מצודת ציון על ירמיהו נא

כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵעִיר עַל־בָּבֶל וְאֶל־יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית׃

מעיר. מלשון התעוררות: רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳):

וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ וִיבֹקְקוּ אֶת־אַרְצָהּ כִּי־הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה׃

זרים וזרוה. ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג): ויבוקקו. ענין ריקות כמו הבוק תבוק (ישעיה כ״ד):

אֶל־יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ וְאֶל־יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ וְאַל־תַּחְמְלוּ אֶל־בַּחֻרֶיהָ הַחֲרִימוּ כָּל־צְבָאָהּ׃

אל. כמו אליה: יתעל. מל׳ עליה וגבהות: בסריונו. הוא כעין לבוש עשוי מברזל ילבשוהו במלחמה להציל ממכת חרב וחנית וכן לבשו הסריונות (לעיל מ״ו): החרימו. מל׳ חרב ואבדון:

וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ׃

ומדוקרים. ענין נעיצת חרב וחנית בגוף אדם וכן כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו):

כִּי לֹא־אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵיְהוָה צְבָאוֹת כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃

אלמן. מל׳ אלמנות: אשם. חטא ופשע:

נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ אַל־תִּדַּמּוּ בַּעֲוֺנָהּ כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיהוָה גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ׃

תדמו. ענין כריתה:

כּוֹס־זָהָב בָּבֶל בְּיַד־יְהוָה מְשַׁכֶּרֶת כָּל־הָאָרֶץ מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם עַל־כֵּן יִתְהֹלְלוּ גוֹיִם׃

זהב. ר״ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב): יתהוללו. ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם (ש״א כ״א):

פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר הֵילִילוּ עָלֶיהָ קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵא׃

הילילו. מלשון יללה: צרי. הוא שרף אילן מיוחד לרפואה וכן נאמר הצרי אין בגלעד (לעיל ח):

הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים הֵעִיר יְהוָה אֶת־רוּחַ מַלְכֵי מָדַי כִּי־עַל־בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ כִּי־נִקְמַת יְהוָה הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ׃

הברו. מל׳ ברור ונקי: מלאו. ענין קבוץ כמו קראו מלאו (לעיל ד) השלטים. המגינים וכן כל שלטי הגיבורים (ש״ה ד׳): העיר. מל׳ התעוררות: רוח. רצון: מזמתו. מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים י״ט):

אֶל־חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ־נֵס הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר הָקִימוּ שֹׁמְרִים הָכִינוּ הָאֹרְבִים כִּי גַּם־זָמַם יְהוָה גַּם־עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֶל־יֹשְׁבֵי בָבֶל׃

שאו. הרימו: נס. כלונס ארוך ומפה בראשו: החזיקו. ענין אחיזה: המשמר. דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כ״א בזמנו קרוי משמר וכן משמרות כהונה ולויה זמם. ענין מחשבה:

שכנתי [שֹׁכַנְתְּ] עַל־מַיִם רַבִּים רַבַּת אוֹצָרֹת בָּא קִצֵּךְ אַמַּת בִּצְעֵךְ׃

קצך. מל׳ קץ וסוף: אמת. מל׳ אמה ור״ל מדה: בצעך. ענין גמר והשלמה כמו כי יבצע ה׳ (ישעיה י):

נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ כִּי אִם־מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד׃

בנפשו. בעצמו: כילק. מין ארבה: וענו. ענין הרמת קול: הידד. הוא קריאת צעקת שוללים וכן הידד נפל (שם ט״ז):

עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃

תבל. הם המקומות המיושבות מבני אדם:

לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה־אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו׃

לקול. באה הלמ״ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳): תתו. מל׳ נתינה: המון. מל׳ המייה ושאון: ויעל. באה הוי״ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י״ב:ה׳) ור״ל אז תטמאה: נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל״ה):

נִבְעַר כָּל־אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל־צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא־רוּחַ בָּם׃

נבער. מלשון בער ושוטה: מדעת. מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (ש״א ט״ו) ור״ל מהיות מלך: הוביש. מל׳ בושה: נסכו. צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל״ד):

הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ׃

תעתועים. מל׳ תועה: פקודתם. ענין השגחה:

מַפֵּץ־אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת׃

מפץ. שם כלי עשוי לרצץ ולשבור בו החומות וכן ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט׳): ונפצתי. ענין השבר והרצוץ:

וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים׃

אכר. הוא העובד האדמה בחרישה וזריעה וכן בושו אכרים (לעיל י״ד): וצמדו. כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברי׳ וכן צמד בקר (איוב א): פחות וסגנים. שמות מיני שררות:

הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם־יְהוָה הַמַּשְׁחִית אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן־הַסְּלָעִים וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה׃

וגלגלתיך. היא ההפלה מן הגובה אל הנמוך ע״י גלגול:

וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם־יְהוָה׃

לפנה. לזויות: למוסדות. מלשון יסוד:

שְׂאוּ־נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ־סוּס כְּיֶלֶק סָמָר׃

שאו נס. הרימו כלונס ארוך: קדשו. ענין הזמנה כמו קדשו עליה מלחמה (לעיל ו׳): השמיעו. ענין אסיפה כמו השמיעו אל בבל רבים (לעיל נ׳): אררט וגו׳. הם שמות מקומות: פקדו. ענין מינוי וגזברות: טפסר. ענין שררה וכן טפסריך כגוב גובי (נחום ג׳:י״ז): כילק. מין ארבה: סמר. ענין התקשות כמסמר כמו תסמר שערת בשרי (איוב ד׳:ט״ו):

קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת־מַלְכֵי מָדַי אֶת־פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת־כָּל־סְגָנֶיהָ וְאֵת כָּל־אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ׃

פחותיה. וסגניה מין שררה:

וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל כִּי קָמָה עַל־בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת יְהוָה לָשׂוּם אֶת־אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃

ותחול. מל׳ חיל וחלחלה: קמה. עמדה ונתקיימה:

חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ׃

במצדות. ענין מבצר כמו מצודת ציון (ד״ה א י״א): נשתה. ענין העתקה והסרה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י״ט:ה׳): הציתו. ענין הדלקה והבערה: משכנותיה. מלשון משכן ומדור: בריחיה. כעין מטה עשוי לסגור השערים:

רָץ לִקְרַאת־רָץ יָרוּץ וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי־נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה׃

רץ. ענין מהירות ההליכה:

וְהַמַּעְבָּרוֹת נִתְפָּשׂוּ וְאֶת־הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ׃

והמעברות. מקום מעבר המים: נתפשו. ענין לכידה: האגמים. הוא הגומא הגדל ע״פ המים וכן הלכוף כאגמון ראשו (שם נ״ח):

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בַּת־בָּבֶל כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת־הַקָּצִיר לָהּ׃

כגורן. הוא המקום ישימו שם עמרי התבואה ושם דשים אותה: הדריכה. ענין רמיסה ודישה:

אכלנו [אֲכָלַנִי] הממנו [הֲמָמַנִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הציגנו [הִצִּיגַנִי] כְּלִי רִיק בלענו [בְּלָעַנִי] כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הדיחנו [הֱדִיחָנִי׃]

הממני. ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כ״ח): הציגני. ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳): כתנין. מין נחש: כרשו. כמו כרסו בסמ״ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז״ל הכרס הפנימית (חולין מ״ב) מעדני. דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט): הדיחני. מלשון הדחה ושטיפת כלי:

חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל־בָּבֶל תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְדָמִי אֶל־יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם׃

חמסי. ענין גזל: ושארי. ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג׳):

לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי־רָב אֶת־רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת־נִקְמָתֵךְ וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ וְהֹבַשְׁתִּי אֶת־מְקוֹרָהּ׃

רב. מל׳ מריבה: והחרבתי. מלשון חורב ויובש: והובשתי. מל׳ יובש מקורה. ענין מעין מים:

וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים מְעוֹן־תַּנִּים שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃

לגלים. ענין תל ודגור: מעון. מדור: שמה. תמהון: ושרקה. היא הקול הנשמע בקבוץ השפתים:

יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת׃

ככפירים. ארי בחור: נערו. ענין שאגה ובדו ז״ל חמור נוער (ברכות ג׳): כגורי. כן יקראו האריות הקטנים וכן גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳):

בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם יְהוָה׃

בחומם. מלשון חמימות: אשית. אשים: משתיהם. היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א׳): והשכרתים. מל׳ שכרות: יעלזו. ענין שמחה: וישנו. מל׳ שינה: יקיצו. ענין הערה מן השינה:

אוֹרִידֵם כְּכָרִים לִטְבוֹחַ כְּאֵילִים עִם־עַתּוּדִים׃

ככרים. כבשים שמנים: עתודים. הם הזכרים מן העזים:

אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל־הָאָרֶץ אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם׃

ששך. הוא בבל בא״ת ב״ש: ותתפש. ענין לכידה: תהלת. מלשון הלול והתפארות: לשמה. לתמהון:

עָלָה עַל־בָּבֶל הַיָּם בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה׃

בהמון. ענין רבוי כמו מהמון רשעים (תהלים ל״ז): נכסתה. מלשון כסוי:

הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה אֶרֶץ לֹא־יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל־אִישׁ וְלֹא־יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן־אָדָם׃

לשמה. לשממה: ציה. שממה: ערבה. כמו מדבר:

וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא־יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם גַּם־חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה׃

ופקדתי. ענין השגחת הבאת הרעה: בל. כן שם גלולים של בבל: בלעו. מלשון בליעה: ינהרו. ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה׳ (לעיל ל״א):

וּפֶן־יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה וְחָמָס בָּאָרֶץ וּמֹשֵׁל עַל־מֹשֵׁל׃

ירך. ענין פחד ואימה כמו והבאתי מורך (ויקרא כ״ו): וחמס. עושק וגזל:

לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים וּפָקַדְתִּי עַל־פְּסִילֵי בָבֶל וְכָל־אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ וְכָל־חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ׃

ופקדתי. ענין השגחת הבאת הרעה: תבוש. מלשון יבשות:

פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־יְהוָה וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל־לְבַבְכֶם׃

פליטים. ענין המלטה:

בֹּשְׁנוּ כִּי־שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל־מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְהוָה׃

זרים. עמים עכו״ם:

לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וּפָקַדְתִּי עַל־פְּסִילֶיהָ וּבְכָל־אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל׃

יאנק. ענין גניחה ואנחה שהיא בעת יציאת הנפש וכן באנוק חלל (יחזקאל כ״ו):

כִּי־תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ נְאֻם־יְהוָה׃

תבצר. מלשון מבצר: מרום. השמים הרמים: עזה. חזקה:

כִּי־שֹׁדֵד יְהוָה אֶת־בָּבֶל וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם׃

נתן. ר״ל נשמע וכן וה׳ נתן קולו (יואל ב׳:י״א): שאון. ענין המייה:

כִּי בָא עָלֶיהָ עַל־בָּבֶל שׁוֹדֵד וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יְהוָה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃

התתה. ענין שבירה כמו חת מרודך (לעיל כ׳):

וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃

והשכרתי. מלשון שכרות: פחותיה וסגניה. מיני שררה: יקיצו. ענין הערה מהשינה:

כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וְיָעֵפוּ׃

ערער תתערער. ענין חורבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קל״ז): יצתו. מל׳ הצתה והדלקה: בדי ריק. בהרבה ריק וכן בדי אש וכמו בדי שופר יאמר האח (איוב ל״ט:כ״ה):

וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־תָּבוֹא אֶל־בָּבֶל אֶל־סֵפֶר אֶחָד אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים אֶל־בָּבֶל׃

ספר. כן נקרא מגלה כתובה:

וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא־תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ עַד־הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ׃

תשקע. ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט׳:ה׳):