מצודת ציון על שיר השירים ה

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃

באתי. עבר במקום עתיד וכן אריתי אכלתי שתיתי: אריתי. ענין לקיטה, כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג): יערי. כן יקראו הקנים שגדל בהם הדבש וכן ביערת הדבש (ש״א יד כז): ושכרו. ענין השתיה יותר מכדי המדה: דודים. אהובים:

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃

ער. מלשון הערה והקצה: דופק. ענין ההכאה בנחת על הדלת כמו מתדפקים על הדלת (שופטים יט כב): תמתי. מלשון תמימות והוא הפוך המרמה: קוצותי. הוא שער הראש התלוי למטה וכן קווצותיו תלתלים האמור למטה: רסיס. ענין זלוף ונטיפה וכן לרוס את הסולת (יחזקאל מו יד):

פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׃

פשטתי. ענין הסרת המלבוש: איככה. מלשון איך: אטנפם. מלשון טינוף ולכלוך:

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃

שלח. ענין הושטה: החור. הנקב: המו. מלשון המייה והוא ענין צער והכמרת רחמים וכן ועל כן המו מעי לו (ירמיה לא יט): עליו. בעבורו:

קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃

עובר. ענין התפשטות: כפות המנעול. הכלי שסוגרין בו הדלת קרוי מנעול כמו מנעוליו ובריחו (נחמיה ג) וכפות הם ידות המנעול הנתחבים במקום העשוי להם לסגור הדלת, והוא מלשון כף היד:

פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃

חמק. ענין סבוב כמו עד מתי תתחמקין (ירמיה לא כא):

מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃

פצעוני. היא מכה המוציאה דם וכן פצע תחת פצע (שמות כא כה). נשאו. לקחו. וכן ובתים ונשאו (מיכה ב ב): רדידי. הוא שם תכשיט מה מרודד ודק וכן והצניפות והרדידים (ישעיה ג כג):

דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה׃

צח. ענין בהירות הלובן כמו צחו מחלב (איכה ד ז): דגול. מלשון דגל והוא הנס שנושאים לפני כל מחנה ומחנה וכן איש על דגלו (במדבר ב ב): מרבבה. רבוא הוא עשרת אלפים:

רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃

כתם פז. זהב טוב ויקר כמו בכתם אופז (דניאל י ה): קווצותיו. הוא שער הראש התלוי למטה: תלתלים. מלשון תל וגובה: כעורב. שם מין עוף:

עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל־מִלֵּאת׃

אפיקי מים. מקומות שהמים שוטפים ונגרים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכו ד):

לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃

לחיו. הוא המקום מתחת לעין: כערוגת. הוא תלם המחרישה כמו מערוגות מטעה (יחזקאל יז ז): מגדלות. גידולי מרקחים. כן יקראו הסממנים המעורבים השמורים לזמן מרובה. וכן רוקח מרקחת (שמות ל כה): שושנים. שם עשב המריח: עובר. רוצה לומר מתפשט:

יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃

גלילי. אופני המרכבה כמו על גלילי כסף (אסתר א ו): בתרשיש. שם אבן יקר: מעיו. על הבטן יאמר שבו המעים: עשת. ענין בהירות וזכות וכן ברזל עשות (יחזקאל חז יט): שן. היא שן הפיל: מעולפת. ענין עטוף וכסוי כמו ותתעלף (בראשית לח יד):

שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים׃

שוקיו. הוא פרק מפרקי הרגל: שש. אבן שיש: מיוסדים. מלשון יסוד: אדני. הוא הדבר שהעמוד תקוע בו וכן אדני כסף (שמות כו יט): פז. הוא המובחר שבזהבים:

חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃

חכו. הוא מה שממעל הלשון והוא מכלי הדבור: ממתקים. מלשון מתוק: