מצודת ציון על שמואל א כב

וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל־אִישׁ מָצוֹק וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר־לוֹ נֹשֶׁא וְכָל־אִישׁ מַר־נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ׃

מצוק. ענין צרה, כמו (תהלים קיט קמג): צר ומצוק מצאוני, ורוצה לומר מי שיש לו מצוקה מאויביו: נושא. ענין הלואה, כמו (שם קט יא): ינקש נושה, ורוצה לומר מי שיש אצלו הלואה מאחרים: מר נפש. עני ורש, כמו שכתוב (משלי לא ו): ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו:

וַיַּנְחֵם אֶת־פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל־יְמֵי הֱיוֹת־דָּוִד בַּמְּצוּדָה׃

וינחם. וינהגם, כמו (שמות יג יז): ולא נחם אלהים: במצודה. ענין מקום משומר, או מגדל, או סלע, או מערה, כמו (יחזקאל יט ט): יביאהו במצדות:

וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת־הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל־עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו׃

האשל. האילן, כמו (בראשית כא לג): ויטע אשל:

כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין־גֹּלֶה אֶת־אָזְנִי בִּכְרָת־בְּנִי עִם־בֶּן־יִשַׁי וְאֵין־חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת־אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת־עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה׃

קשרתם. ענין אגודת אנשים בחבור עצת מרד:

וַיִּשְׁאַל־לוֹ בַּיהוָה וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ׃

וצידה. מזון:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהוָה כִּי גַם־יָדָם עִם־דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי־בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת־אזנו [אָזְנִי] וְלֹא־אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת־יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְהוָה׃

לרצים. הרצים רגלי לפני מרכבתו: עליו. אצלו לשמשו: סבו. סובו מפה ללכת להמיתם: ולא אבו. ולא רצו: לפגוע. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו): גש פגע בו: