אבן עזרא על שיר השירים ז

שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּךְ מַה־תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם׃

הפעם הא' השולמית. שהיא ממדינת שלם [ו]היא ירושל׳ (כמו) ויהי בשלם סוכו: כמחולת (המחנים). מן תוף וחליל: הפעם הב' והייתי שומעת אומרים לי כל רואי שובי שובי [השולמית] ועניתי להם מה תחזו בשולמית שיצאתם [כולכם] לראותה כמחולת המחנים אשר תצאן בשתי המערכות כבא המלך [וזה ענין המחנים]: הפעם הג' אמרה השכינה אע״פ שמרדת ואתה בגלות תשובי עוד ויתמהו כל העולם ממך ויצאו לקראתך במחולות

מַה־יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת־נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן׃

הפעם הא' חמוקי. הכף אשר על הירך וי״א כי כמהו חמק (עבר) וענינו הלך: חלאים. עדי עגול מקובץ כמו וחלי כתם: אמן. חרש חכם ואין בלשון (הקדש) חבר לו: הפעם הב' ענה ואמר לה מה יפו פעמיך וקראה בת נדיב כמו שאמר׳ [היא] מרכבות עמי נדיב: הפעם הג' מה יפו פעמיך. כשתלכי לארצך: חמוקי ירכיך. כמו שוק על ירך רגלים ופרשים:

שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃

הפעם הא' שררך. הוא הטבור [כמו רפאות תהי לשרך]: אגן. עגול כמו באגנות: הסהר. [תרגום] ירח [סיהרא] כמו הסהרונים [וכן בלשון ישמעאל]: המזג. בלשון רז״ל ידוע [כמו מסכה יינה]: סוגה. גם בלשונם סייג: הפעם הב' שררך. חגור ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח שלא יחסר ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר: בטנך. תראה כמו ערמת חטים שהיא עבה [מ]למטה [ודקה מלמעלה] וענין סוגה בשושנים המלבוש האדום [דתמר כי הערמה לא היתה נראית כי שושנים סביבה]: הפעם הג' שררך. סנהדרין גדולה הנמשלת לחצי גורן עגולה: אל יחסר המזג. זה התורה הנמשלת ליין: בטנך ערמת חטים. סנהדין קטנה: סוגה בשושנים. רוב הצדיקים:

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה׃

הפעם הג' שני שדיך. התורות:

צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל־שַׁעַר בַּת־רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק׃

הפעם הא' אפך. החוטם: הפעם הב' צוארך כמגדל השן. לבן: ואחר שדמה עיניה לברכות שהן רחבות דמה החוטם [למגדל] שהוא שוה בלי עוות: הפעם הג' צוארך. ראשי הצבא: עיניך. הנביאים שהיו בתחלה בחשבון עתה יהיו רבים: (אפך. הוא הכהן הגדול) כענין ישימו קטורה באפך:

רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׃

הפעם הא' ככרמל. עין [צבע ואומ׳ שהוא עין שני] ובדברי הימים וכרמיל ובוץ: דלת. בלשון קדר השער היוצא על הלחי [דלל]: ברהטים. כמו (ברהטים) בשקתות המים: הפעם הב' ככרמל. כעין [כרמל]: כארגמן. שהוא רך במשוש: [מלך אסור ברהטים.] וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור וקשור חבלי שערך [זה הענין הזכירו שרי קדר החושקים כמו מה יפית ומה נעמת אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כחשק:] וי״א כי ענין ברהטים שדמה השער [זה תחת זה כדמות המים] ברהטים וי״א כי מלך הוא הראש: ואחר שדמה אותה לתמר התאוה להיות עמה: הפעם הג' ראשך. [הוא המלך המשיח שהוא מבני דוד: ודלת ראשך.] משיח בן יוסף: מלך אסור. רמז שהוא משיח בן דוד אסור עד שיגיע הקץ כי ביום ש(נ)חרבה ירושלם נולד:

מַה־יָּפִית וּמַה־נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים׃

הפעם הג' מה יפית. אז במעשייך:

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׃

הפעם הג' זאת קומתך. [זש״ה ועמך כלם צדיקים] אז ירבו [ה]צדיקים צדיק כתמר יפרח: ושדיך. [הם] בעלי תורה שיתנו פרי [אמריה]:

אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ־נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׃

הפעם הא' בסנסניו. הסעיפים העליונים שיש שם (ה)פרי ואין לו חבר: הפעם הב' בסנסניו. הם השדים: אמרה היא אני לדודי ועלי למלאת תשוקתו: הפעם הג' אמ׳ השכינה אז אבא בחבורת הצדיקים: ויהיו נא שדיך. אז יקיימו כל המצות: וריח אפך. אז ישרתני כהן גדול:

וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׃

הפעם הא' דובב. מרחש מלשון דבה: הפעם הג' וחכך. המשוררים:

אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׃

הפעם הא' תשוקתו. כמו (ו)אליך תשוקתו: הפעם הג' אני לדודי. אמרה כנסת ישראל בבוא הקץ:

לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים׃

הפעם הג' לכה דודי נצא השדה. והענין ירושלם [כענין מצאנוה בשדה יער: נלינה בכפרים. כענין פרזות תשב ירושלם:]

נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת־דֹּדַי לָךְ׃

הפעם הג' נשכימה לכרמים. וקודם זה תראה שחזרו ישראל בתשובה: וזה ענין [אם] פרחה הגפן שם בירושלם אעבוד (את השם) בפרהסיא:

הַדּוּדָאִים נָתְנוּ־רֵיחַ וְעַל־פְּתָחֵינוּ כָּל־מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם־יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ׃

הפעם הג' הדודאים נתנו ריח. יתחברו מעשה כנסת ישראל הטובים עם מעשה אבות(יהם) הקדמונים: