מצודת ציון על איוב מא

הֵן־תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל־מַרְאָיו יֻטָל׃

יוטל. יושלך:

לֹא־אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב׃

יעורנו. מל׳ התעוררות:

לא־[לוֹ־] אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר־גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ׃

בדיו. אבריו וכן יאכל בדי עורו (לעיל יח) והוא מושאל מבדי האילן: ודבר גבורות. וענין גבורות כמו על דבר פעור (במדבר כה): וחין. כמו וחן היות לדוד ניר (מלכים א י״א:ל״ו) והוא כמו נר: ערכו. מל׳ ערך ושומא:

מִי־גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא׃

פני לבושו. הלבוש הנראה לעין יקרא פני וכן אל מול פניו (שמות כ״ח:כ״ה): רסנו. והוא הדבר ההושם בפי הסוס להטותו הדרך ע״י כמו במתג ורסן (תהלים לב):

גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר׃

אפיקי. ענין חוזק כמו אפיקי נחושה (לעיל מ): חותם. ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט): צר. דחוק:

אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא־יָבוֹא בֵינֵיהֶם׃

ורוח. כן יקרא האויר וכן שאפה רוח (ירמיה ב):

אִישׁ־בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ׃

איש באחיהו. כן יאמר בדברים השווים וכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ה׳): יתפרדו. מל׳ פרוד והפרשה:

עֲ‍טִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר׃

עטישותיו. לשון עטוש ידוע בדרז״ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (ברכות כד): תהל. תזריח כמו בהלו נרו (לעיל כט): כעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (לעיל ג):

מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ׃

לפידים. הוא העץ שמנדדים בו האש ואף הוא יבער מן האש וכן כלפיד יבער (ישעי׳ סב): כידודי. עניינו ניצוצות ואין לו דומה: יתמלטו. יושלכו כמו אל מראיו יוטל:

מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן׃

מנחיריו. הם נקבי האף כמו הוד נחרו אימה (לעיל לט): כדוד. כקדרה כמו בסירות ובדודים (דה״ב לב): נפוח. מעלה רתיחה כמו סיר נפוח אני רואה (ירמיה א) ויקרא כן כי מעלה נפוחים ואבעבועות: ואגמון. הם כלי מכלי הבשול:

נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא׃

נפשו. על הנשימה יאמר בדרך שאלה: גחלים. בחסרון כ״ף הדמיון ורבים נמצאים כן: תלהט. תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פג): ולהב. שלהבת:

בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה׃

ילין. ענין התמדה: תדוץ. תגיל ותשמח כי שישו אתה משוש (ישעי׳ סו) תרגומו דוצו: דאבה. עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כח):

מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל־יִמּוֹט׃

מפלי. ענין הבקיע וההבדל ובדרז״ל אית ביה פילי (פסחים מד) והוא קרוב ללשון אשר יפלה ה׳ (שמות יא) שהוא ענין הפרשה והבדלה: ימוט. מל׳ נטיה:

לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ־אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית׃

כפלח. כן יקרא אבן הרחים וכן פלח רכב (שופטים ט׳:נ״ג) כי פלח הוא ענין בקוע כמו יפלח כליותי (לעיל יז) ואבני הרחיים העליון והתחתון נראים כאלו נבקעו מאבן אחת:

מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ׃

משתו. כמו משאתו באל״ף והוא מל׳ נשא ורוממות: יגורו. יפחדו כמו ויגר מואב (במדבר כב): אילים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא): משברים. כן יקראו גלי הים כמו משבריך וגליך (יונה ב׳:ד׳) ע״ש שנראים כמשברים את הים ואף המה יושברו מעצמן: יתחטאו. ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז):

מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה׃

חנית מסע ושריה. הם שמות כלי זיין:

לֹא־יַבְרִיחֶנּוּ בֶן־קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ־לוֹ אַבְנֵי־קָלַע׃

בן קשת. אמר בדרך השאלה על החץ היוצא מן הקשת כבן היוצא מן האם: קלע. כן שם הכלי אשר יזרקו בו האבנים וכן כף הקלע (ש״א כה):

כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן׃

תותח. שם כלי מה עשוי לזרוק בו אבנים גדולות להפיל החומה: כידון. מין חנית או רומח:

תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי־טִיט׃

חדודי. מל׳ חד וחריף: חרש. כמו חרס בסמ״ך: ירפד. ענין הצעה למשכב כמו רפדתי יצועי (לעיל יז): חרוץ. מל׳ חריצים וחדודים כמו למורג חרוץ (ישעיה מא): עלי. כעלי ותחסר כ״ף הדמיון:

יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה׃

כסיר. כעין קדרה כמו סיר הבשר (שמות וז): מצולה. עומק הים כמו ותשליכני מצולה (יונה ב): כמרקחה. ענין ערבוב כמו רוקח מרקחת (שמות ל):

אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה׃

נתיב. שביל ודרך: תהום. עומק הים:

אֵין־עַל־עָפָר מָשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי־חָת׃

העשו. כמו העשוי ביו״ד ור״ל אשר עשוי ודוגמתו הבאה ליעקב (בראשית מ״ו:כ״ו) ומשפטו אשר באה: חת. ענין פחד כמו ואל תחת (יהושע א):

אֵת־כָּל־גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָׁחַץ׃

בני שחץ. אנשי גאוה כמו לא הדריכוהו בני שחץ (לעיל כח):