מצודת ציון על תהלים קמג

כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם׃

דכא. ענין שבר וכתיתה: חיתי. היא הנפש כמ״ש ויהי האדם לנפש חיה (ברא׳ ב):

וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי׃

ישתומם. ענין תמהון ומושתק כמו ואשב וגו׳ משמים בתוכם (יחזקאל ג׳):

זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל־פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ׃

הגיתי. ענין מחשבה כמו והגיון לבי (לעיל יט): אשוחח. מלשון שיחה ודבור:

פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ־עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה׃

עיפה. לפי שהעיף הוא צמא למים לזה אמר לשון עיפה בדרך שאלה על הארץ הצמאה שלא ירד בה המטר:

לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי־אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר׃

רוחך. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳):

וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ׃

תצמית. תכרית כמו וברעתם יצמיתם (לעיל נד):