מצודת ציון על משלי יג

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה־לוֹ׃

פושק. ענין פתיחה והרחבה כמו ותפשקי את רגליך (יחזקאל ט״ז:כ״ה): מחתה. ענין שבר:

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן׃

חרוצים. זריזים: תדשן. ענין שומן:

דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר׃

יבאיש. ר״ל ימאס כדבר הנבאש: ויחפיר. ענין בושה כמו וחפרה הלבנה (ישעיה כד):

צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת׃

תסלף. עניינו מעוקל ומעוקם כמו סלף בוגדים ישדם (לעיל יא):

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב׃

מתרושש. מל׳ רש ועני:

כֹּפֶר נֶפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה׃

כופר. פדיון: גערה. צעקת נזיפה:

אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ׃

ידעך. ענין ניתור וקפיצה וזהו כבוי הנר כי השלהבת קופצת מהפתילה וכן ידעך נרו (לקמן כ):

רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת־נוֹעָצִים חָכְמָה׃

מצה. ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נ״ח:ד׳):

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה׃

על יד. ביד וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו) ומשפטו בחרבכם:

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׃

מחלה. מלשון חולי ומכאוב:

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם׃

יחבל. מל׳ חבלה ומכה:

שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן׃

איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד):

כָּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת׃

יפרוש. מל׳ פרישה ושטיחה:

מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא׃

מלאך. ענין שליח כמו מלאך שלוח אליהם (יחזקאל כ״ג:מ׳): וציר. גם הוא ענין שליח כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד׃

פורע. ענין בטול:

תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע׃

נהיה. ענין שבירה כמו נהיתי ונחליתי (דניאל ח): תערב. ענין מתיקות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג׳:ד׳):

הלוך [הוֹלֵךְ] אֶת־חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ׃

ירוע. ענין שבירה ורציצה כמו תרועם בשבט ברזל (תהילים ב׳:ט׳):

טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא׃

וצפון. ענין הסתרה: חיל. עושר:

רָב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׃

ניר. ענין חרישה כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד): ראשים. מלשון רש ועני: נספה. ענין מיתה כמו אני נאסף אל עמי (בראשית מט):

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר׃

חושך. מונע: שחרו. עניינו ימי הילדות שהוא בתחילת הימים והושאל מל׳ שחר הבקר וכן הילדות והשחרות הבל (קהלת י״א:י׳):