מצודת ציון על איוב ט

הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן׃

יתפלצון. יחרדון כמו ותכסני פלצות (שם נה):

הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם׃

לחרס. לשמש כמו מלמעלה החרס (שופטי׳ ח): יחתום. יסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט):

הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לוֹ׃

ויחלוף. ענין העברה כמו חלף הלך לו (ש״ה ב):

הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה׃

יחתוף. כמו יחטוף בטי״ת וענינו מהירות הלקיחה וכן כחתף תארב (משלי כג):

אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב׃

שחחו. כפפו כמו וישח אדם (ישעיה ב): רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ורהבם עמל (תהלים צ):

אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן׃

למשופטי. כמו לשופטי:

אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם׃

בשערה. כמו בסערה בסמ״ך: ישופני. יכתת אותי כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג׳:ט״ו): פצעי. הוא מכה המוציאה דם:

לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים׃

יתנני. ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא): רוחי. על הנשימה יאמר:

אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם־לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי׃

יועידני. ענינו עת קבוע וכן מי כמוני ומי יועידני (ירמיהו מ״ט:י״ט):

אִם־שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג׃

שוט. שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו): למסת. מלשון המסה והמגה:

חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל׃

יטוש. ימהר ויפרח כי כנשר חש לאכול (חבקוק א׳:ח׳) תרגומו דטוס למיכל:

אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה׃

שיחי. ספור התלאות: פני. כעסי כמו אתן את פני (ויקרא כ׳:ג׳): ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה):

יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי־לֹא תְנַקֵּנִי׃

יגורתי. אאסוף כמו אוגר בקיץ (משלי י):

אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע׃

איגע. מל׳ יגיע:

אִם־הִתְרָחַצְתִּי במו־[בְמֵי־] שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי׃

והזכותי. מל׳ זכות ובהירות: בבור. שם עשב המנקה וקרוי בורית ויקרא גם אהל בדוז״ל (שבת צ):

אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי׃

בשחת. בבור: תטבלני. מל׳ טבילה ור״ל תורידני: שלמותי. מלבושי:

לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ׃

מוכיח. מברר אמרים כמו אשר הוכיח ה׳ (בראשית כד):

יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל־תְּבַעֲתַנִּי׃

ואמתו. מל׳ אימה ופחד: