סוטה מה.

תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת סוטה — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים

א וי"ו לא משמע ליה (מאי קאמר רחמנא המיוחדין שבשופטיך) אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו שנים לר' יהודה הרי כאן תשעה לרבי שמעון הרי כאן שבעה

ב ההוא מיבעי ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחיהן ומדדו שאפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה

רַשִׁ״י בעליל לעיר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו

ג מתניתין דלא כר"א בן יעקב דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין שופטיך זה מלך וכהן גדול מלך דכתיב (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ כהן גדול דכתיב (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו'

רַשִׁ״י מתני' דלא קתני מלך וכהן גדול דלא כר' אליעזר בן יעקב מתני' דיליף פרט לטמון רבי יהודה היא

ד איבעיא להו רבי אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא דפליג אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה או דלמא בסנהדרי נמי פליג עד דאיכא כולה סנהדרי

רַשִׁ״י אי כרבי יהודה חמשה אי כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין

ה אמר רב יוסף ת"ש מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר (דברים יז, ח) וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם

רַשִׁ״י מצאן זקן ממרא לב"ד הגדול שאינו נעשה ממרא אלא בב"ד של שבעים ואחד כדיליף בפרק קמא דסנהדרין אבי פאגי כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי בי פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגל"א (צינגל"א: חומה של עיר כמו חמור ובית פאגי (ב"מ דף ט.) בשטדידור"א בית ראש של אפסר קורין כן והמרה עליהן כלומר על מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה הלך לעירו והורה לעשות כדרך שהיה מורה בתחילה דהוה ליה ממרא על פיהם המקום המיוחד למשפט והוא לשכת הגזית דנפיק מינייהו כמה לבי פאגי דאיצטריך לאשמועינן דפטור משום טעמא דחוץ לב"ד

ו דנפוק כמה אילימא דנפוק מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו אלא פשיטא דנפוק כולהו

רַשִׁ״י דלמא הנך דאיכא גוואי כוותיה סבירא להו ומהיכא תיתי לן חיובא דאיצטריך קרא למיפטריה

ז ולמאי אי לדבר הרשות מי מצו נפקי והכתיב (שיר השירים ז, ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא

רַשִׁ״י שררך זה סנהדרין שיושבת בטיבורה של א"י אגן הסהר שעשויין כחצי לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי שיהו כולן רואין זה את זה המזג כשיעור מזג שני חלקים מים ואחד יין ואף כאן צריך שישתייר שליש תניא כרב יוסף דאמר רבי אליעזר בן יעקב כולהו סנהדרי בעי

ח אלא פשיטא לדבר מצוה למאי לאו למדידת עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא א"ל אביי לא דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות כדתנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד

ט תניא כוותיה דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה עליהן כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות יכול תהא המראתו המראה ת"ל וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם

י נמצא טמון בגל או תלוי באילן לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן דתניא (דברים כד, יט) ושכחת עומר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה וחכ"א בשדה לרבות את הטמון

רַשִׁ״י בשדה ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה משמע בשדה על פני השדה ולרבנן משמע בתוך השדה

יא אמר רב אפי' תימא רבנן הכא מענייניה דקרא התם מענייניה דקרא

רַשִׁ״י התם מענייניה דקרא צריכין למידרשיה והכא מענייניה דקרא תדרוש ליה גבי חלל כתיב כי ימצא חלל כל היכא דמשתכח ואפי' טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתדרוש ביה על פני האדמה דאי לרבויי לא איצטריך

יב דכתיב (דברים כא, א) כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב (דברים כד, יט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא בשדה לרבות את הטמון

רַשִׁ״י אף שכחה בגלוי והוה ממעט טמון ממשמעותא אי לאו דהדר רבייה לשכחת קמה שאם שכח זוית אחת לקצור קאי עלה בלא תשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר או ושכחת בשדה

יג לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי

יד ואלא בשדה למה לי מיבעי ליה לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצור קצירך בשדך

רַשִׁ״י נפקא להו מבשדך ושכחת קרי ביה ששכח את קצת שדהו ורבנן מיעוטא דשדה חבירו נפקא להו מדהוה ליה למכתב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת וכתיב בשדך

טו ור' יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר ר' אלעזר דאמר רבי אבהו אמר ר"א פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו ורבנן מבשדה בשדך ור' יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה

רַשִׁ״י שצפו עומרין לתוך שדה חבירו שנשבה הרוח והרימה את העומרין מן הארץ והציפתן לתוך שדה חבירו ושכחן כסבור שאינן שלו נפקא מבשדך ולא בשדה חבירך דלא הוו שכחה פרט לשצפו וקא סלקא דעתך צפו ממש על גבי אבן או על גבי עמוד

טז בעי ר' ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי

רַשִׁ״י צפו עומרין לתוך שדהו שהיו מוטלים על גבי אבן או עמוד או זו על זו

יז א"ל רב כהנא לרב פפי ואמרי לה רב כהנא לרב זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו א"ר אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו דחבירו אין לתוך שדהו לא

יח וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן בשדך וליכא

רַשִׁ״י וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו על גבי אבן הוא דמעיט אבל מונחים לא מיעט והא בשדך כתיב אלא הא דקאמר צפו לאו דוקא צפו על שום דבר קאמר דאפי' מונחים על גבי קרקע נמי קאמר אינו שכחה והאי דקאמר צפו דלא משכחת עומרין לתוך שדה חבירו אלא בצפו שהרוח מצפתן על הארץ ומביאתן לשם

יט אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו

כ תא שמע עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה

רַשִׁ״י שהחזיק בו להוליכו לעיר ס"ד השתא דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא

כא שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון

רַשִׁ״י זכה ביה ותו לא הוי שכחה דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר בב"מ בפרק קמא (דף יא.)

כב והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף

רַשִׁ״י מפני שהוא כצף שהוא פטור על שהחזיק בו כאילו היה עודנו צף מעל הקרקע ומונח בידו

כג אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא מודד

רַשִׁ״י הריני כבן עזאי בשוקי טבריא יום אחד היה דעתו צלולה אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי טבריא שני חללים זה על גב זה והאחד משוך להלן מחבירו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת ולא מזה מודד כו' וה"ה דמיבעיא ליה נמי או דלמא מין במינו לא הוי טמון מין במינו לא הוי צף ומשניהם מודד אלא שהוא בכלל אלו

כד מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד

כה או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד

כו א"ל

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.