Englishעברית
כניסה הירשמו בחינם

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם יד

גודל הטקסט

א אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסרוּ לְבֵית דִּין. סְקִילָה וּשְׂרֵפָה וַהֲרִיגָה בְּסַיִף וְחֶנֶק. סְקִילָה וּשְׂרֵפָה מְפֹרָשִׁין הֵן בַּתּוֹרָה. וּמִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ לָמְדוּ שֶׁכָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם הִיא חֶנֶק. וְהַהוֹרֵג אֶת חֲבֵרוֹ מִיתָתוֹ בְּסַיִף. וְכֵן אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מִיתָתָן בְּסַיִף:

ב כָּל מִיתָה מֵהֶם מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא לְבֵית דִּין לַהֲרֹג בָּהּ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ. וְאֵין רְשׁוּת לַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג בְּאַחַת מֵהֶן אֶלָּא בְּסַיִף בִּלְבַד:

ג כָּל מְחֻיָּב מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה. חוּץ מִן הַמְכַשֵּׁף שֶׁאִם לֹא הֱמִיתוּהוּ עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב יז) "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה":

ד סְקִילָה חֲמוּרָה מִן הַשְּׂרֵפָה וּשְׂרֵפָה חֲמוּרָה מִן הַסַּיִף וְהַסַּיִף חֲמוּרָה מִן הַחֶנֶק. וְכָל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה בֵּין שֶׁעָבַר שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בֵּין שֶׁעָבַר עֲבֵרָה אַחַת שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁתֵּי מִיתוֹת אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינוֹ לְקַלָּה וְאַחַר כָּךְ עָבַר עַל הַחֲמוּרָה וְנִגְמַר דִּינוֹ נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה:

ה וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה דָּנִין אוֹתָן בְּאַרְבַּע מִיתוֹת:

ו כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה נִדּוֹן כָּל אֶחָד מֵהֶן בַּקָּלָה שֶׁבָּהֶן:

ז מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב עִם שְׁאָר הָעָם וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא מֵאֵלּוּ. אוֹ מִי שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב עִם מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא. כֻּלָּן פְּטוּרִין לְפִי שֶׁאֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו:

ח מִי שֶׁעָמַד עַל נַפְשׁוֹ וְלֹא יָכְלוּ בֵּית דִּין לְאָסְרוֹ עַד שֶׁיְּמִיתוּהוּ בְּמִיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ הוֹרְגִין אוֹתוֹ עֵדָיו בְּכָל מִיתָה שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲמִיתוֹ בָּהּ מֵאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ. וְאֵין רְשׁוּת לִשְׁאָר הָעָם לַהֲמִיתוֹ תְּחִלָּה. לְפִיכָךְ אִם נִקְטְעָה יַד הָעֵדִים פָּטוּר. וְאִם הָיוּ הָעֵדִים גִּדְּמִין מִתְּחִלָּה יֵהָרֵג בְּיַד אֲחֵרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין חוּץ מִן הָרוֹצֵחַ. אֲבָל הוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ רוֹדְפִין אַחֲרָיו בְּכָל דָּבָר וּבְיַד כָּל אָדָם עַד שֶׁמֵּמִיתִין אוֹתוֹ:

ט כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין אֵין קוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרֵי אֲבוֹתֵיהֶם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שְׁנֵי קְבָרוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן בֵּית דִּין אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין וְאֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחְנָקִין. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. וְיֵשׁ לִקְרוֹבֵיהֶן לַעֲשׂוֹת לָהֶן אָרוֹן וְתַכְרִיכִין:

י צְרִיכִין בֵּית דִּין לְהִתְיַשֵּׁב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְהַמְתִּין וְלֹא יָאִיצוּ. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ בְּשֶׁבַע שָׁנִים הֲרֵי אֵלּוּ חַבְּלָנִין. אַף עַל פִּי כֵן אִם אֵרַע לָהֶם לַהֲרֹג בְּכָל יוֹם וְיוֹם הוֹרְגִין. אֲבָל אֵין דָּנִין לְעוֹלָם שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד אֶלָּא דָּנִין זֶה הַיּוֹם וְהַשֵּׁנִי לְמָחָר. הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּעֲבֵרָה אַחַת וּמִיתָה אַחַת כְּגוֹן נוֹאֵף עִם נוֹאֶפֶת דָּנִין שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַנּוֹאֵף בּוֹעֵל בַּת כֹּהֵן הוֹאִיל וְהוּא בְּחֶנֶק וְהִיא בִּשְׂרֵפָה אֵין הוֹרְגִין שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם אֶחָד:

יא אֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שָׁם בַּלִּשְׁכָּה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָקֵן מַמְרֵא (דברים יז יב) "לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן" וְגוֹ' וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן מַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יֵשׁ דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ:

יב בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהָיְתָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְהַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בּוֹ חֹל הָיָה שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקְלָה הַשּׁוּרָה גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת גָּלוּ וְסוֹפָן לִטְבֶרְיָא וּמִשָּׁם לֹא עָמַד בֵּית דִּין גָּדוֹל עַד עַתָּה. וְקַבָּלָה הִיא שֶׁבִּטְבֶרְיָא עֲתִידִין לַחְזֹר תְּחִלָּה וּמִשָּׁם נֶעֱתָקִין לַמִּקְדָּשׁ:

יג אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי בָּטְלוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין וְלֹא הָיוּ שָׁם בִּמְקוֹמָן בַּמִּקְדָּשׁ:

יד בִּזְמַן שֶׁדָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַסַּנְהֶדְרִין סְמוּכִין בָּאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ:

מְפָרְשִׁים
לוח עניינים: כ"מ כֶּסֶף מִשְׁנֶה
כֶּסֶף מִשְׁנֶה

הֲלָכָה א

א ארבע מיתות וכו' בסנהדרין ריש פרק ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שרפה הרג וחנק הֲלָכָה א

ב שכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ברייתא פרק ארבע מיתות הֲלָכָה א

ג וההורג את חבירו מיתתו בסייף משנה פרק הנשרפין בברייתא פ' ד' מיתות יליף לה מקרא. הֲלָכָה א

ד ומ"ש וכל אנשי עיר הנדחת מיתתן בסייף משנה פ' הנשרפין שם הֲלָכָה א

הֲלָכָה ד

ה סקילה חמורה וכו' כך העלו בגמ' פ' ד' מיתות דכסדר שנשנו כך סדר חומרתן ואע"ג דר"ש פליג התם במתני' הלכה כת"ק הֲלָכָה ד

ו וכל מי שנתחייב בשתי מיתות וכו' משנה בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידון בחמורה ואמר בגמ' דאפילו נגמר דינו בקלה וחזר ועבר עבירה חמורה נדון בחמורה הֲלָכָה ד

הֲלָכָה ה

ז ואחד האיש ואחד האשה וכו' פ"ק דקידושין ופ"ק דב"ק איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה הֲלָכָה ה

הֲלָכָה ו

ח כל חייבי מיתות שנתערבו וכו' משנה פ' אלו הן הנשרפין הֲלָכָה ו

הֲלָכָה ז

ט מי שנגמר דינו וכו' משנה שם רוצח שנתערב באחרים כולם פטורים רבי יהודה אומר כונסין אותו לכיפה ובעו בגמרא מאן אחרים ואמר שמואל דפלוגתייהו ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב באחרים שנגמר דינם ופטרי רבנן משום דאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו וכיון דאין מכירין אותו ה"ל שלא בפניו וידוע דהלכה כרבנן ור"ל ס"ל דבהא כ"ע לא פליגי דפטירי ורבה נמי משמע דהכי ס"ל דבהא כ"ע לא פליגי דפטירי ואם כשנתערב מי שלא נגמר דינו עם מי שנגמר פטור כ"ש כשנתערב מי שנגמר דינו עם שאר העם דפטירי אבל מ"מ יש לדקדק בלשון רבינו למה לא כתב מי שנגמר דינו שנתערב עם שאר העם או עם מי [שלא] נגמר דינו ולא נודע מי הוא כולן פטורין והיה מקצר יותר. ודע שמה שכתב לפי שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו לא קאי אלא אסוף מילתיה שכולן רוצחים אלא שזה נגמר דינו וזה לא נגמר דינו אבל ברישא דמי שנגמר דינו שנתערב עם שאר העם אין צריך לטעם זה דתיפוק ליה דאינך לאו מחוייבי מיתה נינהו הֲלָכָה ז

הֲלָכָה ח

י מי שעמד על נפשו וכו' סנהדרין פרק נגמר הדין אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מ"ט דבעינן יד העדים בראשונה וליכא אלא מעתה עדים גדמים דמעיקרא הכי נמי דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר וכו' ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מ"מ שאני התם דאמר קרא מות יומת ופירש"י יד העדים יד שהיתה להם תהיה להם בשעת מיתה אבל גדמים מעיקרא לא משתמע מיניה דזו היא יד שלהם וכו' אין לי אי לא כתב אלא יומת אלא מיתה הכתובה בו סייף עכ"ל. ולפום ריהטא משמע דרוצח משום דכתיב ביה מות יומת אשתני משאר חייבי מיתות בתרתי חדא דשאר חייבי מיתות בעינן דלא ימיתנו אלא במיתה הכתובה בו ורוצח אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול תרתי דבשאר חייבי מיתות בעינן יד העדים בראשונה ואילו ברוצח לא בעינן דמדמקשה מההיא דרוצח אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול משמע דהא בהא תליא דאי בעינן יד העדים בראשונה אי אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול ואי אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול לא בעינן יד העדים בראשונה ויש לתמוה על רבינו שכתב שגם בשאר מחוייבי מיתה ממיתין אותם בכל מיתה שיכולין ואין חילוק בין רוצח לשאר אלא אי בעינן יד העדים בראשונה אי לא דלדידיה מאי מקשה לשמואל מרוצח שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול דהא בשאר מחוייבי מיתה הכי דינא אלא שיד עדים בראשונה בעינן וה"ה גבי רוצח ואפשר לומר דכי מקשה לשמואל לישנא דברייתא דייק דקאמר שאם אי אתה יכול להמיתו דמשמע דקאי לבית דין או לכל אחד מישראל דכל הקודם בו זכה דאי קאי לעדים שאם אינם יכולים להמיתו מיבעי ליה אלא משמע דלא בעינן יד עדים בראשונה וקשיא לשמואל אבל אה"נ דשאר חייבי מיתות נמי הוי דינא דממיתין אותו בכל מיתה אלא דבעינן יד עדים בראשונה ואין לי אלא מיתה הכתובה בו פירוש יד העדים בראשונה ושני ליה דשאני רוצח דכתיב ביה מות יומת לרבות אפי' דליכא יד עדים בראשונה. ויש לדקדק שתפס רבינו דין דנקטעה יד העדים גבי מי שעמד על נפשו דמשמע דאם לא עמד על נפשו חייב ולפום סוגיין משמע דשמואל סתם מיירי בין עמד על נפשו בין לא עמד הֲלָכָה ח

יא כל הרוגי ב"ד וכו' עד בקברות אבותיהם משנה פ' נגמר הדין: ויש לקרוביהם וכו': . הֲלָכָה ח

יב צריכים בית דין להתיישב וכו' משנה ספ"ק דמכות סנהדרין ההורג אחת בשבוע נקראת חובלנית ואע"ג דפליגי תנאי התם פסק כת"ק הֲלָכָה ח

יג אף ע"פ כן אם אירע להם וכו' מדאמרינן במשנה פרק נגמר הדין אין דנין שנים ביום אחד הא בשני ימים דנין הֲלָכָה ח

הֲלָכָה י

יד היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת וכו' עד אין הורגין שניהם ביום אחד גם זה שם הֲלָכָה י

הֲלָכָה יא

טו אין דנין דיני נפשות וכו' סנהדרין פ' ד' מיתות ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט. הֲלָכָה יא

טז ומ"ש והוא שיהיה ב"ד הגדול שם בלשכה שבמקדש כך אמרו וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם הֲלָכָה יא

יז בתחלה וכו' בסוף מסכת מדות (פרק ה'): שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. בפרק חלק על ענין ירבעם אמרו גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה ופירש"י גמירי הלכה למשה מסיני ולא מקרא. הֲלָכָה יא

יח ומה שכתב ומשנתקלקלה השורה גלו ממקום למקום ולעשרה מקומות גלו וסופן לטבריה ומשם לא עמד ב"ד הגדול עד עתה וקבלה שבטבריה עתידים לחזור תחלה. בפ"ד דר"ה הֲלָכָה יא

הֲלָכָה יג

יט ארבעים שנה וכו' כן מפורש בסנהדרין פרק היו בודקין הֲלָכָה יג

הֲלָכָה יד

כ בזמן שדנין וכו' משנה סוף פ"ק דמכות סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכבר כתב זה רבינו ולא שנאה כאן אלא להשמיענו שאותם ארבעים שנה שבטלו דיני נפשות בא"י ג"כ בטלו בחוצה לארץ אע"פ שהיה כהן מקריב הֲלָכָה יד

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.

חֲזָרָה לְמַעְלָה