מצודת ציון על ישעיהו סה

פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיּוֹם אֶל־עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא־טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם׃

סורר. מעוות וכן בן סורר ומורה (דברים כא):

הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל־פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל־הַלְּבֵנִים׃

על פני. לפני וכן על פניך יברכך (איוב א): הלבנים. עשוים מחומר ושורפין בכבשן לשומם בבנין:

הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר ופרק [וּמְרַק] פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם׃

ובנצורים. מלשון מצור כמו כעיר נצורה (לעיל א): ומרק. רוטב מבישול הבשר כמו ואת המרק שפך (שופטים ו): פגולים. ענין תעוב כמו פגול הוא לא ירצה (ויקרא י״ט:ז׳):

הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל־הַיּוֹם׃

עשן. ענין כעס כמו עלה עשן באפו (תהלים יח): יקדת. בוערת כמו אש תמיד תוקד (ויקרא ו):

הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם־שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל־חֵיקָם׃

אחשה. ענין שתיקה: על חיקם. ר״ל על עצמם ובשרם:

עֲוֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־הֶהָרִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה על־[אֶל־] חֵיקָם׃

חרפוני. מל׳ חרוף וגדוף: ומדותי. מלשון מדידה:

כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל׃

התירוש. היין כמו ותירושך ויצהרך (דברים יא): באשכול. ענף מגרגרי ענבים כמו ואשכול ענבים (במדבר יג): ברכה. ר״ל דבר טובה:

וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי׃

השרון. מקום מישור ושמן כמו הרועים בשרון (דה״א כז) לנוה. ענין מדור: ועמק עכור. עמק מקולקל וכן ואת עמק עכור לפתח תקוה (הושע ב׳:י״ז): לרבץ. מלשון רביצה והוא השכיבה לנוח:

וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת־הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ׃

העורכים. ענין סדור: לגד. למני שמות כוכבים: ממסך. יין מזוג כמו לחקור ממסך (משלי כז):

וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא־חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם׃

ומניתי. מלשון מנין ומספר: לטבח. ענין שחיטה: תכרעו. ענין נפילה על הברכים: עניתם. מלשון עניה ותשובה:

הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ׃

ומשבר רוח. ר״ל מצער ויגון: תילילו. מלשון יללה:

אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי׃

המתברך. ענין התפארות כמו מברך רעהו (משלי כז): אמן. ענינו כמו אמת:

כִּי־אִם־שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי־עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת־יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ׃

וגילו. ענין שמחה: עדי עד. עד עולם כמו בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):

וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא־יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה׃

וגלתי. מלשון גילה:

לֹא־יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא־יְמַלֵּא אֶת־יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל׃

עול ימים. קטן בימים והוא מלשון עולל וכן התשכח אשה עולה (לעיל מט): לא ימלא. לא ישלים: והחוטא. ענין חסרון כמו משברים יתחטאו (איוב מא):

לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי־כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי׃

יבלו. ענין זוקן כמו יבלו בטוב ימיהם (שם כא):

וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃

אענה. ענין תשובה:

זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה׃

ירעו. מל׳ מרעה: לחמו. מאכל: ירעו. מלשון רעה: