מצודת ציון על תהלים קו

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל־תְּהִלָּתוֹ׃

ימלל. מלשון מלה ודבור:

זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ׃

פקדני. ענין השגחה וזכרון:

אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא־הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת־רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף׃

וימרו. מרדו וסרבו:

וַיִּגְעַר בְּיַם־סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר׃

ויחרב. ענין יובש:

מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא־חִכּוּ לַעֲצָתוֹ׃

חכו. ענין המתנה כמו לכן חכו לי (צפניה ג׳:ח׳):

וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ־אֵל בִּישִׁימוֹן׃

בישימון. במדבר שממה:

וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם׃

רזון. מל׳ תות וכחשות:

וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה׃

ויקנאו. ענין כעס כמו הם קנאוני (דברים לב):

וַתִּבְעַר־אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים׃

תלהט. ענין להבה:

יַעֲשׂוּ־עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה׃

למסכה. דבר הניתך ממתכת כמו אלהי מסכה (שמות לד):

וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב׃

וימירו. מלשון תמורה וחלוף:

וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה׃

וירגנו. ענין תלונה ותרעומות כמו דברי נרגן (משלי יח):

וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת׃

ולזרותם. לפזרם כמו תזרם לרוח (יחזקאל ה׳):

וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים׃

ויצמדו. ענין דבוק וחבור כמו צמיד פתיל (במדבר ט):

וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ־בָּם מַגֵּפָה׃

ותפרץ. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית לח):

וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׃

ויפלל. ענין דין ומשפט כמו ונתן בפלילים (שמות כא): ותעצר. ענין מניעה:

וַיַּקְצִיפוּ עַל־מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם׃

ויקציפו. מלשון קצף:

כִּי־הִמְרוּ אֶת־רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו׃

המרו. מרדו וסרבו: רוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה יא): ויבטא. ענין אמירה כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה):

וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם׃

ויתערבו. מל׳ תערובות:

וַיַּעַבְדוּ אֶת־עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ׃

עצביהם. כן יקראו הגלולים כי מעציב לב עובדיו צועקים אליו ואינם נענים:

וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם־בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים׃

ותחנף. תתחייב ותרשיע כן תרגומו וכן יחניף את הארץ (במדבר לב):

וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם׃

ויזנו. ענין הסרה ועש״ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות:

וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת־נַחֲלָתוֹ׃

ויתעב. מלשון תועבה:

וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם׃

וילחצום. מלשון לחץ ודחק:

פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֺנָם׃

ימרו. מרדו וסרבו: וימכו. ענין דלות ושפלות כמו ואם מך הוא (ויקרא כז):

וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל־שׁוֹבֵיהֶם׃

שוביהם. מלשון שביה: