אבן עזרא על איוב יב

אָמְנָם כִּי אַתֶּם־עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה׃

אמנם כי אתם עם תמות החכמה - עמכם בעבור כסילותכם כעניין: נסרחה חכמתם.

גַּם־לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת־מִי־אֵין כְּמוֹ־אֵלֶּה׃

ואת מי אין כמו אלה - מי לא ידע בכל אלה.

שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים׃

שחוק לרעהו - שבתי כאדם שהיה שחוק לרעהו והוא כשחוק לרעהו, והתימה שהיה זה ששב לשחוק, קורא לאלוה ויענהו.

לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל׃

לפיד בוז - הלמ"ד נופל והוא מן: אם בפידו להם שוע, בעבור הפיד שבא לו שב בוז, כמו: ובוז משפחות במחשבת השאנן. לעשתות - כמו: אולי יתעשת האלהים. אבדו עשתנותיו. נכון למועדי רגל - וזה דבר יביא האדם שתמעד רגלו, כענין: ואני כמעט נטיו רגלי.

יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ׃

ישליו - כי יראה שהם השודדים העושים החמס בפרהסיא בשלוה. וישליו – ישמש עצמו ואחר עמו, כמו: יחי ראובן ואל ימות, שענינו ואל יהי מתיו מספר, מתיו כעניין: ואני מתי מספר: בטוחות - ענינו משכנות בטוחות מן בטח. לאשר הביא אלוה בידו - עובדי כו"ם שיעשה אלוהו בידו.

בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה׃

ואורך ימים - טעמו ובארך ימים. בי"ת בישישים – ישרת עצמו ואחר עמו כמו: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.

עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה׃

לו שוגג - הוא ידע שגגתו של האדם, או שישגה אחרים והם לא ידעו.

מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל׃

שולל - כל אחד מהם יוליכם שולל מדעת כטעם וסר מרע משתולל.

מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם׃

מוסר מלכים - כמו: מוסרות ומוטות.

מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם׃

משגיא - מן אל שגיא. ויאבדם - הפך משגיא. שוטח - מן: וישטחו להם כמו פורש והעניין מפיץ ומפזר. וינחם - הפך הענין.

מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם־הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ׃

ויתעם - בעצת תהו.