רשב"ם על ויקרא כד

צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃

ויקחו אליך שמן זית זך: פרשה זו נשנית לפי שהמנורה נכח השלחן להאיר אל השלחן שעליו לחם הפנים שמפורש כאן שכל זה מתיקון השלחן ומסידורו, השמן להאיר והפת לערוך:

וַיִּקֹּב בֶּן־הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת־הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל־מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת־דִּבְרִי לְמַטֵּה־דָן׃

ויקוב: הזכיר את השם ואחר כן בירכו: (טו-טז) איש איש כי יקלל אלהיו: סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק, ונשא חטאו ומפרש ה' שהוא השם המובהק יתברך שמו ואחר כך מקללו מות יומת לפי פשוטו יש לפרש כן:

וּמַכֵּה נֶפֶשׁ־בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃

ומכה נפש בהמה: ממיתה לגמרי:

וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת׃

ומכה בהמה ישלמנה: חובל אע"פ שאינו ממיתה לגמרי: