מצודת ציון על ירמיהו יד

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת׃

על דברי. על ענין וכן על דבר פעור (במדבר כה): הבצרות. ענין מניעה כמו לא יבצר מהם (בראשית י״א:ו׳) ור״ל מניעת הגשמים וכן בשנת בצורת (לקמן וז):

אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה׃

אומללו. ענין כריתה כמו כי אומלל אני (תהילים ו׳:ג׳): קדרו. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳): וצוחת. מלשון צווחה וצעקה:

וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צעוריהם [צְעִירֵיהֶם] לַמָּיִם בָּאוּ עַל־גֵּבִים לֹא־מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם׃

ואדיריהם. מלשון אדיר וחזק ור״ל השרים: צעיריהם. ענין קטן ושפל וכן צעיר אנכי ונבזה (תהילים קי״ט:קמ״א): גבים. בורות כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל): וחפו. ענין כסוי וכן ופני המן חפו (אסתר ז׳:ח׳):

בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם׃

חתה. ענין שבר כמו וצדקתי לא תחת (ישעיהו נ״א:ו׳): אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה וכדומה וכן ונפצתי בך אכר וצמדו (לקמן נא):

וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵשֶׂב׃

ופראים. הוא חמור הבר: שפים. מקומות גבוהות: שאפו. ענין ההמשכה אל בית הבליעה וכן שאפה רוח (לעיל ב): רוח. האויר: כתנים. מין נחש:

אִם־עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ׃

ענו. העידו כמו לא תענה (שמות כ): משובתנו. ענין מרד כמו שובבה העם הזה (לעיל ח):

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן׃

מקוה. מל׳ תקוה: וכאורח. הולך דרך:

לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהוָה וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל־תַּנִּחֵנוּ׃

נדהם. ענינו כמו נבהל ואין לו דומה: תניחנו. מלשון הנחה ועזיבה:

כֹּה־אָמַר יְהוָה לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַיהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֺנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם׃

לנוע. מלשון נע ונד: חשכו. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב): רצם. מל׳ רצוי: ויפקד. ענין זכרון:

כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם׃

יצומו. ענין תענית: רנתם. ענין תפלה:

וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃

אהה. ענינו כמו אוי:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם ואלול [וֶאֱלִיל] ותרמות [וְתַרְמִית] לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם׃

חזון. מראה החלום וכן הבין בכל חזון (דניאל א): וקסם. זה ראיית הכוכבים: ואליל. ענין דבר שאין בו ממש וכן רופאי אליל (איוב יג): ותרמית. ענין ערמה כמו כי שקר תרמיתם (תהילים קי״ט:קי״ח):

לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה׃

יתמו. יכלו כמו תם הכסף (בראשית מז):

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאֹד׃

תדמינה. ענין שתיקה והפסק כמו אל דמי לכם (ישעי׳ סב): בת עמי. עדת עמי נחלה. מלשון חולי:

אִם־יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי־גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל־אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ׃

חללי. הרוגים: תחלואי. מל׳ חולי: סחרו. ענין סבוב ועל שם זה נקרא התגר בשם סוחר כי מסבב אחר הסחורה לקנותה:

הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה אִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה׃

געלה. ענין תעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:ל׳): בעתה. חרדה ורתת:

אַל־תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל־תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃

תנאץ. ענין בזיון וכן נאצו כל תוכחתי (משלי א): תנבל. ענין הורדה ושפלות כמו וינבל צור ישועתו (דברים ל״ב:ט״ו): תפר. ענין בטול:

הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם־הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה־הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה־לָּךְ כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה׃

בהבלי. מלשון הבל והם הגלולים: מגשימים. מלשון גשם: רביבים. כן נקרא הגשם הדק כמו וכרביבים עלי עשב (שם): ונקוה. מלשון תקוה: