מצודת ציון על הושע ד

אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ׃

אלה. ענין שבועה: וכחש. שקר: פרצו. ענין שבר הגדר:

עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ׃

תאבל. ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיהו כ״ד:ד׳): ואומלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהילים ו׳:ג׳): ואספו. ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח׳):

אַךְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן׃

אך. ת״י ברם ר״ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד): ירב. מלשון מריבה:

וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה וְדָמִיתִי אִמֶּךָ׃

ודמיתי. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה ט״ו): אמך. הכנסייא:

כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ־לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר׃

כרובם. ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א׳): בקלון. מלשון קלות ובזיון: אמיר. מלשון תמורה וחלוף:

חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ וְאֶל־עֲוֺנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ׃

ישאו נפשו. זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם (ירמיהו כ״ב:כ״ז):

וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ׃

ופקדתי. ענין זכרון: ומעלליו. מעשיו:

וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ כִּי־אֶת־יְהוָה עָזְבוּ לִשְׁמֹר׃

יפרצו. ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (ד״ה א׳ ד׳):

זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח־לֵב׃

ותירוש. הוא היין החדש:

עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם׃

בעצו. מלשון עץ: ומקלו. מטה עץ: התעה. מלשון תועה:

עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ עַל־כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה׃

אלון ולבנה ואלה. שמות אילנות:

לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט׃

יפרדו. ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי (בראשית י״ג:ט׳): הקדשות. הזונות כמו לא תהיה קדשה (דברים כ״ג): ילבט. ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי׳ ילבט (משלי י):

אִם־זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל־תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל־תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ חַי־יְהוָה׃

יאשם. מלשון אשמה:

כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם יְהוָה כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב׃

סוררה. ענין מרידה: ירעם. מל׳ מרעה: במרחב. במקום רחב:

חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח־לוֹ׃

עצבים. כן יקראו העכו״ם:

סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ׃

סר. מלשון הסרה: סבאם. כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב): הבו. ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא): קלון. ענין בזיון: מגניה. מלכיה:

צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם

צרר. ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל׳:ד׳): בכנפיה. מל׳ כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה: