מצודת ציון על קהלת י

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט׃

יבאיש. ענין סרחון: יביע. מלשון נביעה: רוקח. מעורב בבשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה): יקר. ענין חשיבות כמו אבנים יקרות (מ״א ז ט):

אִם־רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל־תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים׃

רוח. ענינו כעס וחימה כמו ינחל רוח (משלי יא כט): תנח. ענין עזיבה: מרפא. מלשון רפיון: יניח. מלשון הנחה:

נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ׃

הסכל. הכסיל: במרומים. מלשון מרום וגובה: רבים. רוצה לומר גדולים: בשפל. מקום נמוך:

חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ׃

חופר. כורה: גומץ. גומא ובור ואין לו חבר ומענינו יובן פתרונו: ופורץ. ענין הריסה: גדר. כותל אבנים: ישכנו. מלשון נשיכה ונכיתה:

מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם׃

מסיע. מלשון הסעה ועקירה ממקומם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מ״א ה יא): יעצב. מלשון עצבון: בוקע. ענין חתוך: יסכן. מלשון סכנה:

אִם־קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא־פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הכשיר [הַכְשֵׁר] חָכְמָה׃

קהה. ענינו עכירות וחושך כמו והנה כהה הנגע (ויקרא יג נו), ובאה הקו״ף במקום הכ״ף כי גיכ״ק מתחלף: קלקל. ענין לטישה וזכוך כמו קלקל בחצים (יחזקאל כא כו) והוא מלשון נחושת קלל (שם א): וחילים. אנשי חיל יוצאי מלחמה: ויתרון. מלשון יתר ומרובה: הכשיר. ענין ישר וטוב:

אִם־יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא־לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן׃

ישוך. מלשון נשיכה: לחש. הם דברים ידועים ידבר על הנחש שלא ישך ועל שהדרך לאומרו בשפלות קול לכן יקרא לחש: לבעל הלשון. זה המלשין ומדבר לשון הרע:

דִּבְרֵי פִי־חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ׃

תבלענו. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב ב):

עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לָלֶכֶת אֶל־עִיר׃

תיגענו. מלשון יגיעה:

אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׃

אי לך. אוי לך וכן ואי לו האחד שיפול (לעיל ד י): נער. רוצה לומר עושה מעשה נערות:

אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי׃

אשריך. ענין שבח והלול כמו כי אשרוני בנות (בראשית ל יג): בן חורים. כן יקראו הגדולים אנשי השם כמו ולחורים ולסגנים (נחמיה ב טז): בשתי. מלשון שתיה:

בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת׃

בעצלתים. מלשון עצלות ורוצה לומר ידים עצלתים, ולזה אמר בלשון רבים: ימך. ענין עניות ודלות כמו כי ימוך אחיך (ויקרא כה כה): המקרה. התקרה המסכך על הבית: ידלוף. ענין הזלה וטפטוף כמו דלף טורד (משלי כז טו):

לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל׃

לשחוק. ענין שמחה וחדוה: לחם. סעודה גדולה קרוי בשם לחם וכן עבד לחם רב (דניאל ה א): חיים. רוצה לומר בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה) שרוצה לומר עד שנתרפאו ונעשו בריאים: יענה. מלשון עניה והשבת שאלה, ואמר בלשון שאלה ומליצה ודוגמתו אענה את השמים וגו׳ (הושע ב כג):

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד דָּבָר׃

במדעך. בדעתך ובמחשבתך: תקלל. מלשון קלות ובזיון: