זְכַרְיָה י

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שַׁאֲלוּ מֵיְהוָה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ יְהוָה עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר־גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה׃

רַשִׁ״י שאלו מה' מטר. אם תצטרכו: חזיזים. עננים מביאים מטר: לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שְׁאִילוּ מִן קֳדָם יְיָ מִטְרָא בְּעִדַן לְקִישׁ יְיָ עָבֵיד רוּחָא וּמָחֵית מִטְרָא לִבְנֵי אֱנָשָׁא לְמִתַּן לְהוֹן עִבּוּרָא לְמֵיכַל וְעִסְבָּא לִבְעִירָא בְּחַקְלָא:

אִבְּן עֶזְרָא שאלו, עושה חזיזים - כמו לחזיז קולות, הטעם בהתגבר יד החשמונים, יהיה להם שבע גדול.

מְצוּדַת דָּוִד שאלו מה׳ מטר. כאלו יאמר אל בני הדור ההוא בחנו הדבר ושאלו מה׳ מטר בעת ירידת המלקוש כי אז יש בו צורך רב ותראו שיהי׳ נעתר לכם ויעלה עננים עם כי לא יורה הטבע עליהם ויתן להם מטר להצמיח לכל איש עשב בשדהו וכאומר הנה בזה תדעו שאתם דבוקים במקום והוא משגיח בכם למלאות מחסורכם:

מְצוּדַת צִיּוֹן שאלו. עניז בקשה: מלקוש. כן יקרא המטר המאוחר כמו יורה ומלקוש (דברים י״א): חזיזים. עננים כמו ודרך לחזיז קולות (איוב כ״ח:כ״ו): ומטר גשם. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

מַלְבִּי״ם שאלו, נמשך למעלה הבחורים והבתולות ינובבו ויאמרו שהם רוצים רק דגן ותירוש, ולכן אל תשאלו מה' אבני נזר, רק שאלו מה' מטר בעת מלקוש, כי ה' יתן המטר בהשגחה והגם שלא תהיה הטבע מוכנת לשירד מטר, ה' עושה חזיזים ויתן מטר גשם, ר"ל גשם השגחיי לא לבד לצורך הרבים כי לאיש אחד, וגם לבעבור עשב אחד הנמצא בשדה, אם העשב הזה צריך מטר יורידנו בעבורו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מטר, מלקוש, גשם, חזיזים. מלקוש הוא הגשם היורד אחרי זמן הגשם, ומטר וגשם בארתי הבדלם (התו"ה בחקתי סי' ג') שגשם הוא הטבעי ומטר הוא ההשגחיי, ר"ל שגם בעת מלקוש יתן מטר ע"י תפלה, וגם יעשה חזיזים הם העננים העוצרים בתוכם אדים אשיים המסבבים הברק והרעם, ויתן מטר גשם, שאל גשם הטבעי יוסיף מטר ההשגחיי. בין להם, היינו לצורך הכלל, ובין לאיש אחד וגם לעשב אחד בשדה:

ב כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ־אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל־כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ־צֹאן יַעֲנוּ כִּי־אֵין רֹעֶה׃

רַשִׁ״י כי התרפים. והקוסמים חזו שקר והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקי' ידיהם למרוד בהקב"ה דברו און והבל דברו לאמר שלום ואין שלום: על כן נסעו. אבל אני נביא להם באמת: יענו. יתכנעו כמו לענות מפני ל' עוני:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי פָלְחֵי צַלְמַיָא מְמַלְלִין אוֹנָס וְקוֹסְמַיָא מִתְנַבָּן שְׁקַר וּנְבִיֵי שִׁקְרָא בִּנְבוּאַת שִׁקְרֵיהוֹן שִׁקְרָא מְמַלְלִין לָא מִדָעַם מְנַחֲמִין עַל כֵּן אִתְבַּדָרוּ כְּבַדוּר עָנָא גְלוֹ אֲרֵי לֵית מְלַךְ:

אִבְּן עֶזְרָא כי - האומרים לא יבוא מושיע לישראל הבל ינחמו צרי ישראל, על כן נסעו ישראל וברחו מירושלם לפני מלחמות החשמונים ויענו לשואלים, למה תברחו כי אין רועה לישראל, מישראל.

מְצוּדַת דָּוִד כי התרפים. כאומר שלא יפה עשו אבותיכם שפסקו בתרפים וקוסמים ובחלומות כי התרפים דברו און ודבר תוהו והקוסמים ראו שקר ובעלי החלומות ידברו שוא: הבל ינחמון. מה שנחמו אותם לאמר שלום יהיה לכם אל תיראו הנה הוא הבל כי לא כן היה: על כן. הואיל ועסקו בהם נסעו מארצם ללכת בגולה כמו צאן שהרועה מסיעם ממקומם בע״כ: יענו. היו מוכנעים אל האויב כי לא היה להם מנהיג טוב להוליכם בדרך הישר ולכן אחזו בדרכם ובגמול זה היו מוכנעים אל האויב:

מְצוּדַת צִיּוֹן התרפים. עשוים הם בצורת אדם ומדברים עתידות ע״י כשוף: און. שקר ודבר תוהו: והקוסמים. הם חוזי הכוכבים: חזו. ראו: יענו. ענין הכנעה כמו מאנת לענות (שמות י׳): רועה. ר״ל מנהיג:

מַלְבִּי״ם כי, לא יסמכו עוד על הכחות הטבעיות ומעשה הטלמסאות ודרכי האצטגנינים, באשר יכירו כי התרפים דברו און, והקוסמים, המגידים עתידות עפ"י הקסם דברו שקר, וכן לא יאמינו עוד בחלומות כי ידעו שהחלומות שוא ידברו, וירמוז שקודם בוא המשיח יעמדו תרפים וקוסמים וחולמי חלומות שיתעו את העם בהבליהם ואז ידעו כי אין בם ממש, כי על כן על שהאמינו בהבלים אלה נסעו כמו צאן אשר יענו כי אין רעה, כי לא היה להם רועים משכילים מנהיגים אותם עפ"י התורה והשכל רק מהבילים אותם בחלומות והבלים ודברים הרבה והיו כצאן אשר אין להם רועה נאמן:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת יענו. מענין הכרעה ועוני: צאן (אשר) יענו:

ג עַל־הָרֹעִים חָרָה אַפִּי וְעַל־הָעַתּוּדִים אֶפְקוֹד כִּי־פָקַד יְהוָה צְבָאוֹת אֶת־עֶדְרוֹ אֶת־בֵּית יְהוּדָה וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה׃

רַשִׁ״י על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב (נ"א: מלכי יון): ועל העתודים. על שריהם וכן ת"י ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער ועכו"ם נמשלו לעתודי' והצפיר והשעיר מלך אנטיוכס (דניאל ח) והרוצ' לפרש הענין שלא במלכי עכו"ם יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאי' כל עתודי ארץ (ישעיה יד): כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזִי וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא אֲנָא מַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן אֲרֵי דָכֵיר יְיָ צְבָאוֹת יַת עַמֵיהּ יַת דְבֵית יְהוּדָה וִישַׁוֵי יַתְהוֹן כְּסוּסֵי תַקִיף דְזִוְתָן בִּקְרָבָא:

אִבְּן עֶזְרָא על - הפרשה דביקה היא והרועים הם מלכי יון שהיו מושלים על ישראל. כסוס - נודע שיראה הודו.

מְצוּדַת דָּוִד על הרועים. ר״ל עתה בבוא הגאולה חרה אפי על הרועים הם מלכי האומות שהרעו להם: ועל העתודים. על שרי האומות אזכור עונם לשלם גמול: כי פקד. כי זכר ה׳ את עדרו הם בית יהודה לנקום נקמתם מיד הבבליים: כסוס הודו במלחמה. בעת ילחמו ישים ה׳ אותם אמיצי לבב כמו הסוס המראה הודו ויוצא לקראת נשק:

מְצוּדַת צִיּוֹן העתודים. הם הזכרים מן העזים ויאמר על השרים בדרך שאלה: אפקוד. ענין זכרון: הודו. ענין הדר ואמצות הלב:

מַלְבִּי״ם על, על כן חרה אפי על הרעים שהם המנהיגים שלהם שהתעו את הצאן, ועל העתודים שהם השרים והעשירים והחזקים אפקוד, כמ"ש (יחזקאל ל״ד:י״ז) הנני על הרועים וכו' הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, כי פקד ה' את עדרו, כמש"ש ודרשתי את צאני ובקרתים, ושם אותם כסוס תחת שהיו כצאן נכנעים, יתדמו כסוס שהודו מתראה במלחמה, ששם יראה גבורותיו וכחו, כן יתראה כחם במלחמת גוג ומגוג:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הודו במלחמה. מבואר אצלי כי הדר הוא החיצוני וזה יתראה בהסוס תמיד, (אבל ההוד שהוא הכח הפנימי של הסוס לא יתראה רק בעת מלחמה. כמ"ש (איוב ל"ט) הוד נחרו אימה וכו' ישיש לקראת נשק:

ד מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל־נוֹגֵשׂ יַחְדָּו׃

רַשִׁ״י ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִנֵיהּ מַלְכֵּיהּ מִנֵיהּ מְשִׁיחֵיהּ מִנֵיהּ תְּקוֹף קְרָבֵיהּ מִנֵיהּ יִתְרַבּוּן כָּל פַּרְנָסוֹהִי כַּחֲדָא:

אִבְּן עֶזְרָא ממנו - המשיל יהודה לעץ חזק שממנו פנה ויתד וקשת. והטעם: כי לא ימשול זר בהם.

מְצוּדַת דָּוִד ממנו פנה. מיהודה יהיה המלך המשובח בעם כמו האבן ההושם בפנת הבית שהוא המשובח שבכולם על כי הוא נראה משני הצדדים ובלשון הזה נאמר על ישראל בכללם כמ״ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהילים קי״ח:כ״ב): ממנו יתד. זה הלשון יאמר על הפקיד וממונה שהכל תלוי בו וכן נאמר בכ״ג הממונה על הבית ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג): ממנו קשת מלחמה. ר״ל לוחמי מלחמתו יהיו ממנו ולא יצטרך לעזרה: כל נוגש יחדיו. כל נוגשי האומות לעבודה כולם יחדיו יצאו ממנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן פנה. זויות: יתד. מסמר: נוגש. דוחק ולוחץ:

מַלְבִּי״ם ממנו פנה, הפנה הוא האבן שהוא היסוד והראש בבנין הבית, והוא משל אל המלך, והיתד הוא המחזיק את כל האהל, שהאהל הוא משל מושב הרועה שהוא הכהן או ראש הסנהדרין הרועה אותם בעניני הדת, וכמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן, שלעומת זה יצוייר המלכות בציור הבית, כמ"ש כי בית יעשה לך ה' (שמואל ב ז׳:י״א) , ור"ל המלך ומורה הדת יצאו ממנו לא כמו בבית שני שנתמנו עפ"י מלכי פרס יון ורומי שהיו כבושים תחתיהם, וגם ממנו קשת מלחמה, לא יצטרכו לעזר עמים אחרים במלחמתם כי הגבורים שלהם יהיו מתוך העם, ועי"ז ממנו יצא כל נוגש יחדו שלא ימשלו עוד זרים עליהם:

ה וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי יְהוָה עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים׃

רַשִׁ״י והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות. בוסים דורסים כמו יבוס קמינו (תהילים מ״ד:ו׳) בוססו את חלקתי (ירמיהו י״ב:י׳): והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהוֹן גִבָּרֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דַיְשִׁין קְטִילֵי עַמְמַיָא בְּטִין שׁוּקִין בִּקְרָבָא וְיִגְחוּן קְרָב אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְהוֹן וְיִבְהֲתוּן רָכְבֵי סוּסְוָן:

אִבְּן עֶזְרָא והיו כגבורים - רוכבי סוסים, כי הם לא היו רגילין לרכוב על סוס, כאשר הזכיר כי יכרת הסוס מירושלם.

מְצוּדַת דָּוִד והיו כגבורים וגו׳. ר״ל עם כי הם חלשים יהיו כגבורים הרומסים במלחמה בתוך הטיט המושלך בחוצות: ונלחמו. ר״ל עם שאינם מלומדי מלחמה עכ״ז ילחמו דרך אנשי מלחמה כי ה׳ עמהם והוא ילמד ידם לקרב אצבעותם למלחמה: והובישו. עם כי הם יהיו אנשי רגלי יביישו את האויב רוכבי הסוסים כי יתגברו עליהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בוסים. ענין רמיסה ברגל כמו יבוס צרינו (תהלים ס׳): והובישו. מלשון בושה:

מַלְבִּי״ם והיו, הגם שלא יהיה להם רכב וסוס רק יהיו במלחמה כגבורים ההולכים רגלי ובוסים בטיט חוצות ברגליהם, בכ"ז ילחמו ע"י שה' עמם והובישו רוכבי סוסים, כי יתגברו עליהם:

ו וְגִבַּרְתִּי אֶת־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא־זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם׃

רַשִׁ״י וגברתי את בית יהודה. במלחמת היוני': ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב: והושבותים. כמו והושבתים ל' ישיבה: והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַדַבֵּר יַת דְבֵית יְהוּדָה וְיַת דְבֵית יוֹסֵף אֶפְרוֹק וְאֶכְנוֹשׁ גָלוּתְהוֹן וְאֶרְחַם עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן כִּדְלָא טַלְטַלְתִּינוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן וַאֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא וגברתי - יהודה ויוסף הם הבאים מאשור אל בית שני. והושבותים - מלה מורכבת מן והשיבותים והושבתים כמו כמו שבועות ימים מן שבעת ושבוע ורבות ככה.

מְצוּדַת דָּוִד ואת בית יוסף. המה בני עשרת השבטים: והושבותים. אושיבם לארצם וישבו בה בהשקט ושאנן כי ארחם עליהם ויהיו כאלו לא זנחתים מעולם כי לפי רוב הטובה לא יזכר ימי הגולה: כי אני וגו׳. אשר הכח בידי להרבות טובה: ואענם. וכן אענה להם בכל עת קראם אלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן והושבותים. היא מלה מורכבת מן הושבה ומן יושבת ההשקט מל׳ בשובה ונחת (ישעיה ל): זנחתים. ענין עזיבה כמו למה זנחתנו (תהלים מ״ג): ואענם. מל׳ עניה ותשובה:

מַלְבִּי״ם וגברתי את בית יהודה שהם חלשים ונדכאים אגבר אותם, ואת בית יוסף שהם גבורים רק הם נדחים ואובדים אושיע והושבותים אל מקומם לא"י, והגם שהשלכתים מעל אדמתם באף ובחמה וזנחתי אותם, עתה רחמתים והיו כאשר לא זנחתים, כי הגם שעד עתה לא הייתי אלהיהם ולא פניתי אל תפלתם, עתה אני ה' אלהיהם משגיח עליהם ואענם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת והושבותים. מורכב מן והושבתים מן ישב, ומן והשיבותים מן שוב, ר"ל שישיבם לארצם ויושיבם שם בשלום ושלוה (רד"ק):

ז וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ־יָיִן וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ יָגֵל לִבָּם בַּיהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהוֹן כְּגִבָּרִין דְבֵית אֶפְרַיִם וְיֶחְדֵי לִבְּהוֹן כְּשָׁתֵי חֲמַר וּבְנֵיהוֹן יֶחֱזוֹן וְיֶחֱדוֹן יְבוּעַ לִבְּהוֹן בְּמֵימְרָא דַיָי:

אִבְּן עֶזְרָא והיו - בני אפרים יהיו כגיבור יין כמו ביין והבית חסרה כמו: כי ששת ימים.

מְצוּדַת דָּוִד והיו כגבור אפרים. אף שאינם גבורים יהרגו כגבור וכאשר יראו הצלחתם ישמח לבם כמו ביין אשר ישמח הלב ובניהם יראו הצלחות אבותם וישמחו ויגל לבם בתשועת ה׳:

מַלְבִּי״ם והיו כגבור אפרים, עשרת השבטים נכללו בשם אפרים הם יתעוררו אז בגבורה ללחום מלחמת ה', ושמח לבם כמו יין יתעורר שמחה בלבם כשמחה המתעוררת ע"י שתיית היין, ובניהם הדור שאחר הדור ההוא לא יצטרכו עוד למלחמה רק יראו התשועה שהושעתי לאבותם ושמחו בשמחה תמידית על התשועה העברה, וגם יגל לבם גילה חדשה בכל עת בה', ע"י הניסים שיחדש ה' להם וע"י ההופעה האלהית שיתוסף תמיד, שזה גדר הגיל שבא על דבר מתחדש:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כמו [שמחת] יין: ושמחו יגל לבם. ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה בא על דבר תמידי וגיל בא על דבר מתחדש, כמ"ש בכ"מ:

ח אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ׃

רַשִׁ״י אשרקה להם. כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך: ואקבצם. לעת הקץ לעתיד: כי פדיתים. כשאפדם: ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַכְלֵי לְכַנָשָׁא גָלוּתְהוֹן וַאֲקָרְבִינוּן אֲרֵי פְרַקְתִּינוּן וְיִסְגוּן כְּמָא דִי אֲמַר עֲלֵיהוֹן יִסְגוּן:

אִבְּן עֶזְרָא אשרקה - לנשארים באשור ובמצרים. ורבו - בגלותם בארץ נכריה. כמו רבו - בימים קדמונים בארצם והנה זה כמו בגאון ישראל. ומלת כמו רבו – זרה כי המשפט כאשר רבו.

מְצוּדַת דָּוִד אשרקה להם. אצפצף לבני הגולה לרמז שיבואו ובזה אקבצם ר״ל אעיר לבם לשוב לארצם כי אז אפדם מהגולה ויתרבו בבנים ובבנות כמו שרבו מאז במצרים:

מְצוּדַת צִיּוֹן אשרקה. ענין צפצוף קול הבאה בקבוץ השפתים וכן ושרק לו מקצה הארץ (ישעיהו ה׳:כ״ו):

מַלְבִּי״ם אשרקה, ונגד יהודה שהם מפוזרים בין העמים והם משועבדים בגולה אשרק להם לסימן שיחזרו לא"י, ובזה אקבצם כי פדיתים מן הגלות, ותחת שבגלות היו מתמעטים תמיד ע"י עלילות והריגות, עתה ירבו כמו שרבו בזמן הקודם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אשרקה. כמו ושרק לו מקצה הארץ, ע"י שריקת השפתים לבד יהיה די לקבץ אותם: כמו רבו. כמו שרבו:

ט וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי וְחָיוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ׃

רַשִׁ״י ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין: וחיו את בניהם. עם בניהם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְמָא דְבַדַרְתִּינוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא וּבְאַרְעָא רְחִיקָא הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתִּי וְיוֹרְכוּן שְׁנֵי חַיִין עִם בְּנֵיהוֹן וִיתוּבוּן:

אִבְּן עֶזְרָא ואזרעם - ארבה זרעם. את בניהם - עם בניהם ישבו אל ארצם.

מְצוּדַת דָּוִד ואזרעם בעמים. אף כי פזרתים כהמפזר לזריעה אעפ ׳ כ במרחקים במקום שנתפזרו יזכרו בי ולכן יחיו עם בניהם וישובו לארצם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואזרעם. מל׳ זריעה והוא ענין פזור והפצה:

מַלְבִּי״ם ואזרעם בעמים, גם אלה מבני יהודה שע"י השמדות נסוגו מה' והתערבו בעמים, ידמו כמו זריעה, שע"י שתרקב הזרע בארץ תצמח בריבוי כפלים, כן על ידם יתוספו גוים רבים לע"ל שיכירו דת האמת, עד שיהיו כזריעה, כי גם במרחקים יזכרוני, שהגם שבגופם יהיו רחוקים ממני, בלבם יזכרו אמונה האחדות ולא ימותו מיתת הנפש לא הם ולא בניהם אשר יולידו, כי יחיו עם בניהם ושבו אל ה' אלהי אבותם:

י וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם וְאֶל־אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם׃

רַשִׁ״י ולבנון. זה בהמ"ק: ולא ימצא להם. ולא יסופק להון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְמָא דְאַפַקְתִּינוּן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם כֵּן מֵאַתּוּר אֲקָרֵב גָלוּתְהוֹן וּלְאַרְעָא גִלְעָד וּמַקְדְשָׁא אָעֵילִינוּן וְלָא יַסְפֵּיק לְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא והשבותים, ולא ימצא להם - לא יספיק להם הישוב, כי רבים יהיו.

מְצוּדַת דָּוִד והשבותים. אשיבם לארצם מארץ מצרים ואקבצם מאשור מקום שגלו שם עשרת השבטים: ארץ גלעד. הוא עבר הירדן: ולבנון. זה א״י בעבר הירדן המערבי: ולא ימצא. לא יספיק להם להחזיק את כולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולבנון. שם יער בא״י לבנון וע״ש זה נקרא כל א״י בשם לבנון כמ״ש ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ב׳:ג׳): ימצא. ענין די הספוק כמו לא ימצא לנו ההר (יהו שע יז):

מַלְבִּי״ם והשבותים, ואז אשיב הנדחים בארץ מצרים, וגם האובדים בארץ אשור שרחוק יותר, וגם הנפזרים שם בפיזור אקבצם, ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם, שיחזרו לנחלת אבותם שהיה להם בעבר הירדן המזרחי בגלעד ובמערב בלבנון, ולא ימצא להם כי אז יתוספו גבולי הארץ מכל צד (כמו שהתבאר ביחזקאל סי' מ"ז):

יא וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר׃

רַשִׁ״י ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור: והכה. הקב"ה אשר הוא המכה יכה בים גלים להשקיע את צור: כל מצולות יאור. היא מצרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִתְעַבְּדוּן לְהוֹן נִסִין וּגְבוּרָן כְּמָא דְאִתְעֲבִידוּ לַאֲבָהָתְכוֹן בְּיַמָא וְיֶחֱזוּן בְּפוּרְעֲנוּת סָנְאֵיהוֹן כְּמָא דְאִיטְרָפוּ גִבָּרַיָא כְּגַלֵי יַמָא וְיִבְהֲתוּן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא וְיִבַּטֵיל תּוּקְפָא מֵאַתּוּרָאָה וְשִׁלְטָן מִצְרַיִם יֶעְדֵי:

אִבְּן עֶזְרָא ועבר - רוח. צרה - הטעם כי יבש הים גם יאור מצרים, להיות דרך לעבור גאולים מאשור, כי בים יבואו אל היאור אל מצרים ומשם אל ארץ ישראל, וככה אמר ישעיהו והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר זהו יאור מצרים ושם כתוב: והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור. והורד גאון אשור - שלא ימשלו בישראל כי יפיל פחד החשמונים עליהם וככה מצרים.

מְצוּדַת דָּוִד ועבר בים צרה. אז תעבור צרה על מצרים הרבים כמי הים והצרה ההיא תכה את הגלים אשר בים ר״ל השרים הרמים והנשאים: והובישו וגו׳. כל המקומות העמוקות שביאור יתייבשו ר״ל כל המון מצרים יאבדו ולפי שכל שבח מצרים הוא בהיאור שעולה ומשקה השדות לכן מדמה אבדן אנשיה ליבשות מי היאור: והורד. יושפל רוממות אשור ויסיר ממשלת מצרים:

מְצוּדַת צִיּוֹן והובישו. מל׳ יובש: מצולות. עומק המים כמו ירדו במצולות (שמות טו): יאור. כן נקרא נחל מצרים: והורד. מל׳ ירידה והשפלה: גאון. ענין רוממות והתנשאות: ושבט. ענין ממשלה כמו לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט):

מַלְבִּי״ם ועבר בים צרה, מצייר הצרה כים זועף, שהגם שיהיה בים הצרה שיתגברו הצרות אז וחבלי משיח יעבור את הים הזה בשלום, והכה בים של הגלים, הוא הים ממש שיש לו גלים ר"ל שיחריב את הים לעבור בו מן הגלות, כמ"ש והחריב ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וז"ש והובישו כל מצולות יאור, הוא יאור מצרים, ואז יורד גאון אשור ויסור שבט מצרים, שהם משלו מקדם בישראל והם יפלו בין העמים שיתקבצו למלחמת גוג ומגוג (כמו שהתבאר ביחזקאל סי' ל"ב וסי' ל"ח):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בים צרה, בים גלים. בדרך המליצה יצייר הצרה כים זועף, כמו בים דאגה (ירמיה מ"ט כ"ג), ולנגד זה קורא הים בשם ים גלים, שיעבור ים ההגיוני ים של הצרה, ויכה ים החושיי הנמצא בפועל שיש לו גלים:

יב וְגִבַּרְתִּים בַּיהוָה וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ נְאֻם יְהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲגַבְּרִינוּן בְּמֵימְרָא דַייָ וּבִשְׁמֵיהּ יְהֲכוּן פְּרִיקִין אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא וגברתים - יתן גבורה לאלה הבאים ויתברכו בשמו בלי פחד, זאת תחלת פרשת מקונן על החשמונים שתאבד מלכותם, והטעם כי החשמונים הם הארזים.

מְצוּדַת דָּוִד וגברתים בה׳. אגבר את ישראל בתשועת ה׳ ואף שה׳ הוא המדבר וגברתים אמר בה׳ כאחר המדבר ודוגמתו ואל משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד:א׳) ואף שה׳ היה המדבר וכן דרך המקרא: ובשמו. במשענת שמו יתהלכו בטח להלחם מול אשור ומצרים:

מַלְבִּי״ם וגברתים בה', הגבורה שלהם תהיה ע"י ה' לא ע"י חיל ועזוז, ובשמו יתהלכו לצאת מן הגלות:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.