מצודת ציון על ירמיהו כ

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת־יִרְמְיָהוּ מִן־הַמַּהְפָּכֶת וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יְהוָה שְׁמֶךָ כִּי אִם־מָגוֹר מִסָּבִיב׃

מגור. ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ (משלי י):

וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־יְגִיעָהּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָהּ וְאֵת כָּל־אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה׃

חוסן. ענין חוזק ועל העושר יאמר שהוא החוזק וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה): יגיעה. גם הוא יאמר על העושר הבא ביגיעה ועמל: ובזזום. מל׳ בזה ושלל:

פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל־הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי׃

פתיתני. מלשון פתוי והסתה: ותוכל. מל׳ יכולת:

כִּי־מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי־הָיָה דְבַר־יְהוָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל־הַיּוֹם׃

מדי. עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (לקמן לא): חמס. ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (לעיל יג): ושוד. עושק הגוף: ולקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):

וְאָמַרְתִּי לֹא־אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא־אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל׃

עצור. כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים (לעיל ט): ונלאתי. ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו (שם): כלכל. ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳): ואוכל. מל׳ יכולת:

כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ׃

דבת. ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר׳ הרע׳ כמו דבת הארץ (במדבר יג): מגור. ענין אסיפה: שומרי. ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו): צלעי. ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו (תהלים לה): יפותה. מל׳ פתוי והסתה: ונוכלה. מל׳ יכולת:

וַיהוָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל־כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי־לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ׃

אותי. עמי וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב): עריץ. חזק כמו אל נערץ (תהלים פט): השכילו. ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):

וַיהוָה צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי׃

בוחן. מלשון הבחנה:

שִׁירוּ לַיהוָה הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי הִצִּיל אֶת־נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים׃

מרעים. רשעים:

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר־הָפַךְ יְהוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם׃

נחם. ענין הפוך מחשבה: ותרועה. ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו (ישעיהו ט״ו:ד׳):

אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי־לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃

מרחם. הוא מקום הולד: הרת. מל׳ הריון:

לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃

עמל. ענין יגיעה: ויכלו. מל׳ כליון: