק י"ב עשרונים. ואנו אין לנו אלא כמ"ש הפר"ח בקו"א בצ"ז והמ"י כלל ל"ה בסולת בלולה שקרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים. שיעור פת עבה טפח שבסמ"ק כתב שיעור מצה היינו מפה וכ"כ תורת האשם וכן עיקר ושל נחתומין מסתמא הוה גדול ולא של בעה"ב בסתם כי צריך להחזיק תקי"ח ביצים וב' חומשים עיין פר"ח ק"א אות ג'. ועיין שכ"ד אות ג' בש"ך ובת"נ א"ח במ"א שהם ג' קוואר"ט שיעור חלה והם לערך ששה ושלשים קוואר"ט ועיין ח"י שם ובה"פ יבואר: אם אפה פת בתנור קטן עם בשר במזיד לדעת הצ"צ בסימן פ' זה הוה כמבטל איסור דרבנן לכתחלה ועס"י צ"ט אות ט' בט"ז מהו הנקרא שוגג וכבר כתבנו מזה דה"ה הלש עיסה במעט חלב ויש ס' בעיסה לכתחילה אסור כמו ביין שאסור ליתן מעט חלב בתוכן ואי"ה בסימן ק"ח אבאר עוד בדיני ריחא מלתא. בריך רחמנא דסייען עד כאן: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז
סָעִיף א
א שמא יבא לאכלה עם בשר כו'. מזה נראה לי דמדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר והן עם חלב ופעם אחת דכו שם שום עם מרק משל שומן אווז ואחר כך מחזירין אותו הרוטב על האווז נ"ל שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכול בבשר שמא יבוא לאכול בחלב דומיא דכאן וצריכה הכשר דוקא ואפילו דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת דכאן ולא דמי למ"ש בסי' צ"ו סעיף ג' תבלין שנידוכו במדוכה של בשר אסור בחלב אבל עם בשר מותר שם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם כן נלע"ד פשוט: ש"ע סָעִיף א
ב ואם זב תחתיו. לא בעינן שיהא נראה השומן תחת הפת ממש אלא כל שמתפשט חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור חיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת כן משמע בהגהת אשיר"י: ש"ע סָעִיף א
ג ואפי' הוא במחבת. נשאלתי באשה שאפתה פלאדי"ן של גבינה בתנור על קרקע שלו בלא כלי ואח"כ שמה שם קדרה של בשר רותחת על אותו המקום שהיה הפלאדי"ן. והשבתי שאין כאן איסור דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכה חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין שם איסור כמ"ש הפוסקים בשתי קדרות שנוגעות זו בזו ורמ"א מביאו סי' צ"ב סעיף ח' וכאן שהחמיר במחבת היינו לכתחלה דוקא: ש"ע סָעִיף א
ד עד שיסיקנו מבפנים. הא דלא סגי בקינוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוה השמנונית בעין עד שיוסק כ"כ בתוספות וכ"כ הר"ן בפרק כ"ש ובפ' כ"ה ואין להקשות מזה על מה שכתבתי קודם לזה דקרקע של תנור הוה כבליעה בקדרה וכאן משמע דהוה איסור בעין דשאני כאן שהשמנונית עצמה מטיח ממנה בתנור ואותו לחות אינו מתקנח יפה בתנור משא"כ בפלאדי"ן דלעיל שאין שם שומן בעין כלל בתנור אלא בליעה מן הפלאדי"ן וסברא זאת כתובה בהדיא בהגהת אשר"י פרק כל הבשר בהג"ה המתחלת טלה או תרנגולת כו' וז"ל אבל דפשטיד"א אנו רואין שאינו פולט כלל אלא מקומו יבש כו' עכ"ל וא"ל ממה שכתב רמ"א סעיף א' שמא יזוב תחתיו דמשמע שיש איסור בעין תחת הפלאדי"ן לא קשיא דודאי לא נכחיש חוש הראות שרואין שמקומו יבש ותו דהא תרוייהו הנך דינים הם של הגהת אשר"י בשם א"ז אלא פשוט דסתם פלאדי"ן אין זב תחתיו כמו שאנו רואין תמיד אלא דלפעמים אירע שזב וכ"כ בהגהת אשר"י שמעתיק ב"י כאן וז"ל טוב ליזהר דילמא זב וכו' משמע דאינו ודאי זב: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה ואפילו אם הוא של בוכיא. פירוש הוא חלל כמין שפיתות קדירה ואופין בו בפנים וקאמר דבזה אפי' היסק לא מהני אם מסיקו בחוץ: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א שמא. עט"ז. הנה מ"ש דמדוכה נעשית בשר אף ששומן אין חריף מ"מ ע"י חורפא דתבלין וחוזק הדיכה נבלע השומן ג"כ במכתש וזה אמת ויציב עיין רשב"א תמ"ט ויבואר לקמן בק"ג ס"ו ואף שהפר"ח בצ"ו אות כ' בתולע שחתך בפירי חריף אין הסכין צריך נעיצה דאין התולע חריף ל"ד לכאן. גם הב"ח מחמיר שם ואף דהת"ח כלל נ"א כתב דא"צ סכין נעיצה היינו דתולע פגום הוא. והפר"ח כאן אות א' חולק עליו אמנם הכה"ג בטור אות ב' כט"ז וכן הפ"ת אות א' והיינו היכא לפי שעה אבל אם ייחדוה לבשר ויחד נמי מכתש חולב שרי כן משמע מפ"ת וכן יראה להקל דהט"ז לא מיירי אלא ברוצה לכתוש לפי שעה לבשר להכשירו אח"כ או להניח כך ואם יצטרך לחלב ישאל משכינו כה"ג אסור. ומ"ש הפ"ת שם צ"ע דוודאי אף בהדחה אסור דנ"ט בר נ"ט ואב"י לא מהני בד"ח עס"י צ"ה: והנה אי איכא ס' נגד החלב אי שרי לכתחלה לעשות כן דעת הצ"צ בסי' פ' דאסור דהוי כמבטל איסור לכתחילה כיון דדרך הפת ויין להשתמש עם בשר וחלב וכה"ג בהגהות הטור אות ג' התיר יין לערב בו מעט חלב והסכים עמו מהר"י אישקפ"ה יע"ש. נמצינו למידן לערב לכתחלה מעט חלב בפת כדי לאכול עם בשר לכ"ע אסור עס"י צ"ט בש"ך אות כ"ב ומ"י כלל פ"ה אות ס"ב ואפילו לאכול כך יראה לאסור כי פליגי לתקן היין דמשום הפסד הוי דיעבד הצ"צ אוסר והכה"ג מתיר: ואם אפו פת בתנור שטחו בשומן המבואר בס"א לאסור אפילו במילחא אין להקשות ליטעמי' עש"ך צ"ו אות ה' וההיא חשוב דיעבד דאפילו במלחא אסור י"ל דמה"ט הוא דעבד לכתחילה הוה כמבטל איסור בידים ומהר"י מטראני (שהובא בכה"ג א' שהוא מורו הרב יודה בכאן לכתחילה) ולפ"ז אם בשוגג שלא ידע שטחו התנור וכיוצא ואפה פת י"ל דמהני טעימה ואפילו לאוכלו עם בשר או עם חלב שרי כבסי' צ"ט שם ועם זה יתיישב ההוא דרבה בר אהילאי פסחים ל' דמקשה מברייתא דוודאי לכתחילה לעשות כן אסור אף ע"י טעימה ועיין כר"ו א' יע"ש ומיהו בלא טעימה אף שיש ס' בפת נגד השומן אפ"ה כ"נ מיהו אסור עש"ך בק"ה אות ט"ו ומ"י כלל ס' אות א' בשם מהרא"י מטראני: ש"ע סָעִיף א
ב ואם. עט"ז משמע דמפרש כש"ך אות ב' ובכר"ו הקשה דאמאי אסור הפת דהוי נ"ט בר נ"ט יע"ש ובאמת קשה טובא כיון דלא זב תחת הפת ממש רק שהבלוע הולכת בכל התנור וברמ"א א"א לפרש נילוש עמו משמע דאף במליחה אסור וז"א עס"י צ"ה בהג"ה דניצלו דיעבד שרי ומיהו עם חלב ממש אסור דהוי לכתחילה כמו בס"ב פת שאפאו עם בשר אבל עם מלח וודאי שרי וליכא נמי למיגזר עס"י א' ובש"ך אבאר עוד: ש"ע סָעִיף א
ג ואפילו. עט"ז ובנה"ך הניח בצ"ע ובכה"ג ובל"י בסי' צ"ב התירו דלא הוי בעין כיון שמפסיק העיסה של הפשטיד"א רק בלוע בתנור ומכלי אל כלי אין יוצא בלי רוטב ומ"ש הט"ז דמחבת לכתחילה אסור משמע הטעם דב' קדירות לכתחילה אסור ועיין בת"ח כלל ל"ה משמע דחיישינן שמא יזוב מאוגני המחבת בעין לחוץ: ש"ע סָעִיף א
ד עד. עט"ז הנה להמחבר בצ"ב צ"ל כן דמתיר נצלו לכתחילה ולדידן אדיעבד דאם אפה אסור הפת היינו שאין תנור מקונח יפה (ומיהו כ"ח מתקנח יפה) ולפ"ז אם טחו באליה והוסק מעט לא מתלבן שיהא ניצוצות נתזין הימנו דמ"מ הבעין נשרף תו הוה נ"ט בר נ"ט ודיעבד הפת שרי במלחא עכ"פ לדידן והא דכתב המחבר עד שיתלבן אפשר משום להתיר עם החלב קאמר דאין לגרום לכתחילה נ"ט בר נ"ט עס"י צ"ה ועיין תוס' פסחים ל' א' ד"ה ודילמא וצ"ע דהא רבה בר אהילאי לעולם אפי' הוסק התנור שיהא מתלבן אוסר דסובר אין כ"ח יוצא מידי דופיו בכך והא הוה נ"ט בר נ"ט ולהתוס' הוקשו דאסרה לעולם משמע אפי' דיעבד ואפי' שגג עס"י צ"ה מ"ש בשם הש"ך ואם היינו אומרים דרבה בר אהילאי כרב סובר דנ"ט בר נ"ט אסור אכתי מה מקשה מברייתא עד שהוסק ברייתא סברי כשמואל דנ"ט בר נ"ט שרי ורב תנא ופליג ורבה ב"א כרב סובר ועיין בר"ן פסחים במ"ש דרך להסיק י"ל כמו שכתבתי ואין להאריך. ואם לא הוסק ויש ס' בפת נגד הבעין דיעבד שרי ובתנאי שיטול כדי נטילה וכאמור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה ואפילו כו'. דבוכיא לא מהני היסק בחוץ ט"ז אבל בפנים מהני היסק עיין הלכות פסח תנ"א וח"י אות י"ג ושם יבואר בעז"ה וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א עיסה. כ' בט"ז מזה נ"ל דמדוכה שדכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר הן עם חלב ופעם א' דכו שם שום עם מרק של שומן אווז ואח"כ מחזירין אותו הרוטב על האווז נ"ל שאותה מדוכה אסורה לדוך בה בשמים עוד אפי' לאכלן בבשר שמא יבוא לאכול בחלב וצריכה הכשר דוקא ואפי' דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת בכאן ול"ד למ"ש בסימן צ"ו ס"ג דתבלין שנדוכו במדוכה של בשר אסור בחלב אבל עם בשר מותר דשם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם עכ"ל (ופר"ח חולק ומתיר ע"ש): ש"ע סָעִיף א
ב לבדה. גזירה שמא יאכלו עם בשר: ש"ע סָעִיף א
ג פלאד"ן. כ' הש"ך ולכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור אפי' רחב ואינו משופע אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מהפשטיד"א לא מחזקינן איסורא אבל אי חזינן דזב מהפשטיד"א לחוץ אפי' אינו זב תחת הפת אלא הפת רחוק מהפשטיד"א הפת אסור אף דיעבד ולא אמרינן דהוי ס"ס ספק זב תחתיו או לא ואת"ל זב שמא לא יאכלו עם חלב צ"ל דלא חשיב הרב האי שמא לא יאכלו לספיקא כיון דהרגילות הוא לאכול פת עם כל מיני אוכלין קרוב הדבר לאכלו ג"כ עם חלב ולפ"ז מ"ש הרב בהג"ה כאן ואם זב תחתיו ר"ל דזב תחת הפשטיד"א אפי' רחוק מן הפת ודלא כב"ח וע"ש וכ' הט"ז וז"ל נשאלתי באשה שאפתה פלאדי"ן של גבינה בתנור על גבי קרקע שלו בלא כלי ואח"כ שמו שם קדירה של בשר רותחת על אותו המקום שהיה הפלאדי"ן והשבתי שאין כאן איסור דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכו חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין שם איסור כמ"ש הפוסקים בב' קדירות שנגעו זו בזו ורמ"א מביאו בסי' צ"ב ס"ח וכאן שהחמיר במחבת היינו לכתחילה דוקא עכ"ל (ובנה"כ כ' דצ"ע בזה דל"ד לשתי קדירות שהאיסור הוא בלוע אבל כאן האיסור מבחוץ על התנור ע"ש): ש"ע סָעִיף א
ד מבפנים. כ' הט"ז והא דלא סגי בקנוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוי השמנונית בעין וא"ל מזה על מ"ש לעיל דקרקע של תנור הוי כבלוע בקדרה וכאן משמע דהוי איסור בעין דשאני כאן שהשמנונית עצמה מטיח ממנה בתנור ואינו מתקנח יפה משא"כ בפלאד"ן דלעיל שאין שם שומן בעין כלל בתנור אלא בליעה מן הפלאדי"ן דודאי לא נכחיש חוש הראות שרואין שמקומו יבש ומ"ש ס"א דחיישינן שמא יזוב וכו' היינו מספק: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ה בחלב. כתב הש"ך ואע"ג דבר"ס ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה וע"ל סי' ק"ח סימן קי"ו מדין סכנה: ש"ע סָעִיף ג
ו עשרונים. ושיעור עשרון הוא שיעור חלה והוא מ"ג ביצים וחומש ביצה (כמנין חל"ה. וחומש נרמז בה'. ושיעור חלה הוא לערך שלשה קוואר"ט. בה"י. ועי' סי' שכ"ד): ש"ע סָעִיף ג
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה
סָעִיף א
א אין לשין. עיין בתשובת צ"צ סי' פ' בענין אם מותר לתת חלב לתוך היין כדי שיהא לבן וצלול ע"ש ועיין בנ"צ: ש"ע סָעִיף א
ב הפת אסור. עיין בספר לבושי שרד ס"ק קל"ח לענין אם נתערב ככר זה בככרות אחרות ע"ש היטב ועיין פמ"ג בשפ"ד סק"א שכתב דיש לעיין אם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע שזה אסור או נפל בשוגג חלב מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד ומסתימת הפוסקים משמע אף בשוגג אסור עכ"ד ועיין בנ"צ בזה. ש"ע סָעִיף א
ג ששינה צורת הפת. עיין בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' י"ח שכתב דאין מועיל שינוי רק בביתו אבל לעשות הפת מרובה למכור בשוק אסור דאורחים לא יכירו בשינוי ואף על סמך ההודעה אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע ע"ש. ועיין ח"ד שכתב עוד דשינוי אין מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו איסור כלל אבל לעשות שינוי אחר שכבר נאסר אינו מועיל וכן לחלקו להרבה ב"א שיגיע לכ"א דבר מועט אסור כיון שכבר נאסר ונעשה נבלה ע"ש וכן דעת הפמ"ג דלא ככו"פ בשם זקינו. וכתב עוד בתשובת מהרי"ט שם דהא דאסור אם ליכא שינוי דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל היכא דליכא למיחש להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר ללוש אותם עם שומן ולא חיישינן שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה ע"ש עוד טעמים לזה: ש"ע סָעִיף א
ד ואין לאפות. עיין בתשובת פני אריה סוף סימן מ"ח שכתב דפת שנאפה עם עיסה שאין בה שומן בעין אלא טעם בלוע אפילו נגע בה ע"י לח רותח מותר בין עם בשר בין עם חלב דנ"ט בר נ"ט הוא אלא דלכתחלה אסור כמ"ש הרמ"א לעיל סימן צ"ה ס"ב בהגהה אבל בדיעבד אה נתנו לתוך החלב מותר לאוכלו ועם בשר מותר לאוכלו אפילו לכתחלה ולא גזרינן שמא יאכלנו בחלב כיון דבדיעבד אף אם אכלו בחלב לאו איסורא קאכיל ע"ש וע"ל סי' צ"ה סק"א: ש"ע סָעִיף א
ה זב תחתיו. עבה"ט סק"ג בשם הש"ך וכ"כ הט"ז והנה בש"ע קטנים ד"א כתוב בשם הגאון מהר"ר עוזר ז"ל דדוקא קאמר הרמ"א ואם זב תחתיו היינו תחת הפת ממש דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט דשרי בדיעבד כו' ע"ש. וכן הקשה בכו"פ על הט"ז וש"ך ועיין בח"ד שכתב דלא קשה מידי דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט רק כשטעם האחר הוא בלוע כבר אבל בשעת בישול לא שייך זה ע"ש (ועמש"ל סי' צ"ה ס"ק א') ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סימן ל"ז שנשאל על מעשה כזה בנשים שאפו לחמם לצורך שבת ואחת מהשכנות נתנה לחמניות ממולאות בצלים וחמאה וזב לקרקעית התנור והעלה דכיון דלא זב תחת הפת ממש הוי נ"ט בר נ"ט דלא כח"ד ועוד דכיון שהיה החמאה דבר מועט ואין בה בכדי נ"ט בפת מותר אליבא דכ"ע (ויש נ"מ בין הני שני הטעמים דאילו לטעם א' מ"מ לאוכלם עם חלב אסור דנ"ט בר נ"ט לכתחלה אסור אבל לטעם ב' אף לאוכלם עם חלב שרי מאחר שכבר נתבטל) ולענין אם צריך ס' בכל עוגה בפ"ע או מצטרף כל מה שבתנור נראה דיש להקל כאן כמ"ש הרמ"א לקמן סי' ק"ח לענין ריחא ע"ש באורך. ונראה דמה דנקט בלשון השאלה שאפו לחמם לצורך שבת אינו מדוקדק דא"כ למה לו להאריך בזה להתיר לאוכלו במלח משום נ"ט בר נ"ט דהלא כתב הרמ"א סעיף זה דלצורך שבת מיחשב כדבר מועט ובלאו הכי שרי והכוונה שאפו בע"ש ובאמת היה לימים הרבה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו שטחו באליה. עיין בתשובת מהרי"ט ח"ב סימן י"ח מבואר שם דאפילו בפחות מכדי נ"ט אסור משום דהאיסור עומד במקומו ואינו מתבטל כו' ע"ש וכן הסכים בספר חוות דעת וס"ל לחלק בין אם נפל על הפת או שנדבק בתנור שטחוהו באליה דאז לא מהני ס' ובין אם נילוש החלב בתוך הפת דאז שרי אי איכא ששים ע"ש ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סימן ל"ז באמצע התשובה שחולק ודעתו דבכל ענין מהני ס' רק דצריך נטילה באותו מקום ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז המחזיק י"ב עשרונים. עיין בתשובת יד אליהו סי' כ"ה שכתב דאין צריך שיהא קרקעיתו של תנור מחזיק כל כך אלא שיהא כל חלל התנור מחזיק כל כך ע"ש באריכות ועיין פמ"ג שאין דעתו כן רק דבעינן שיהא קרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים מפת עבה טפח: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א (ליקוט) או ששינה. כפי' הרי"ף בפ' כ"ה: ש"ע סָעִיף א
ב ואין לאפות כו' ואם כו'. מתנור שטחו דס"ב (ע"כ): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג ואפי' כו'. גמ' שם: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד פת כו'. עש"ך כיון שאפשר בע"א הוי לכתחלה ועסי' ק"ח: (ליקוט) פת כו'. דתני רב כהנא כו' ואפילו לוי מודה דלוי ל"ק אלא דיעבד דהא שצלאו קאמר. רי"ף בפ' ג"ה ועסי' ק"ח: ש"ע סָעִיף ג
ה וה"מ כו'. תוס' דע"ז ס"ו ב' ואפילו לרב ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ו ואם הצלי כו'. כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ו ב') כעין שתי קדרות ובע"ז שם בהבית סתומה דמותר אפילו בפת חמה לר' יהורה וכן לר' יוסי בחטים (ע"כ): ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.