אבן עזרא על משלי ג

בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֺתַי יִצֹּר לִבֶּךָ׃

בני יוסיפו לך - התורה והמצוה.

חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ׃

קשרם כתבם - על התורה והמצוה, כי השם ישלח חסדו ואמתו לנצרך ולא יעזבוך, על כן קשרם וגו' והטעם שלא תשכחם. פרוש אחר: עשה אתה שלא יעזבוך חסד ואמת, קשרם וגומר ומצא פירוש ותמצא.

בְּטַח אֶל־יְהוָה בְּכָל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵן׃

בטח אל ה' - כמו על, והטעם: אם למדת תבונה אל תשען עליה, שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על השם.

בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ׃

בכל דרכיך - עסקיך ובחכמתך דעהו, על משקל שאהו.

אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהוָה וְסוּר מֵרָע׃

אל תהי חכם בעיניך - שתאמר בחכמתי אישר ארחי, וסור מרע ממעשה הרע, ואז ירפאך השם מכל מחלה.

רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ׃

לשרך - הזכירו כי הוא מוסד הגידים ובו יכנס הדם להם בבטן האם. והטעם: תוקף כמו שריר וקיים.

וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃

יפרוצו - יפוצו מרוב עד שיפרצו פרץ ביקבים.

מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׃

מוסר ה' - אשרי אדם מצא חכמה, כי בה ישמר מחטוא ולא יבואו עליו ייסורין.

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה׃

יפיק - יוציא תבונה מאחר וילמדנה.

יְקָרָה הִיא מפניים [מִפְּנִינִים] וְכָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ־בָהּ׃

חפציך - כל דבר שתחפוץ. ישוו - מענין ולמלך אין שוה ופירש אין העם שוה כלום ונחשב למלך שיניחם, כי הוא עם מפוזר ומפורד ונבזה.

אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׃

עושר וכבוד - משל שהחכמה תביאהו לשתי מעלות.

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃

דרכי נועם - שינעמו ויערבו לו. נתיבותיה - נתיבות שלום.

עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃

עץ - כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות. ותומכיה - שלא יעזבוה כאשר אמר, כי החכמה תחיה האדם, שהוא עולם קטן.

יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׃

ה' בחכמה יסד ארץ - ספר מעלתה, שבה נברא העולם העליון.

בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָל׃

בדעתו תהומות נבקעו - להשקות בהם חיה ועוף.

בְּנִי אַל־יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה׃

אל ילוזו - הנכון: תלוזנה, כי על התושיה והמזמה ידבר כמו: ויחמו הצאן.

אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף׃

אז, לא תגוף - פועל יוצא, והענין שלא תשימהו כאבן נגף, כאשר תלמד התושיה.

אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך [יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת׃

אל תמנע טוב מבעליו - העני. פרוש אחר: מבעל הטוב.

אַל־תֹּאמַר לרעיך [לְרֵעֲךָ ] לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ׃

לך ושוב - כי הוא דרך בזיון.

כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה נָלוֹז וְאֶת־יְשָׁרִים סוֹדוֹ׃

ישרים סודו - עם ישרים נודע סודו ועצתו, ממה שהוא גוזר להביא על הרשע.

מְאֵרַת יְהוָה בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ׃

מארת - מן ארור והוא חסרון.

אִם־לַלֵּצִים הוּא־יָלִיץ ולעניים [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן־חֵן׃

אם ללצים - הפסוק הזה דבק בעליון ולצים מן ליצנות. יליץ - מן כי המליץ פירש: השם יברך נוה הצדיקים. אם ללצים ידבר הצדיק, ויזהיר לסור מן דרך הליצנות ולענוים – ולמוכיחים, יתן חן, כלומר יתן חנם בעיני כל אדם והענוים הם הצנועים מדבר ליצנות. פרוש אחר: אם ללצים - השם יליץ, יתן גמול הליצנות. ולענוים יתן חן - כמו חן וחסד להם.

כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׃

כבוד - השם ינחילם כבוד הממון והעושר, אבל הכסילים ירומו הקלון עליהם. והטעם: שיסבבו שיקלום בני אדם. מרים קלון - על כל אחד ידבר, כמו: וצדיקים ככפיר יבטח. פרוש אחר: כסיל מרים ומכבד איש. קלון - כמו בא זדון, חסר איש.