מצודת ציון על שיר השירים ו

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׃

אנה. להיכן כמו אנה אלך מרוחך (תהלים קלט ז):

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׃

לרעות. מלשון מרעה:

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃

כתרצה. שם עיר מלוכה למלכי ישראל: נאוה. נאה ויפה: איומה. מלשון אימה ופחד: כנדגלות. מלשון דגל ורוצה לומר מחנות בעלי דגל:

הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן־הַגִּלְעָד׃

הסבי. מלשון סבוב והחזרה: הרהיבוני. ענין התחזקות כמו תרהיבני בנפשי עוז (תהלים קלח ג): שגלשו. ענין מריטת השער:

שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃

מתאימות. מלשון תאומים: ושכולה. רוצה לומר חסרון ופגם ואמר בלשון השאלה:

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃

כפלח. ענין בקוע כמו כפלח תחתית (איוב מא טז): רקתך. הוא גובה הפנים שאצל העין מזה ומזה וכן ותתקע את היתד ברקתו (שופטים ד יא): מבעד. מבפנים: לצמתך. היא המסוה המכסה את הפנים וכן גלי צמתך (ישעיה מז ב):

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃

ועלמות. נערות וכן עלמות אהבוך (לעיל א א):

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃

ברה. מלשון ברור ונקי: ויאשרוה. ענין הלול ושבח כמו אשרי האיש (תהלים א א):

מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃

הנשקפה. ענין ראיה והבטה כמו בעד החלון נשקפה (שופטים ה כח): שחר. כוכב השחר: איומה. מלשון אימה ופחד: כנדגלות. מלשון דגל של מחנות עם:

אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים׃

באבי הנחל. בצמחי הנחל כמו עודנו באבו (איוב ח יב): הפרחה. מלשון פרח: הנצו. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז כג):

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי־נָדִיב׃

שמתני. מלשון שימה ועשיה: עמי. היו״ד יתירה כמו שוכני סנה (דברים לג טז) ורבים כמוהו: נדיב. ענין שררה כי דרך השר לנדב ולתת מתן: