מצודת דוד על תהלים צח

מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ כִּי־נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה־לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ׃

הושיעה לו ימינו. ר״‎ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו:

הוֹדִיעַ יְהוָה יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃

הודיע. טרם בוא התשועה פרסמה ע״‎י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל:

זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃

זכר. ה׳‎ זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו: אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ:

זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה׃

בכנור וגו׳‎. ר״‎ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול:

יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃

ירעם. ישמע קול רעם לשמחה: ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ־כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃

ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה: יחד. כל ההרים ירננו יחד:

לִפְנֵי־יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃

לפני ה׳‎. השמחה תהיה לפני ה׳‎ על כי בא לשפוט: במישרים. במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד: