משנה תורה, הלכות שגגות ו
א דִין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר וְחֵלֶב לְמָחָר בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ. חַיָּב עַל כָּל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת. אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֵׁנִי תַּמְחוּיִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּינֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא חַטָּאת. שֶׁאֵין הַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוֹת כָּךְ מִצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְשׁוֹגֵג לְקָרְבָּן:
ב אָכַל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים כְּזַיִת מִכָּל זֶבַח בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן שֵׁם אֶחָד הֵן וְהַתַּמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין. וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין. שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אַחַת. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת:
ג הִקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וּשְׁתָאָן בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:
ד הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל כְּזַיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת אֶחָד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ שֵׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם. חַטָּאת אַחַת מִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קוֹדֶשׁ. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. וְאַחַת מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כְּזַיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לִכְכוֹתֶבֶת. וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה:
ה הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא:
ו הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד:
ז אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְכַחֲצִי זַיִת דָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִסּוּרִין מִצְטָרְפִין לַמַּלְקוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת כָּךְ אֵין מִצְטָרְפִין לְקָרְבָּן:
ח אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן אִם כָּתַב אוֹת אַחַת [בְּשַׁבָּת] בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה סְמוּכָה לָהּ בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם הוֹצִיא שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג. אִם בִּזְרִיקָה חַיָּב. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחְזִירָהּ. לְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבֵּינְתַיִם. וְאִם בְּהַעֲבָרָה פָּטוּר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
ט הָאוֹכֵל כְּזַיִת חֵלֶב וּכְזַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ עַל הַשֵּׁנִי מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ הַקָּרְבָּן. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת:
י אָכַל כְּזַיִת וּמֶחֱצָה בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל כְּזַיִת וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעֲלָמָה רִאשׁוֹנָה:
יא אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת אַחֵר בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר. אֶלָּא כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלָיו יָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. הֵבִיא חַטָּאת עַל הַשְּׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְרִאשׁוֹן לֹא נִתְכַּפֵּר בְּחַטָּאת זוֹ. הֵבִיא חַטָּאת עַל הָאֶמְצָעִי. שְׁלָשְׁתָּן מִתְכַּפְּרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל אֶמְצָעִי. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לּוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת:
יב מִי שֶׁאָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאָכַל חֲתִיכָה אַחֶרֶת מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחֵלֶב אָכַל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּינְתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת:
כֶּסֶף מִשְׁנֶה
הֲלָכָה א
א דין שגגת המאכלות וכו' משנה וגמרא פ"ג דכריתות (דף י"א ט"ו: ) הֲלָכָה א
ב ומ"ש אפילו הם בשלשה תמחויין שם במשנה א"ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר"ע דתלמידיה הוא. הֲלָכָה א
ג ומ"ש אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וכו' פ"ד דכריתות (דף י"ז: ) במשנה הֲלָכָה א
ד אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב וכו' משנה פ"ג דכריתות (דף י"ח: ) הֲלָכָה א
הֲלָכָה ב
ה אכל נותר מחמשה זבחים וכו' גם זה שם במשנה (דף ט"ז: ) משמע דר"ע פליג אר' יהושע ופסק רבינו כר"ע אע"ג דתלמידיה הוא משום שהשיב על דבריו ושתק. הֲלָכָה ב
ו ומ"ש וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ וכו' שם במשנה ששאל ר"ע והשיב ר' יהושע שחייב על כל אחד ואחד והביא ראיה לדבר ואמרי' בגמרא שהקשה ר"ש על ראייתו הֲלָכָה ב
הֲלָכָה ג
ז הקיז דם לבהמתו וכו' בפ"ה דכריתות (דף כ"ב) פלוגתא דר"י ור"ל ופסק כר"י. אלא שיש לתמוה על מ"ש רבינו בהעלם אחת דמשמע הא בשתי העלמות חייב וא"כ הוי כר"ל והר"י קורקוס ז"ל האריך ביישוב תמיהא זו ובסוף הניח הדבר בצ"ע הֲלָכָה ג
הֲלָכָה ד
ח האוכל מאכלות הרבה וכו' משנה פ"ג דכריתות (דף י"ג: ) הֲלָכָה ד
ט וכן האוכל כזית אחד וכו' לפיכך הטמא שאכל כזית חלב והוא נותר וכו' משנה שם. הֲלָכָה ד
י ומ"ש והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה וכו' שם (דף י"ד) בגמרא וטעמא משום דאין חייב ביוה"כ אלא על ככותבת הֲלָכָה ד
יא האוכל ושותה ביוה"כ וכו' משנה פרק בתרא דיומא (דף פ"א) הֲלָכָה ד
יב העושה מלאכה ביוה"כ וכו' ברייתא בס"פ גיד הנשה (דף ק"א: ) ואע"פ שכבר כתב רבינו דין זה בפ"ד חזר ושנאו כאן לחלק בינו לבין אוכל ושותה שקדם הֲלָכָה ד
הֲלָכָה ז
יג אכל כחצי זית חלב וכחצי זית דם וכו' משנה פ"ג דכריתות (דף י"א.) הֲלָכָה ז
הֲלָכָה ח
יד אכל כחצי זית ונודע לו וכו' בס"פ הבונה (דף ק"ה) ובפ"ג דכריתות (דף י"ו: ) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים הֲלָכָה ח
טו וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג וכו' בס"פ הזורק (דף ק"ב) הֲלָכָה ח
הֲלָכָה ט
טז האוכל כזית חלב וכו' בפ' כלל גדול (דף ע"א: ) פלוגתא דר"י ור"ל ופסק כר"י. וכתב רבינו שידיעות מחלקות כרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי ואע"פ שבגמ' דחו הכרע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב משום דילמא דקאמר גמרא בדרך דחייה. הֲלָכָה ט
יז ומ"ש וכן יראה לי שה"ה בבעילות כך היא הגירסא האמיתית ולא כנוסחא דגריס בפעולות. מ"כ וכן הדין בבעילות ומביא שתי חטאות אע"פ שהבעילות הם בגוף אחד והאכילה היא שני גופין. או נפרש מביא חטאת אחת אע"פ שהבעילות א"א לעשותן בבת אחת והאכילה אפשר לאכול שני זיתים בבת אחת ועלה על הדעת לומר דבעילות יתחייב שתים עכ"ל הֲלָכָה ט
הֲלָכָה י
יח אכל כזית ומחצה וכו' שם בדף הנזכר אפילו לר"י הֲלָכָה י
הֲלָכָה יא
יט אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וכו' עד אינו צריך להביא חטאת אחרת בדף הנזכר פלוגתא דאביי ורבא. ויש לתמוה על רבינו שלעיל בסמוך פסק באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות והיינו כר"י וכאן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע על אחד מהם וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אלמא שאינו חייב על שניהם אלא חטאת אחת אע"פ שנודע על הראשון וזה הפך מה שקדם ובפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות דבריו כיוצא מ"ש כאן גבי אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שידיעות אינם מחלקות. וי"ל שסובר רבינו דהא דאמר ר"י באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת שהידיעות מחלקות דוקא כשנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני קודם שיביא קרבן כלל אבל אם כשנודע לו על הראשון הביא קרבן קודם שיוודע לו השני נתכפר לו על השני ואע"פ שיוודע לו אח"כ על השני אינו צריך להביא קרבן אחר כיון שבשעה שהקריב קרבן ראשון עדיין לא נודע מקרבן שני והיינו ההיא דאביי ורבא באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שאם הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכן ההיא דקצירה וטחינה. ולישנא דגמרא ולישנא דרבינו דייק כן דבההיא דר"י נקטו וחזר ונודע לו על השני ובההיא דאביי ורבא לא נקטו בגמרא וחזר ונודע ומאי דנקט רבא בקצר וטחן וחזר ונודע מפרש דחזר ונודע אחר שהביא קרבן אבל אם היה נודע על השני קודם שיקריב קרבן היה חייב שתים ובההיא סלקי דר"י ורבא תרווייהו כהלכתא ולא תיקשי לן הלכתא אהלכתא כדקשיא לפירש"י והתוספות. ואע"ג דבגמרא משמע דטפי עדיף לחיובי שתים בנודע לו אחר כפרה מבנודע לו קודם כפרה דאמרינן ור"ל הא כתיב על חטאתו והביא ההיא לאחר כפרה י"ל דההוא לר"ל אבל לר"י הוי איפכא דבנודע לו לאחר כפרה אינו חייב להביא עוד קרבן שכבר נתכפר. והוכרח רבינו לפרש כן מהטעמים שכתבתי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא ומדיוקא דלישנא בגמרא דבדרישא נקט וחזר ונודע ובדאביי ורבא לא נקטיה, וזה מבואר מאד בדברי רבינו בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן וגם בפ' זה גבי הביא חטאת על הראשון גבי הביא חטאת על האמצעי. הֲלָכָה יא
כ ולפ"ז מ"ש רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו על שניהם כאחד מיקרי ואע"פ שהיה שהות בין ידיעה לידיעה. וי"ל במ"ש רבינו וכשיוודע לו על הראשון והשלישי אינו צריך להביא אחרת שכיון שהקדים שנודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני היאך אפשר לכתוב וכשיוודע לו על הראשון ולא ה"ל לכתוב אלא וכשיודע לו על השלישי. וי"ל שרצה רבינו לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על האמצעי ואח"כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור, ועי"ל דה"ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני חזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על האמצעי נתכפר ואפילו שיחזור להוודע לו על הראשון פטור ומה שי"ל עוד על דין זה אכתוב בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן הֲלָכָה יא
כא ומצאתי שמורי הרב מו"ה יעקב בי רב ז"ל נשאל על לשון זה והשיב שהריטב"א השיג על רבינו וכתב בלשון הזה על מה שכתב הרמב"ם האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' דאמרינן פרק כלל גדול א"ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הילכך לר"י דקי"ל כוותיה אפילו ידיעה גרידא מחלקת, ותמהני על הרמב"ם היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואע"פ כן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר"י דקי"ל כוותיה אפילו שני מתכפר עכ"ל. ותמה מורי עליו למה לא השיג השגה זו יותר גדולה שאיך פסק הרמב"ם היפך כל העולם שאפילו ר"ל מודה שכפרה מחלקת וכתב עוד מה שאפשר לומר בזה הלשון כדי לתקנו וקודם שאפרש פירושו ראוי לדקדק שני דברים באלו השני פסקים. בפסק האחד כתב האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' ובפסק השני אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וראוי לשאול למה נקט כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ולמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ובגמרא כתוב בשני המאמרים אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת. ועוד יש להקשות בזה הפסק האחרון שכתב וז"ל הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים וכו' וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת והא כשהביא קרבן על האמצעי כבר היה יודע מאכילת הראשון ובהעלמו של שני וידיעת הראשון אכל הזית השלישי לכן אני אומר שהזיתים שדיבר בהם רבא אכל השנים זה אחר זה בסמוך באכילה אחת ר"ל שלא היה הפרש זמן בין אכילת הראשון לשני וכשאכל הג' בהעלמו של שני ידע את שתיהן בבת אחת האמצעי והשלישי. הֲלָכָה יא
כב ומ"ש הרמב"ם הביא קרבן על האמצעי א"צ להביא קרבן אחר כשידע מהראשון והשלישי אינו ר"ל שאכילתם נעלמים ממנו עתה שכבר עשה הקדמה הגמר' שמתחלה ידע מהזית הראשון קודם שידע מאכילה שאר הזיתים אלא הכוונה היא שעתה לא נתן אל לבו להביא קרבן אלא על האמצעי ואמר שאם הביא קרבן על האמצעי אע"פ שכוונתו לא היתה אלא על האמצעי כשיתן אל לבו לידע מהזית הראשון והשלישי אינו צריך להביא קרבן אחר וזה הפירוש הוא מוכרח שאם לא תאמר כן איך יאמר הרמב"ם כשידע מהראשון והרי הראשון כבר הוא ידוע קודם אכילת הזית הג' שנאכל בהעלמו של הזית השני וכיון שאכילת זית האמצעי והשלישי אכל אותן בהעלם אחת ונודע אותם כאחד לדעת ר"ע אין צריך להביא אלא קרבן אחד והידיעה שהיתה בין זית הראשון והאמצעי אינה מחלקת ואפי' לדעת ר"י מפני שהיתה הכל אכילה אחת וכיון שהיתה הכל אכילה אחת אינה מחלקת הידיעה ואפי' לר"י וכדברי ר"י שהיה הפרש בין אכילת זית לזית ולא אכלם באכילה אחת אלא בשתי אכילות הידיעה מחלקת ומפני זה שינה לשונו ואמר אכל זית חלב וזית חלב בהעלם אחת כלומר שהיה הפרש בין זית לזית ולמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת כלומר סמוכים זו לזו אע"פ שכל אחד היתה לבדה וגם בענין הטחינה והקצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות והטחינה והקצירה של שגגת שבת והעלם מלאכות הכל הוא מעשה אחד ולכשנודע לו שהיתה שבת נודע לו הכל ואין ידיעה מחלקת ביניהן ודמיא לאכל שני זיתים בהעלם אחת שאכלם זו אחר זו באכילה אחת וקצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות ודאי כשיזכור אותם שהוא חייב שתי חטאות ואפילו שידע אותם בבת אחת שכיון שהם העלם שתי מלאכות הא קי"ל דחייב על כל אחת ואחת משא"כ בשגגת שבת שאפי' שעשה כל המלאכות בהעלם שבת אינו חייב אלא אחת וזה פשוט במשנה וגמרא ועתה צריכים אנו לומר שכשידע קצירה וטחינה של שגגת שבת ידע קצירה וטחינה של שגגת מלאכות והשכל מחייב זה וזה יתבאר במ"ש המפרשים שכשעשה קצירה וטחינה של זדון שבת ג"כ היה יודע קצירה וטחינה של שגגת שבת אלא שנעלם ממנו שלא ידע שחטא א"כ כשידע שחטא בשני מהם ממילא ידע שחטא בכולם שכיון שההעלם לא היה אלא בחטא אבל יודע היה שעשה ארבע מלאכות אלא שנעלם ממנו שלא חטא וכשיתבאר לו שחטא בשתים מהם יתבאר לו שחטא בכולם, ועם זה יתבאר כוונת הרמב"ם שמ"ש בגמרא אם נודע לו על קצירה של שגגת שבת שיתכפרו כולם ר"ל שהוא כבר היה יודע מכולם אבל עתה נודע לו שהיה חייב להביא חטאת על הקצירה וגם עתה היה יודע שחטא באחרים ג"כ אבל עתה לא גמר בלבו להביא קרבן אלא על הקצירה וזו היא הידיעה הכתובה בגמרא ואמרו שכיון שכוונתו היה על קצירה של שגגת שבת נתכפרו הכל בדרך גרירא אבל אם לא עלה בלבו אלא על קצירת שגגת מלאכות לא יתכפרו כי אם על הקצירה של שגגת שבת והטחינה אבל הטחינה של שגגת מלאכות לא יתכפר שכבר אמרנו שהעושה שתי מלאכות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת אלא שאם בחר להביא חטאת מתחילה על קצירה של שגגת שבת מתכפרים הכל דרך גרירא. ואל תתמה מזה הפירוש שהתוספות אע"פ שפוסקים כר"ל אמרו שלדעת רבא שסובר כר"ל לדעתם שאם ידע מכל הארבע מלאכות שאם התחיל בקצירה של שגגת שבת מתכפרים הכל אבל אם התחיל בקצירה של שגגת מלאכות צריך להביא שתים ויתכפרו הכל שכתבו בפרק כלל גדול (דף ע': ) בדיבור המתחיל נודע לו על הקצירה ועל הטחינה וכו' אבל אם לא הפריש קרבן וחזר ונודע לו וכו' עד אלא אם ירצה יביא קרבן על האמצעי ויתכפרו כלם הרי בפירוש שכשידע על כלם שבו תלוי הדבר או יביא קרבן אחד של שגגת שבת ויתכפר על כלם כי היכי דאם הביא קרבן על זית האמצעי של חלב האמצעי שיתכפרו כלם ואם הביא קרבן על הזית הראשון או על השלישי צריך שתי חטאות. ודע שכפי הנושא שהוא עמוק וזר להתיישב אלו הפסקים של הרמב"ם שא"א ליישבו אלא בזה האופן ואם תעיין היטב במה שכתבתי שבודאי צ"ע גדול תמצא שהוא דבר נאה ומתוקן כדי ליישב כוונת הרמב"ם ולא יהיה סותר קצתו אל קצתו עכ"ל הֲלָכָה יא
הֲלָכָה יב
כג מי שאכל חתיכה משתי חתיכות וכו' בפ"ד דכריתות (דף י"ח: ) ת"ר אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ר"י בר יהודה ור"א ור"ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד וכו' א"ר זירא כך שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאת רבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת אלא ה"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ופירש"י ונודע לו שספק הוא כשם שאם יודע לו באחרונה שכלם חלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחד ואחד דידיעות ספק שבינתיים מחלקות לחטאת דלא הוי העלם אחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית כאן שנה רבי כדפרישית. ואמרינן תו בגמרא אמר ר"ל ידיעת ספק מחלקות לחטאת אמר ר"י אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות אלא ה"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד בשלמא לר"י היינו דתני לאשם כחטאת אלא לר"ל חטאת כאשם מיבעי ליה קשיא ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרו אמוראי לפרושי טעמיה וכרבא דבתרא הוא וכר"י לגבי ר"ל ועוד דהא אסיקנא לר"ל בקשיא הֲלָכָה יב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.