מלבי"ם ביאור המילות על זכריה א

קָצַף יְהוָה עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף׃

קצף קצף. השם הנוסף על הפעל בא לתת בו איזה גדר כמ"ש בחבורי התו"ה (ויקרא סי' י"ג, בתורה אור) באורך, ר"ל שהקצף עדן במציאות:

אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים ומעליליכם [וּמַעֲלְלֵיכֶם] הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יְהוָה׃

דרכיכם ומעלליכם, הדרכים הם המדות ודרכי הנפש, והמעללים הם הפעולות היוצאות מהם, כמ"ש ירמיה (י"ח י"א): לא שמעו לא הקשיבו. ר"ל אף לא הקשיבו, שהקשבה פחותה משמועה, (ישעיה א' י' ובכ"מ):

אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ׃

וחקי. גזירותי שגזרתי עליהם: לעשות לנו. עשה אתנו. עשה שאחריו למ"ד מציין המעשה בגוף הפעול, עשה אתו עשה עמו, מציין איכות המעשה שעשה בעבורו, ככל אשר עשה אתכם במצרים (דברים א') כי עשית חסד עם אדני (בראשית כ"ד), ואתה הגדת היום את אשר עשית אתי טובה וכו' וה' ישלחך תחת וכו' אשר עשית לי (ש"א כ"ד כ'), שההגדה הוא איכות המעשה שעשה טובה, שאין מדרך המוסר שיאמר דוד שעשה לו טובה, רק שעשה אתו ובעבורו, ושאול אמר שהתשלומין יהיה בעבור שעשה לו ממש, וע"כ ע"מ שיציין ששלם מדה כנגד מדה מכוון כפי דרכיהם שמציין איכות הפעולה, יציינו במלת אתנו:

רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים׃

שרוקים. מנוקדות בכמה גונים כפי' המפרשים:

וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה׃

אתה לא תרחם. כ"מ שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל יש בו דיוק (אילת השחר כלל ר"ע), ור"ל אתה בעצמך לא ע"י שליח: זעמתה, פעל ושם זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה הבא בסבת הקצף (ישעיה כ' ובכ"מ):

לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וקוה [וְקָו] יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם׃

וקו ינטה. הוא הקו שמודדים אורך ורוחב הבנין, כמו ונטה עליה קו תהו (ישעיה ל"ד י"א):

עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם׃

תפוצנה. כפשוטו שיפוצו לגולה, וערי ר"ל יושביהם: ציון וירושלים. כשבאו נרדפים יציין בשם ציון את המקדש ומושב המלך וכדומה, ובירושלים יציין מקום העם וההמון (כמ"ש ישעיה מ"א ובכ"מ):