מצודת דוד על תהלים צו

שִׁירוּ לַיהוָה בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ׃

בשרו מיום ליום. בכל יום בשרו זה לזה על הישועה חדשה:

כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים׃

על כל אלהים. הם השמש והירח וכל צבא השמים שהיו העובדי גלולים עובדים להם וקבלום לאלוה:

כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה׃

אלילים. כי למול ה׳‎ כמוהם כאין: וה׳‎. אבל ה׳‎ עשה את השמים וצבאיו בכללו א״‎כ גם המה מעשי ידי ה׳‎:

הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז׃

הבו לה׳‎. וחוזר ומפרש הבו לה׳‎ כבוד ועוז ר״‎ל ספרו כבודו ועוזו:

הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ־מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו׃

כבוד שמו. כבוד הראוי לשמו: שאו. סבלו מנחה על הכתף ובואו עמה לחצרותיו בה״‎מ:

הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ׃

בהדרת קדש. בבה״‎מ המהודר בקדושה:

אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃

אמרו בגוים. אמרו זה לזה ה׳‎ מלך ר״‎ל עתה הראה מלכותו: אף תכון. ר״‎ל עתה נראה שאף העולם אתה ה׳‎ הכנת לבל תהי נוטה לפול: ידין. הוא הדן את העמים במשפט הישר לפי מדת רחמים:

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ׃

ישמחו השמים. ענין מליצה הוא על רוב השמחה שתהיה אז בעולם וכן ביום רעה נאמר שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳‎): ירעם. ישמיע קול רם לגודל השמחה: ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל־עֲצֵי־יָעַר׃

וכל אשר בו. הבריות המצויות בשדה:

לִפְנֵי יְהוָה כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ׃

לפני ה׳‎. השמחה תהיה לפני ה׳‎ על כי בא וחוזר ומפרש שבא לשפוט יושבי הארץ: באמונתו. באמת לפי הראוי: