מצודת ציון על איוב ג

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

ויען. עניינו הרמת קול וכן וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר׃

אולד. אמר דבריו כאלו ידבר קודם הלידה:

הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל־תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה׃

תופע. תזרח כמו הופיע מהר פארן (שם לג): נהרה. אורה כמו ונהורא עמיה שרא (דניאל ב׳:כ״ב):

יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם׃

יגאלהו. כמו יגעלהו בעי״ן ועניינו טנוף ולכלוך וכן לחם מגואל (מלאכי א): וצלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר: יבעתוהו. מל׳ בעתה וחרדה: כמרירי. ענין חמימה כמו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳) ובאה בהכפל למ״ד הפעל על משקל סגריר (משלי כז):

הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל־יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל־יָבֹא׃

אופל. חשך עב: יחד. מל׳ אחד:

הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד אַל־תָּבֹא רְנָנָה בוֹ׃

גלמוד. יחידי כמו עדת חנף גלמוד (לקמן טו):

יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי־יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן׃

יקבהו. ענין קללה כמו לכה קבה לי (במדבר כ״ב:י״א): העתידים. המוכנים כמו להיות עתידים ליום הזה (אסתר ג׳:י״ד): עורר. מל׳ התעוררות: לויתן. ענין אבלות ובירושלמי לא תעורר אשה לויתה במועד (מ״ק פרק משקין):

יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו־לְאוֹר וָאַיִן וְאַל־יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר׃

נשפו. תחלת הלילה וסופו שניהם קרואים נשף ובדרז״ל תרי נשפי הוו וכו׳ (ברכות ג) והוא ענין חשך כמו בנשף בערב יום (משלי ז׳:ט׳): בעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש שהוא נראה כפתיחת העין:

לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע׃

אמות. אמר דבריו כאלו ידבר עד לא יולד: ואגוע. ואמות כמו כי גוע אהרן (במדבר כ׳:כ״ט):

מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה־שָּׁדַיִם כִּי אִינָק׃

קדמוני. באו לפני כמו ולא יקדמנה מגן (ישעיהו ל״ז:ל״ג): ומה. ענינו כמו למה וכן מה יתאונן אדם (איכה ג׳:ל״ט):

עִם־מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ׃

למו. לעצמם:

אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא־רָאוּ אוֹר׃

טמון. מכוסה ונסתר: כעוללים. כן יקרא התינוק הרך כמו עוללי טפוחים (שם ב) וכן יקרא במעי האם:

יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ׃

שאננו. מל׳ שאנן והשקט: נוגש. מל׳ נגישה וכפיה:

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו׃

חפשי. ענין חרות כמו יצא לחפשי חנם (שמות כא):

לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ׃

למה יתן. מי שבידו ליתן וקצר בדבר המובן מאליו וכמוהו רבים:

הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים׃

המחכים. המקוים כמו וחכיתי לה׳ (ישעיה ח): ויחפרוהו. מל׳ חפירה ור״ל יחפשו כי המחפש חופר בקרקע: ממטמונים. מאוצרות כי הדרך להניחם במקום טמון ונסתר:

הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ־קָבֶר׃

אלי גיל. אל גיל:

לְגֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ׃

ויסך. ענין גדר כמו אתה שכת בעדו (לעיל א):

כִּי־לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי׃

ויתכו. ענין שפיכה ויציקה כמו עד נתך מים (שמואל ב כ״א:י׳): שאגותי. צעקותי:

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי׃

כי פחד פחדתי. אשר פחד פחדתי וכן כי גוע אהרן (במדבר כ׳:כ״ט): ויאתיני. באה עלי כמו אתא בקר (ישעיה כא): יגורתי. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב): יבא לי. כמו בא לי:

לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא־נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז׃

נחתי. מל׳ נחת ומנוחה: