מִשְׁנָה בְּרוּרָה תרסג

א (א) ארבעה בקרבנות החג — ואומרים חצי קדיש אחר הד': (ב) וישראל חוזר וקורא וביום השלישי — ולא סבירא ליה כדעה שניה שיקרא וביום הרביעי, כי היא שלא מענינו של יום, שאם תמנה מיום ראשון של יום טוב הוא יום שלישי, ואם תמנה מיום שני של יום טוב הוא יום שני: (ג) ספיקא דיומא — אבל ביום השני של יום טוב, אף דאנו עושין אותו ליום טוב גם כן משום ספיקא דיומא, אין קורין בו וביום השני, דגנאי לקרות ליום טוב ספק חול: (ד) הראשונים — ואם קרא הלוי ביום השלישי וביום הרביעי, יקרא להשלישי וביום החמישי, והרביעי יקרא ביום השני וביום השלישי: (ה) כל ספיקא דיומא — עיין לעיל בסימן קל"ז במשנה ברורה ס"ק י"א: (ו) והרביעי קורא ביום הששי וביום השביעי — וכן בתפילה בקרבנות המוספין בחול המועד מזכירין גם כן ספיקא דיומא, דהיינו ביום א' דחול המועד אומרים: "וביום השני פרים שנים עשר וגו' וביום השלישי פרים עשתי עשר" וגו'. וסימן שלא תטעה לעולם, הפרים והימים ביחד הם י"ד (טור). וצריך לומר "ומנחתם" בין יום השני ליום השלישי, וכן בכל יום צריך לומר "ומנחתם" על כל יום בפני עצמו, ודלא כהטועין שאין אומרים רק פעם אחת "ומנחתם". במוסף בחול "את מוסף" ובשבת "מוספי" [פמ"ג].

ב (ז) ועיין לעיל סימן ת"צ — שם מבואר לעניין אם יש לברך עליהם. ועיין שם במשנה ברורה ס"ק י"ט:

ג (ח) אתה אומר אלי — שיש בה עניין סוכה: (ט) ומפטיר קורא וכו' — וחותם בהפטרה: "מקדש השבת וישראל והזמנים", וכן מזכיר של סוכות באמצע הברכה כמו ביום טוב ראשון של סוכות [פרי מגדים בסימן ת"צ] : (י) ביום בוא גוג — לפי שלעתיד תהיה מלחמת גוג ומגוג בתשרי: