שְׁמוּאֵל א ה

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁבוֹ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְאַיְתוֹהִי מֵאֶבֶן סַעֲדָא לְאַשְׁדוֹד:

רַלְבַּ״ג והנה הביאו הפלשתים ארון האלהים בבית ע"א שלהם שהיה בהם צלם על צורת בן אדם שהיו קורין אותו דגון:

ב וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן׃

רַשִׁ״י אצל דגון. דמות עשוי כדמות דג:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיבוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְאָעִילוּ יָתֵיהּ לְבֵית דָגוֹן וַאֲקִימוּ יָתֵיהּ בִּסְטַר דָגוֹן:

מְצוּדַת צִיּוֹן דגון. שם עבודה זרה: ויציגו. העמידו:

ג וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת־דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַקְדִימוּ אֱנָשֵׁי אַשְׁדוֹד בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְהָא דָגוֹן רָמֵי עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ וּנְסִיבוּ יַת דָגוֹן וַאֲתִיבוּ יָתֵיהּ לְאַתְרֵיהּ:

רַלְבַּ״ג והנה על צד המופת עשה הש"י לכבודו שהפיל דגון ארצה לפני ארון ה' להעיר כי אין עוד מלבדו ואולי חשבו הפלשתים שכבר היה זה על דרך המקרה לא מאת הש"י ולזה לקחו את דגון והשיבו אותו למקומו ולא השתדלו להסיר משם ארון האלהים, וביום השני מצאו דגון נופל לפני ארון ה' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן רק הנשאר מדגון היה נשאר אצל ארון ה' נופל ארצה ולזה היו כומרי דגון נשמרי' מלדרוך על מפתן דגון כי חשבו שיהיה המקום קדוש מצד מה שמצאו שם ראש דגון ושתי כפות ידיו, ולא הספיק לש"י השפטים שעשה באלהיהם אבל הכה האשדודים ושמם שוממים ותמהים על המכות שבאו להם בדרך שלא היו יכולים לאמר שיהיה חדוש זה המקרה להם אם לא מפני מה שהסבו אליהם ארון האלהים:

מְצוּדַת דָּוִד לפניו ארצה. על פניו, נפל לארץ לפני הארון: וישיבו. כי חשבו שבמקרה נפל:

ד וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל־הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו׃

רַשִׁ״י המפתן. אסקופה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְהָא דָגוֹן רָמֵי עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ וְרֵישׁ דָגוֹן וְתַרְתֵּין פִּיסַת יְדוֹהִי קְצִיצָן מַחְתָא עַל סְקוּפְתָּא לְחוֹד גוּפֵיהּ אִשְׁתָּאַר עֲלוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד כרותות אל המפתן. היו כרותות ומונחות על המפתן: רק דגון. גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג:

מְצוּדַת צִיּוֹן כרותות. חתוכות: המפתן. האסקופה, וכן (יחזקאל מז א): מתחת מפתן הבית:

ה עַל־כֵּן לֹא־יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל־הַבָּאִים בֵּית־דָּגוֹן עַל־מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַל כֵּן לָא דָרְכִין כּוּמְרֵי דָגוֹן וְכָל דְעָלִין לְבֵית דָגוֹן עַל סְקוּפַת דָגוֹן בְּאַשְׁדוֹד עַד יוֹמָא הָדֵין:

מְצוּדַת דָּוִד על כן. על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו: וכל הבאים. מיתר העם: מפתן דגון. מפתן בית דגון:

מְצוּדַת צִיּוֹן ידרכו. ענין צעדה, והוא מלשון דרך: כהני. כומרים, יודעי חוק עבודת כוכבים:

ו וַתִּכְבַּד יַד־יְהוָה אֶל־הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בעפלים [בַּטְּחֹרִים] אֶת־אַשְׁדּוֹד וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ׃

רַשִׁ״י וישמם. לשון שממה: בטחורים. חלחולת, כרכשא, מכת הנקב, עכברים נכנסין בנקביהם ושומטין בני מעיהם, ויוצאין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּתְקֵיפַת מָחָתָא דַייָ עַל אֱנַשׁ אַשְׁדוֹד וְאַצְדִינוּן וְאַלְקִי יַתְהוֹן בִּטְחוֹרִין יַת אַשְׁדוֹד וְיַת תְּחוּמָהָא:

רַלְבַּ״ג וזאת המכה היתה שהוכו בטחורים והוא חולי מצער מאד ויוצא מהם דם רב כל שכן אלו שבאו להם מאת הש"י להכאיבם מאד ולזה הוכרחו להוציא ארון האלהים מאשדוד ושלחוהו בגת וידמה שאלה המופתים עשה הש"י באמצעות שמואל שהיה נביא או נעשה זה בזולת נביא להשגחתו על ישראל שלא יאבד ארון האלהים מהם:

מְצוּדַת דָּוִד וישמם. במה שהכה אותם בעפולים, והיו בצורת טחורים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וישמם. מלשון שממה: בעפולים. כך שם המכה, ולפי שהם בחלחולת במקום מכוסה, נקראו עפולים, מלשון אופל, וכן (מלכים ב ה כד): ויבוא אל העופל, והוא כמו אל האופל באל״ף. והקרי בטחורים, והוא שם שרץ מה, והיו דומים להם:

ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי־אַשְׁדּוֹד כִּי־כֵן וְאָמְרוּ לֹא־יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי־קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַחֲזוֹ אֱנָשֵׁי אַשְׁדוֹד אֲרֵי שַׁוְיָא עֲלֵיהוֹן מְחָתָא וְאָמְרִין לָא יִשְׁרֵי אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עִמָנָא אֲרֵי תְקִיפַת מְחָתֵיהּ עֲלָנָא וְעַל דָגוֹן טַעֲוָתָנָא:

מְצוּדַת דָּוִד כי כן. אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן קשתה. מלשון קשה:

ח וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת־כָּל־סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלָחוּ וּכְנָשׁוּ יַת כָּל טוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי לְוַתְהוֹן וַאֲמָרוּ מָה נַעְבֵּיד לַאֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ לְגַת יִסְתַּחַר אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וְאַסְחָרוּ יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

מְצוּדַת צִיּוֹן יסוב. רצה לומר יובא:

ט וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ וַתְּהִי יַד־יְהוָה בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת־אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם עפלים [טְחֹרִים׃]

רַשִׁ״י וישתרו. כמו ויסתרו, שהרי הוא במסורת כתובים שי"ן, ומפורשים בלשון סמ"ך, מכת בית הסתרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בָּתַר דְאַסְחָרוּ יָתֵיהּ וַהֲוַת מְחָתָא דַייָ בְּקַרְתָּא שִׁגוּשָׁא רַבָּא לַחֲדָא וּמְחָא יַת אֱנָשֵׁי קַרְתָּא מִזְעֵירָא וְעַד רַבָּא וּלְקוֹ לְהוֹן בִּטְחוֹרִין:

רַלְבַּ״ג והנה אחר הסבו אותו בגת היתה מכת הש"י בעיר מהומה גדולה לא נשאר שם אחד שלא הוכה במכת הטחורים והיו הטחורים נסתרים ולזה הם יותר קשים ויותר קשי הרפואה, וכראותם זה שלחו ארון האלהים לעקרון ותכף שבא שם הביא הש"י מהומת מות בכל העיר והנשארים בהם שלא מתו הוכו בטחורים הנה כל זה קרה לפלשתים מפני ארון האלהים תוך שבעה חדשים:

מְצוּדַת דָּוִד יד ה׳ בעיר. מכת יד ה׳ בעיר גת: וישתרו. העפולים, היו בהם נסתרים הרבה מבפנים, היותר מכאיבים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וישתרו. כמו יסתרו בסמ״ך:

י וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת־עַמִּי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלָחוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ לְעֶקְרוֹן וַהֲוָה כְּמֵיתֵי אֲרוֹנָא דַייָ לְעֶקְרוֹן וּזְעִיקוּ עֶקְרוֹנָאֵי לְמֵימָר אַסְחָרוּ לְוָתָנָא יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לְקַטָלוּתָנָא וְיַת עִמָנָא:

מְצוּדַת דָּוִד ואת עמי. כי שרי העם היו הזועקים:

יא וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת־כָּל־סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא־יָמִית אֹתִי וְאֶת־עַמִּי כִּי־הָיְתָה מְהוּמַת־מָוֶת בְּכָל־הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם׃

רַשִׁ״י מהומת מות. כל מהומות על ידי רעם, וזה אביהן, (לקמן ז י): וירעם ה' בקול גדול (ביום ההוא) על פלשתים ויהומם, כך מפורש באגדת 'שלשים ושתים מדות' דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַחוּ וּכְנָשׁוּ יַת כָּל טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַרוּ שַׁלְחוּ יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וִיתוּב לְאַתְרֵיהּ וְלָא יִקְטוֹל יָתִי וְיַת עַמִי אֲרֵי הֲוַת שִׁיגוּשׁ קְטָלָא בְּכָל קַרְתָּא תְּקֵיפַת לַחֲדָא מֲחָתָא דַייָ תַּמָן:

רַלְבַּ״ג אז קראו פלשתים לכומריהם ולקוסמיהם לקחת עצה מהם מה יעשה לארון ה' אם ישיבוהו לישראל אם לא ואם היתה עצתם שישלחוהו לישראל במה ישלחוהו שם כדי שתסור אף הש"י מהם:

מְצוּדַת דָּוִד מהומת מות. מלבד מכת העפולים, היתה בהם מגפת ה׳:

יב וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא־מֵתוּ הֻכּוּ בעפלים [בַּטְּחֹרִים] וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְגַבְרַיָא דִי לָא מִיתוּ לָקוּ בַּטְחוֹרִין וּסְלִיקַת צִוְחַת קַרְתָּא לְצֵית שְׁמַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד אשר לא מתו. בהמגפה: השמים. הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שועת. צעקת:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.