שולחן ערוך, יורה דעה שיא

א הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר בְּכוֹר לְשֵׁם חֻלִּין, אֵין קוֹנִים מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים, שֶׁדּוֹמֶה לִבְשַׂר עֲגָלִים. וְאֵין לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵינָם עֲבוּדִים, אֲפִלּוּ שֶׁל נְקֵבָה, שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זִכְרוּתוֹ וְיֹאמַר: שֶׁל נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר, אֲפִלּוּ מְלֻבָּן. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר טָווּי וּלְבָדִים וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים.