ראש השנה כ.

תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת ראש השנה — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן משום דמצוה לקדש על הראייה

רַשִׁ״י אלא אי אמרת לעולם חסר ואי נמי לא אתו עדים מקדשין ליה האידנא למה להן לחלל על הראיה על פי עדים דכתיב (שמות י״ב: ב׳) החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש איכא דאמרי כו' קא סלקא דעתיה חילול משום מצוה לקדש על הראייה הוא אלא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר מכדי בב"ד תליא כדאמרינן לקמן (ראש השנה דף כה.) אתם אפילו מזידים אמאי מחללינן ליתקנו ב"ד שימתינו עד יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את השבת וילכו ויעידו למחר ויקדשו על פיהם אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן ליה

ב איכא דאמרי א"ר נחמן אף אנן נמי תנינא על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר משום הכי מחללינן דמצוה לקדש על הראייה

רַשִׁ״י משום הכי מחללינן שאם לא יחללו נמצא שיתקדש החדש בלא עדים

ג אלא אי אמרת זמנין מלא זמנין חסר אמאי מחללינן נעבריה האידנא ונקדשיה למחר

רַשִׁ״י נעבריה האידנא מיום ל' זה יעברו את אדר

ד אי דאקלע יום שלשים בשבת ה"נ הכא במאי עסקינן דאקלע יום שלשים ואחד בשבת דמצוה לקדש על הראייה

רַשִׁ״י אי דאקלע יום שלשים בשבת וראו בו את הלבנה ה"נ דמעברינן ולא מחללינן הכא דקתני מחללין כגון דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא נראה החדש אתמול אלא היום דאי נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך מחללין לקדש על הראייה

ה מתיב רב כהנא כשהמקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן

רַשִׁ״י מפני תקנת קרבן מוספי ר"ח שיקרבו בזמנן

ו מדכולהו לאו משום דמצוה לקדש על הראייה ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראייה

רַשִׁ״י ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראייה הוי חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות בזמנן לפי תולדות הלבנה

ז אי אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן תיובתא

ח כי אתא עולא אמר עברוה לאלול אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו

רַשִׁ״י ידעי חברין בבלאי כלומר נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם בני ארץ ישראל שעיברו את אלול

ט מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא

רַשִׁ״י משום ירקיא להפריד שבת ויום טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר יו"ט או ביו"ט שאחר שבת משום מתיא להפריד שבת ויום הכפורים זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר

י מאי בינייהו איכא בינייהו יוה"כ שחל להיות אחר השבת מאן דאמר משום מתיא מעברינן ומאן דאמר משום ירקיא לאימת קא בעי להו לאורתא לאורתא טרח ומייתי

רַשִׁ״י מאי בינייהו תרווייהו איתנהו יום הכפורים שחל להיות אחר שבת אם לא יעברוהו אימת בעי לה לירקות לאורתא למוצאי יום הכפורים לאורתא טרח ומייתי ואין צריך ללקט ע"ש הלכך לא מעברינן

יא ולמ"ד משום ירקיא לעבריה משום מתיא אלא איכא בינייהו יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מ"ד משום ירקיא מעברינן ומאן דאמר משום מתיא אפשר בעממי

רַשִׁ״י אפשר בעממי דאמר מר (ביצה דף ו.) מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין

יב ולמ"ד משום מתיא לעבריה משום ירקיא אפשר בחמימי

רַשִׁ״י מ"ד משום מתיא מעברין ודחינן ליום הכפורים ליום שני בשבת בחמימי שורם בחמין וחוזרות לקדמותן

יג אי הכי מאי שנא לדידן אפילו לדידהו נמי לדידן חביל לן עלמא לדידהו לא חביל להו עלמא

רַשִׁ״י לדידן חביל לן עלמא אנו בני בבל חם לנו העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הרים וגבעות כא"י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משום מתיא ומשום ירקיא אלא בשבילנו

יד איני והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת"ל (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש

רַשִׁ״י איני וכי מעברינן חודש לצורך כשם שמעברין את השנה לצורך מפני האביב והתקופה ופירות האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין (דף יא: ) כזה ראה וקדש כיון שתראה קדש בו ביום

טו אמר רבא לא קשיא כאן לעברו כאן לקדשו והכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך כך מקדשין את החדש לצורך תלמוד לומר החדש הזה לכם כזה ראה וקדש

רַשִׁ״י לעברו לעשות את החסר מלא לצורך מותר לקדשו ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה"כ סמוכין אין מקדשין לצורך וה"ק יכול כשם שמעברין לצורך כך מקדשין לצורך ת"ל כזה ראה וקדש ראה תחלה ואח"כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא

טז וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו

רַשִׁ״י מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו ביום שלשים שיחרישו בשביל לעברו ואין מאיימין ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צריכין לקדשו היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו ויעידו שקר

יז איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו

רַשִׁ״י היה מלמדנו מאיימין כו' אם אנו צריכין לעשותו חסר

יח אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי

רַשִׁ״י בניסן ותשרי שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך בשאר ירחי לא ואם תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה ששנינו במסכת ערכין (דף ח: ) אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתם מפרשינן הטעם ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש

יט רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה

רַשִׁ״י הא דתני רבה שאין מעברין ולא מקדשין לצורך אחרים היא דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת לעולם בסוף כ"ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים ארבעה ימים אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ"ד ימים והשלש מאות וחמשים כולם שבועים נמצא נדחה להלן ארבעה ימים ואם היתה שנה מעוברת ה' שמוסיפין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד

כ רב דימי מנהרדעא מתני איפכא מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו

כא מ"ט

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א מאי טיבותא (עבדינן). שמעברים אלול דמוטב שלא יעברו כדי שלא יהא תרי יומין מספק

ב בין מלפניה בין מלאחריה. רבינו תם לא גרס מלפניה דאם חל ראש השנה וסוכות מלפניה תיפוק ליה משום מתיא דמקלע יום הכפורים באחד בשבת

ג שלח ליה ר' יהודה נשיאה לרבי אמי. אין זה רבי יהודה נשיאה שהתיר השמן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו. ושם) שהיה בימי רב ושמואל דההוא בנו של ר"ג בן רבי יהודה הנשיא והאי דהכא תלמידו של ר' יוחנן דהוה כייף לרב ושמואל

ד הא בניסן ובתשרי. פי' בקונטרס שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך בשאר ירחי לא וי"מ איפכא

ה ואם היתה שנה מעוברת חמשה. בערכין (דף ט: ) פריך והא איכא יומא דתלתין שנין משום דכל שנה עודפת ארבעה ימים שמונה שעות תתע"ו חלקים ואותן חלקים מצטרפין ליום שלם לסוף שלשים שנה ומשני משום דליתיה בכל שנה לא קחשיב

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה