מצודת ציון על עמוס ו

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃

השאנני׳. ענין השקט ומנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח): נקובי. כן יאמר על הפרשת השם כמו נקבו בשמות (במד׳ א): ראשית. ענין מיטב ומבחר כמו ראשי׳ גבורתם (בירמיה מט):

עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת־פְּלִשְׁתּים הֲטוֹבִים מִן־הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם־רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם׃

כלנה. שם מקום: חמת רבה. חמת הגדולה:

הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס׃

המנדים. מל׳ הנדה והנעה: ותגישון. ענין הקרוב: שבת. מל׳ ישיבה: חמס. עושק וגזל:

הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק׃

שן. הוא שן הפיל: וסרוחים. ענין עודף ויתרון וכן סרוחי טבולים (יחזקאל כג): ערשותם. מטתם כמו ערש יצועי (תהלים קלב): כרים. כבשים שמנים וכן שלחו כר (ישעיה טז): מרבק. הוא הדיר שמפטמים שם העגלים וכן ולאשה עגל מרבק (ש״א כח):

הַפֹּרְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי־שִׁיר׃

הפורטים. ענין היחיד וההבדל ובדרז ל פרט וכלל שהפרט הוא ההבדל מן הכלל והוא מלשון ופרט כרמך (ויקרא ט): הנבל. שם כלי נגון:

הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף

במזרקי. אגן גדול כמו מזרק אחד כסף (במדבר ז׳:י״ג): וראשית. ענין מיטב ומבחר: ימשחו. מל׳ משיחה וסיכה: נחלו. מל׳ חולי:

לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים׃

בראש. ענין מובחר: וסר. מל׳ הסרה: מרזח. כן יקראו המשתאות ובספרי בפרשת וישב ישראל בשטים יש וחזרו לעשות מרזחים והיו קוראים להם ואוכלים, או הוא ענין אבל וכן אל תבוא בית מרזח (ירמיה טו) וארז״ל בית אבל: סרוחים. ענין עודף ויתרון:

נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם־יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ׃

מתאב. ענין תאוה כמו תאבתי לישועתך (תהלים קי״ט): גאון. כן יקרא בה״מ וכן וצבי עדיו לגאון שמהו (יחזקאל ז׳:כ׳): והסגרתי. ענין מסירה כמו להסגיר לאדום (לעיל א):

וְהָיָה אִם־יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ׃

יותרו. מל׳ נותר:

וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן־הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם יְהוָה׃

ונשאו. מל׳ משא וסבל: דודו. הוא אחי האב: ומסרפו. הוא אחי האם, או ומסרפו הוא כמו ומשרפו בשי״ן כי זסשר״ץ מתחלף ור״ל אוהבו המציל עצמותיו מן השריפה: בירכתי. בסוף: אפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ״ז): הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר י״ג):

כִּי־הִנֵּה יְהוָה מְצַוֶּה וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים׃

רסיסים. ענין רציצה וכתיתה כי ומעוך וכתות (ויקרא כ״ב:כ״ד) ת״א ודמריס ודרסיס ובדרז״ל ואם היה עב או מרוסס (שבת פ׳):

הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם־יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי־הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה׃

הירוצון. מל׳ ריצה ורדיפה: לראש. ללענה מיני עשבים מרים כמו פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז):

הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם׃

קרנים. ענין חוזק והוא שאול מקרני בעל חי שמתחזקין בהם:

כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה׃

ולחצו. ענין דחק: