מצודת ציון על שמואל ב כב

וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל׃

מכף. מיד:

וַיֹּאמַר יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי־לִי׃

ומצודתי. מבצר חזק: ומפלטי. מצילי, ואמר ׳לי׳, לתוספת ביאור:

אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי׃

צורי. מלשון צור וסלע, וכפל דבריו במלות שונות כדרך השיר: ומנוסי. מלשון ניסה ובריחה: מחמס. הוא כענין גזל:

כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי־מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי׃

אפפוני. סבבוני, כמו (תהלים מ יג): כי אפפו עלי: משברי. מלשון שבר: נחלי. מלשון חולי, כמו (נחום ג יט): נחלה מכתך: יבעתוני. מלשון בעתה וחרדה:

חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי־מָוֶת׃

חבלי. מכאובי, כמו (הושע יג יג): חבלי יולדה: קדמוני. באו לפני, כמו (מיכה ו ו): במה אקדם ה׳:

ותגעש [וַיִּתְגָּעַשׁ] וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ׃

ויתגעש. ענין התנודה והתנועה החזקה, כמו (ירמיהו מו ז): כנהרות יתגעשו מימיו: ירגזו. יחרדו:

וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו׃

וערפל. כעין עב הענן:

וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ׃

כרוב. מלאך ורבותינו ז״ל אמרו (חגיגה יג ב): כרביא, והוא התרגום של נער, כי דמות אדם להנה: ויעף. ענין פריחה:

וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃

וישת. ענין שימה, כמו (תהלים עג ט): שתו בשמים פיהם: חשרת. ענין קשור, כמו (מלכים א ז לג): וחשוקיהם וחשוריהם:

מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי־אֵשׁ׃

מנגה. ענין הארה וזריחה:

וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק ויהמם [וַיָּהֹם׃]

ויהם. מלשון מהומה:

וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ׃

אפיקי. כן יקרא המים הנגרים בחוזק ורודפים, וכן (איוב ו טו): כאפיק נחלים: מנשמת. מלשון נשימה ונשיבת הפה:

יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים׃

ימשני. ענין הוצאה, כמו (שמות ב י): מן המים משיתהו:

יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי׃

אמצו. ענין חוזק:

יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה מִשְׁעָן לִי׃

אידי. ענין מקרה רע, כמו (איוב לא ג): הלא איד לעול: משען. ענין סעד:

וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי־חָפֵץ בִּי׃

יחלצני. ענין הוצאה ושליפה, כמו (תהלים פא ח): בצרה קראת ואחלצך:

יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃

יגמלני. מלשון גמול ותשלום שכר: כבור. מלשון ברור ונקי:

עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם׃

גבור. ענינו כמו גבר, וכן נאמר בתהלים (יח כו), והוא תרגום של איש:

עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל׃

נבר תתבר. מלשון ברור ונקי: עקש תתפל. ענין שניהם עקמימות, כמו (דברים לב ה): דור עקש ופתלתול, והוא בדרך ההופך:

כִּי־אַתָּה נֵירִי יְהוָה וַיהוָה יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי׃

יגיה. מלשון נוגה ואורה: חשכי. מלשון חושך:

כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר׃

גדוד. צבאות עם: אדלג. ענין קפיצה: שור. ענין חומה, כמו (בראשית מט כב): בנות צעדה עלי שור:

הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃

צרופה. מלשון צרוף וזקוק:

כִּי מִי־אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ׃

מבלעדי. ענינו כמו זולת: צור. ענין חוזק:

הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דרכו [דַּרְכִּי׃]

מעוזי. מחזקי: חיל. כח: ויתר. ענין דלוג וקפיצה, כמו (חבקוק ג ו): ראה ויתר גוים:

מְשַׁוֶּה רגליו [רַגְלַי] כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי׃

משוה. משים, כי ׳וישם׳ (בראשית ד טו), תרגם אונקלוס ושוי: במתי. ענין גבהות:

מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי׃

ונחת. מלשון חתת ושבירה:

וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי׃

וענתך. מלשון ענוה: תרבני. מלשון רבוי:

תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי׃

צעדי. פסיעותי, כמו (לעיל ו יג): ויהי כי צעדו: מעדו. ענין החלקה והשמטה מן המקום, כמו (תהלים לז לא): לא תמעד אשוריו: קרסולי. תרגום של ׳כרעים׳ (ויקרא יא כא), הוא קרסולין:

אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם׃

כלותם. מלשון כליון:

וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי׃

ואמחצם. ענין הכאה ופציעה, כמו (תהלים קי ו): מחץ ראש:

וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי׃

ותזרני. מלשון אזור וחגורה: תכריע. ענין הנפילה על הכרעים: קמי. האויבים הקמים עלי:

וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם׃

תתה. נתת: עורף. הוא אחורי הפנים: ואצמיתם. ענין כריתה, כמו (שם קא ה): אותו אצמית:

יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל־יְהוָה וְלֹא עָנָם׃

ישעו. ענין הפנה, כמו (ישעיהו וז ח): ולא ישעה אל המזבחות: ענם. מלשון עניה ותשובה:

וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר־אָרֶץ כְּטִיט־חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם׃

ואשחקם. ענין כתישה, כמו (שמות ל לו): ושחקת ממנה הדק: אדקם. מלשון דק: ארקעם. ענין רדוד ושטיחה, כמו (שם לט ג): וירקעו את פחי הזהב:

וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי׃

ותפלטני. ענין הצלה:

בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ־לִי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי׃

יתכחשו. מלשון כחש ושקר:

בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם׃

יבולו. ענין כמישה, כמו (ירמיהו ח יג): והעלה נבל: ויחגרו. מלשון חגר ופסח:

חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי׃

צורי. חזקי:

הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי׃

ומוריד. מלשון ירידה:

וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי׃

ומקמי. האויבים הקמים עלי:

מגדיל [מִגְדּוֹל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה־חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם׃

מגדול. מלשון גדול: