אבן עזרא על תהלים נד

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃

למנצח בנגינות - תחלת פיוט.

אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי׃

אלהים בשמך - שאני קורא, והטעם בעבור שמך. ובגבורתך - ולך הגבורה שתקח דיני מהזיפים.

אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי־פִי׃

אלהים, תפלתי - בלב. לאמרי פי - בלשון כי עקר תפלה, כמו: ויפלל לא פיללתי.

כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה׃

כי זרים - שאינם מעמו. ועריצים - הם הזיפים.

הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי׃

הנה - אמר ר' משה: אין טעם אדני בסמכי נפשי שהוא אחד מהסומכים, רק טעמו הוא לבדו כנגד כל הסומכים. ולפי דעתי: שהתפלל, שהשם ידינהו ממבקשי רעתו ויעזור לאשר יסמכוהו ולא ילשינוהו.

ישוב [יָשִׁיב] הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם׃

ישיב הרע - שחשבו לעשות לי השם ישיבנו להם. וטעם באמתך – כי הם עומדים על דמים והולכי רכיל ומבקשים להרגני חנם.

בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְהוָה כִּי־טוֹב׃

בנדבה - כאשר תצמיתם כי זה אודה ואומר. ומלת הצילני - שבה לשמך הכתוב בפסוק הראשון.