יְהוֹשֻׁעַ כ

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלֵל יְיָ עִם יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר:

ב דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר הָבוּ לְכוֹן יַת קִרְוֵי שֵׁיזָבוּתָא דְמַלֵילִית עִמְכוֹן בִּידָא דְמֹשֶׁה:

רַלְבַּ״ג ואחר זכר שכבר נתנו ערי מקלט מעבר לירדן כמו שבאה המצוה בזה בתורה ולא נצטרכנו לפר' בזה המקום דבר זו המצוה לפי שכבר פירשנו זה בבאורינו לדברי תורה ונתנו גם כן ללוים ערים לשבת ומגרשיהם לבהמתם כמו שנזכר בתורה וזה גם כן היה על פי השם יתברך ובזה נשלם ללוים מה שאמר אחלקם ביעקב וגומר כי היו מפוזרים בכל השבטים:

מְצוּדַת דָּוִד לכם. להנאתכם:

מְצוּדַת צִיּוֹן המקלט. על שם שקולטת את הרוצחים, שאין מדרך עיר אחרת להניח להרוצחים לדור בה:

מַלְבִּי״ם תנו. מבואר בספרי (פ' מסעי) כי לא נתחייבו בהפרשת ערי מקלט עד אחר ירושה וישיבה, דכתיב (דברים יט, א) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים כו' וירשתם וכו', ולכן לא צוהו עד גמר חילוק הארץ:

ג לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי־דָעַת וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לְמֵעֲרוֹק לְתַמָן קָטוֹלָא דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא בְּשָׁלוּ בְּלָא מַדְעֵיה וְיֶהֱוְיָן לְכוֹן לְשֵׁזָבָא מִגָאֵל דְמָא:

מְצוּדַת דָּוִד למקלט. לקלוט את הרוצח מיד גואל הדם, לבל יהרגנו כאשר יחם לבבו:

מְצוּדַת צִיּוֹן לנוס. ענין בריחה: בבלי דעת. בלא כוונה: מגואל. מלשון גאולה, כי בהנקם נקמת הנרצח, לגאולה תחשב לו:

מַלְבִּי״ם בשגגה בבלי דעת. בפ' מסעי (במדבר לה, יא) כתיב בשגגה, ובפ' שופטים (דברים יט, ד) כתיב בבלי דעת, וחז"ל מכות (ז ב) בשגגה פרט למזיד, בבלי דעת פרט למתכוין, ולכן אמר פה שניהם. ודיני הפ' הזאת בארתי בפירוש התורה בעז"ה:

ד וְנָס אֶל־אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי־הָעִיר הַהִיא אֶת־דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ־לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיַעֲרוֹק לַחֲדָא מִקִרְוַיָא הָאִלֵין וִיקוּם בְּמַעֲלָנָא דִתְרַע קַרְתָּא וִימַלֵיל קֳדָם סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יַת פִּתְגָמוֹהִי וִיכַנְשׁוּן יָתֵיהּ לְקַרְתָּא לְוַתְהוֹן וְיִתְּנוּן לֵיהּ אֲתַר וִיתֵיב עִמְהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד את דבריו. איך שגג בהרציחה: ואספו אותו. עם שלא ידעו שהאמת אתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואספו. ענין הכנסה, כמו (שופטים יט טו) מאסף אותם:

ה וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וְלֹא־יַסְגִּרוּ אֶת־הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ כִּי בִבְלִי־דַעַת הִכָּה אֶת־רֵעֵהוּ וְלֹא־שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲרֵי יִרְדוֹף גָאֵל דְמָא בַּתְרוֹהִי וְלָא יִמְסְרוּן יַת קָטוֹלָא בִּידֵיהּ אֲרֵי בְּלָא מַדָעֵיהּ קְטַל יַת חַבְרֵיהּ וְלָא שָׂנֵי הוּא לֵיהּ מֵאִתְמָלֵי וּמִדְקֳדָמוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד גואל הדם. קרוב הנרצח, הרוצה לנקום נקמתו: אחריו. אל עיר מקלטו: ולא יסגירו. רצה לומר, אנשי העיר יעזרו להרוצח ולא ימסרו אותו ביד גואל הדם: כי בבלי דעת. אם הרג בבלי דעת: ולא שנא. לומר שהיה מערים בדבר:

מְצוּדַת צִיּוֹן יסגירו. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו) להסגיר לאדום: שלשום. יום השלישי מהיום הזה:

ו וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל־עִירוֹ וְאֶל־בֵּיתוֹ אֶל־הָעִיר אֲשֶׁר־נָס מִשָּׁם׃

רַשִׁ״י עד עמדו וגו' למשפט. אם יפטר מגלות יפטר, ואם יתחייב גלות יחזור לעיר מקלטו (במדבר לה כה): וישב שם עד מות הכהן הגדול:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיתֵיב בְּקַרְתָּא הַהִיא עַד דִיקוּם קֳדָם כְנִשְׁתָּא לְדִינָא עַד דִימוּת כַּהֲנָא רַבָּא דִי יְהֵי בְיוֹמַיָא הָאִינוּן בְּכֵן יְתוּב קְטוֹלָא וְיֵיעוֹל לְקַרְתֵּיהּ וּלְבֵיתֵיהּ לְקַרְתָּא דִי עֲרַק מִתַּמָן:

מְצוּדַת דָּוִד למשפט. לדונו אם הוא חייב גלות, וכאשר יצא חייב, יחזור לעיר מקלטו וישב בה עד ימות הכהן הגדול: אז. אחרי מות הכהן הגדול:

ז וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת־קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְזַמִינוּ יַת קֶדֶשׁ בְּגִלִילָא בְּטוּרָא דְבֵית נַפְתָּלִי וְיַת שְׁכֶם בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם וְיַת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּטוּרָא דְבֵית יְהוּדָה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויקדישו. ויזמינו, כמו (יואל ב טז) קדשו קהל: בגליל. בארץ הגליל, והוא שם מדינה בארץ ישראל:

מַלְבִּי״ם ויקדשו. על השאלה איך יתכן כי שני המטות וחצי המטה נתנו שלש ערים בשוה עם תשעת המטות וחצי המטה, השיב הרמב"ן ז"ל כי אחר שגם ערי הלוים היו קולטות וערי הלוים היו מ"ב שהם מ"ח עם ערי המקלט מגיע על כל שבט ד' הערים, שהם עשר לשני המטות וחצי המטה, וכן נתנו באמת כמבואר בסימן כ"א. ואם תשאל שבכ"ז היה להם לתת יותר ערי הלוים כי ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ע"ז השיב כי רוב מושב הלוים היה בארץ לפי ששם יאות יותר מושבם מפני עבודת בית האלהים:

ח וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת־רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה־גָד וְאֶת־גלון [גּוֹלָן] בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה׃

רַשִׁ״י ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו. בימי משה, שנאמר (דברים ד מג): את בצר במדבר וגו':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא דִירִיחוֹ מַדִינְחָא יְהָבוּ יַת בֶּצֶר בְּמַדְבְּרָא בְּמֵישְׁרָא מִשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן וְיַת רָאמוֹת בְּגִלְעָד מִשִׁבְטָא דְגָד וְיַת גוֹלָן בְּמַתְנָן מִשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה:

ט אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה׃

רַשִׁ״י המועדה. ההזמנה, היעודות לכך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אִלֵין הֲוָאָה קִרְוַיָא דִמְזַמְנָן לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרַיָא דִי יִתְגַיְירוּן בֵּינֵיהוֹן לְמֶעְרָק לְתַמָן כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא בְּשָׁלוּ וְלָא יְמוּת בִּידָא דְגָאֵיל דְמָא עַד דִיקוּם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא:

מְצוּדַת דָּוִד עד עמדו. עד יעמוד למשפט לדונו אם הוא חייב מיתה, וכאשר יצא חייב, אז ביד גואל הדם להמיתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן המועדה. מלשון ועד וקבוץ להתאסף בהן הרוצחים, כמו (ישעיהו יד יג) בהר מועד:

מַלְבִּי״ם ערי המועדה. שם בשקל מוסדה שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.