כניסה

תְּהִלִּים יח

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל־יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל׃

רַשִׁ״י ביום הציל ה' אותו וגו'. כשהזקין וכבר עברו עליו כל צרותיו ונצול מהם: ומיד שאול. והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכלם כיוצא בדבר אתה אומר וראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳):
אִבְּן עֶזְרָא למנצח - טעם לעבד ה' כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי ה', יגמלני ה' כצדקי, וזאת השירה חברה בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה, והזכיר עם אויביו שאול.
מְצוּדַת דָּוִד ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:

ב וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי׃

רַשִׁ״י ארחמך. אאהבך כדמתרגם ואהבת לרעך (ויקרא י״ט:י״ח) ותרחם:
אִבְּן עֶזְרָא ויאמר - מלת רחמים בכל המקרא מהבנין הכבד. וארחמך - מבנין הקל ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני יצאו ממני חזקתני חזקה ממני וזה אבקש רחמים ממך. ויש אומרים: כמו תרגום אהבך.
מְצוּדַת צִיּוֹן ארחמך. ענין אהבה וחיבה:

ג יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי׃

רַשִׁ״י סלעי. שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס כמו שנאמ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו' (שמואל א כ״ג:כ״ו): ומצודתי. לשון מבצר: צורי. לשון סלע: אחסה. אברי"אייר בלע"ז: אחסה בו. אתכסה בצלו כענין שנאמר ומבלי מחסה חבקו צור (איוב כ״ד:ח׳) שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים:
אִבְּן עֶזְרָא ה' סלעי - דרך משל, כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.
מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ סלעי. ה׳‎ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה: וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ומצודתי. מגדל גבוה וחזק: ומפלטי. ענין הצלה: צורי. חזקי כצור וסלע וכפל דברו: וקרן. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי:

ד מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן־אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ׃

רַשִׁ״י מהולל אקרא ה'. בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי:
אִבְּן עֶזְרָא מהלל אקרא ה' - בקראי אליו בתהלות מיד אושע.
מְצוּדַת דָּוִד מהולל. כשאני קורא לה׳‎ בהלל אז אני נושע מאויבי:

ה אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי׃

רַשִׁ״י אפפוני חבלי מות. פעמי' רבות סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעות (לקמן מ'): חבלי מות. מחנות אויבים כמו חבל נביאים בספר שמואל וי"ת כאיתא דיתבא על מתברא לשון חבלי יולדה: ונחלי בליעל. אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל:
אִבְּן עֶזְרָא אפפוני חבלי מות - כמו צירים וחבלים ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה. ונחלי - דמה האויב למים, כמלך אשור את מי הנהר, אזי המים שטפונו. אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי בליעל דרך תפלה אל יעלה והוא האויב וחבלי דרך משל לחבלות המות.
מְצוּדַת דָּוִד אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
מְצוּדַת צִיּוֹן אפפוני. סבבוני כמו כי אפפו עלי (לקמן מ׳): חבלי. מכאובי כמו חבלי יולדה (הושע י״ג): ונחלי. מלשון חולי כמו נחלה מכתך (נחום ג׳): בליעל. כמו בלי עול שפרקו עול שמים:

ו חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת׃

רַשִׁ״י חבלי שאול. כמו חבלי מות משריין רשיען ואני מה הייתי עושה:
מְצוּדַת דָּוִד חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן קדמוני. באו לפני:

ז בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל־אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו׃

רַשִׁ״י בצר לי אקרא. אני הייתי קורא לה' תמיד:
אִבְּן עֶזְרָא בצר לי, מהיכלו - השמים שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם.
מְצוּדַת דָּוִד בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳‎ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזניו וכפל הדבר במ״‎ש כדרך מליצת השיר:

ח וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ׃

רַשִׁ״י ותגעש ותרעש הארץ. אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו כי חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ:
אִבְּן עֶזְרָא ותגעש - הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה, וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים.
מְצוּדַת דָּוִד ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ: מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו: כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן ותגעש. ענין התנודה והתנועה כמו כנהרות יתגעשו מימיו (ירמיהו מ״ו:ז׳):

ט עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ־מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ׃

רַשִׁ״י עלה עשן באפו. אנשישנאר"ילאש בלע"ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו:
אִבְּן עֶזְרָא עלה - כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.
מְצוּדַת דָּוִד תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן עלה עשן. הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע״י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע״ד):

י וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו׃

רַשִׁ״י ויט שמים וירד. לעבור בארץ מצרי' וירד כמשמעו לשון אחר איאנטב"יש בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא ויט - הטעם שתרד הגזירה על האויבים מן השמים, מאת השם הנכבד.
מְצוּדַת דָּוִד ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם: תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:
מְצוּדַת צִיּוֹן וערפל. אופל הענן:

יא וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ׃

רַשִׁ״י וידא. ויעף כמו כאשר ידאה הנשר:
אִבְּן עֶזְרָא וירכב - דרך משל, והטעם: רדת הגזירה במהירות בלי התמהמה ועיכוב.
מְצוּדַת דָּוִד וירכב. למהר לבוא: כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:
מְצוּדַת צִיּוֹן כרוב. מלאך ורז״ל אמרו כרביא (חגיגה י״ג) והוא תרגום של נער כי דמות אדם להנה: וידא. ענין עפיפה ופריחה כמו כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט):

יב יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃

רַשִׁ״י חשכת מים. שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש:
אִבְּן עֶזְרָא ישת - בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך, וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן. והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.
מְצוּדַת דָּוִד ישת חושך. להחשיך להאויב: סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו: חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:

יג מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ׃

רַשִׁ״י עברו. טרישפא"שנט בלע"ז הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף:
אִבְּן עֶזְרָא מנוגה - טעם עביו עברו עברו החוק הידוע ברוב. ברד וגחלי אש - הוא כדמות ברזל השורף, גם ממית ברוח. והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם.
מְצוּדַת דָּוִד מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי: עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:

יד וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ׃

אִבְּן עֶזְרָא וירעם - המם שרש והזכיר פעם שנית ברד וגחלי אש להתחברם רגע אחד.
מְצוּדַת דָּוִד וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:

טו וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם׃

אִבְּן עֶזְרָא וישלח חציו - ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל על משקל: כי אם תם הכסף והוא מגזרת ורובו והנה רב כנגד וישלח.
מְצוּדַת דָּוִד ויפיצם. את האויבים: וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן רב. ענין השלכת חצים כמו רובה קשת (בראשית כ״א):

טז וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ׃

רַשִׁ״י ויראו אפיקי מים. כשנבקע הים: ויגלו מוסדות תבל. שכל מימות שבעולם נבקעו: מנשמת. מנשיבת:
אִבְּן עֶזְרָא ויראו אפיקי מים - המקומות החזקים והטעם לגלות סתר הקמים על דוד. והלל אומר: יתכן להיות הטעם דרך אחרת, כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה. והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים, ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני.
מְצוּדַת דָּוִד ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים: ויגלו. כי נבקעה הארץ: מגערתך. ממה שגערת בהאויב: מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:
מְצוּדַת צִיּוֹן אפיקי. הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (לקמן קכ״ו):

יז יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים׃

רַשִׁ״י ישלח ממרום. מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים: ימשני. לשון הוצאה כמו כי מן המי' משיתהו (שמות ב׳:י׳):
אִבְּן עֶזְרָא ישלח ממרום - או מלאכו ויקחני מאלה שהקיפוני. ימשני ממים רבים - כנגד ונחלי בליעל.
מְצוּדַת דָּוִד ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב: ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימשני. ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו (שמות ב׳:י׳):

יח יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי־אָמְצוּ מִמֶּנִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא יצילני - נראה המשל במים שהוא איבי תחסר מלה שהוא עז.
מְצוּדַת דָּוִד כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:

יט יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם־אֵידִי וַיְהִי־יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי׃

רַשִׁ״י יקדמוני. אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי ויהי ה' וגו':
אִבְּן עֶזְרָא יקדמוני - כנגד קדמוני מוקשי מות.
מְצוּדַת דָּוִד יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳‎ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן אידי. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

כ וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא ויוציאני למרחב - הפך בצר לי אקרא ה'.
מְצוּדַת דָּוִד למרחב. למקום רחב להנצל מידם: יחלצני. הוציאני מן המצר:

כא יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃

רַשִׁ״י כצדקי. כצדק לכתי אחריו במדבר: כבור. לשון נקיות כמו ובר לבב ד"א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו שנאמר ומלאך בא אל שאול גו': כצדקי. שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו:
אִבְּן עֶזְרָא יגמלני - דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי. כבר ידי - על דרך: בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור כדרך ובנקיון כפי.
מְצוּדַת דָּוִד כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם: כבור ידי. כפל הדבר במ״‎ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן כבור. מלשון ברור ונקי:

כב כִּי־שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא־רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי׃

אִבְּן עֶזְרָא כי שמרתי - מצות עשה ומלת דרכי תשמש אחרת עמה. ולא רשעתי - מדרכי אלהי מצות לא תעשה.
מְצוּדַת דָּוִד מאלהי. ממצות אלהי:

כג כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסִיר מֶנִּי׃

רַשִׁ״י כי כל משפטיו לנגדי. תמיד שמתים אותם לנגד עיני:
אִבְּן עֶזְרָא כי - לא אשכח משפטיו וזה טעם לנגדי.

כד וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ואהי תמים - כמו: תמים תהיה. ואשתמר מעוני - כמו: מענה לב.
מְצוּדַת דָּוִד עמו. עם ה׳‎: ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:

כה וַיָּשֶׁב־יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא וישב - הזכיר כבור ידי לנגד עיניו - כנגד כי כל משפטיו לנגדי.
מְצוּדַת דָּוִד וישב. ולזה השיב ה׳‎ לי כצדקי: לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

כו עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם׃

רַשִׁ״י עם חסיד תתחסד. כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה, חסיד תמים נבר כנגד שלש אבות:
אִבְּן עֶזְרָא עם החסיד יראה חסדיו, גבר - תואר ואיננו סמוך. תתמם - מובלע תי"ו שלישי, כמו תתחזק. והטעם יראה פעלך שהוא תמים, או אתה תמים דעים.
מְצוּדַת דָּוִד עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
מְצוּדַת צִיּוֹן גבר. איש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט):

כז עִם־נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׃

רַשִׁ״י עם נבר. נאמן: עם עקש. כנגד פרעה:
אִבְּן עֶזְרָא עם נבר - מפעלי הכפל כמו נקל ונמס. תתפתל - כמו: נפתולי אלהים על דרך תלחם עד שתנצחנו.
מְצוּדַת דָּוִד עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:
מְצוּדַת צִיּוֹן עקש. עקום: תתפתל. גם הוא ענין עקום כמו דור עקש ופתלתל (דברים ל״ב):

כח כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל׃

אִבְּן עֶזְרָא כי, עני - הפך עקש. ותושיע - הפך תתפתל. והזכיר עם – כי פלא הושע עם גדול מתשועת איש אחד. והזכיר ועינים רמות – ואינם רואות בלילה.
מְצוּדַת דָּוִד עם עני. עם מוכנע: ועינים רמות. המתגאים ביותר:

כט כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי׃

רַשִׁ״י כי אתה תאיר נרי. כשנלחם בלילה בגדוד עמלק הבא על צקלג שנאמר ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם (שמואל א ל׳:י״ז):
אִבְּן עֶזְרָא כי - הזכיר כי אתה תאיר נרי והוא משל למזלו הטוב.
מְצוּדַת דָּוִד תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה: יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יגיה. יזריח ויאיר:

ל כִּי־בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר׃

רַשִׁ״י כי בך. במבטחך: ובאלהי אדלג שור. כשבא להלחם על יבוס ואמר כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר (ד"ה א יא) הביא יואב ברוש רענן וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה אמר דוד יהלמני צדיק וגו' (לקמן קמא) קצר לו הקב"ה את החומה ודילג במדרש תהלים:
אִבְּן עֶזְרָא כי, ארוץ - כמו ארצץ וכמוהו מרוצתם. ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף, שימצא עם אחרים ופעם לבדו. והטעם כי בך לבדך אנצח רבים. וטעם בך – עמך או בשמך שאקרא.
מְצוּדַת דָּוִד כי בך וגו׳‎. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:
מְצוּדַת צִיּוֹן אדלג. אקפץ: שור. חומה כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב):

לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת־יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃

רַשִׁ״י צרופה. ברורה מבטיח ועושה:
אִבְּן עֶזְרָא האל - הטעם שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו. וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו. עמך או בשמך שאקרא.
מְצוּדַת דָּוִד תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו: צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳‎ והבטחתו אין בה דבר בטל: מגן. מחסה כמגן:

לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו.
מְצוּדַת דָּוִד כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:
מְצוּדַת צִיּוֹן צור. ענין חוזק: זולתי. בלתי:

לג הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי׃

רַשִׁ״י ויתן תמים דרכי. הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש:
אִבְּן עֶזְרָא האל - וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל, מתוקפו וכאשר דרכו תמים, כן נתן דרכי תמים וטעם ויתן כי מאתו יסוב הטוב.
מְצוּדַת דָּוִד תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן המאזרני. מלשון אזור וחגורה: חיל. כח:

לד מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי׃

רַשִׁ״י משוה רגלי כאילות. רגלי הנקיבות עומדת ביושר יותר משל זכרים:
אִבְּן עֶזְרָא משוה - בעבור שהזכיר דרכו, הזכיר רגלי. ומשוה - כמו שוה, או כמו: שויתי ה' לנגדי תמיד. ויעמידני - שלא אכשל.
מְצוּדַת דָּוִד משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה: ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן משוה. משים כמו שויתי עד בקר (ישעיהו ל״ח:י״ג):

לה מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי׃

רַשִׁ״י ונחתה קשת נחושה זרועותי. ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי (לקמן לח) ופעל שלו נחת וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו"ן ונחתה מגזרת ננחתה כמו נחר גרוני (לקמן ס"ט) מגזרת ננחר, כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) נדף מגזרה ננדף עיני נגרה (איכה ג׳:מ״ט) כמו ננגרה, נתנה כמו ננתנה נגף מגזרת ננגף ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומר נחתתה כמו מן עשה נעשתה מן ענה נענתה ד"א ונחתה קשת נחושה זרועותי חיית לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו (לקמן לח) הנו"ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה אתה סבור שיש כח ביד דוד לדורכן אין זה אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם:
אִבְּן עֶזְרָא מלמד - מרגיל למודי הרע למוד מדבר. ונחתה - כל אחת מזרועותי, כדרך: בנות צעדה עלי שור והנו"ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך. ויתכן להיות ונחתה כמו נחת הוא ואות הנו"ן לבנין נפעל ויחסר בית מזרועותי, כמו הנמצא בית ה'.
מְצוּדַת דָּוִד למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה: ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:
מְצוּדַת צִיּוֹן ונחתה. מלשון תחת ושבר:

לו וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי׃

רַשִׁ״י וענותך תרבני. הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי:
אִבְּן עֶזְרָא ותתן - הזכיר וימינך - כנגד המלמד ידי למלחמה וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני והנה תרבני, כמו: על כל רב ביתו.
מְצוּדַת דָּוִד וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:

לז תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי׃

רַשִׁ״י תרחיב צעדי תחתי. המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול וכן הוא אומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד׳:י״ב): מעדו. איקלורגירי"נט בלעז: קרסולי. הם הרגלים מן האסתורין שקורין קביל"ייא בלעז ולמטה:
אִבְּן עֶזְרָא תרחיב, קרסולי - כתרגום: אשר לו כרעים. וטעם תרחיב – בעבור.
מְצוּדַת דָּוִד תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:
מְצוּדַת צִיּוֹן מעדו. ענין השמטה מן המקום: קרסולי. תרגום של כרעים הוא קרסולין:

לח אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם׃

אִבְּן עֶזְרָא ארדוף - ולא אשוב מאחריהם.

לט אֶמְחָצֵם וְלֹא־יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי׃

אִבְּן עֶזְרָא אמחצם, קום - שם הפועל כאשר יפלו.
מְצוּדַת צִיּוֹן אמחצם. ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש (לקמן ק״י):

מ וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי׃

אִבְּן עֶזְרָא ותאזרני חיל - נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה.
מְצוּדַת צִיּוֹן תכריע. ענינו הנפילה על הברכים:

מא וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם׃

רַשִׁ״י נתתה לי עורף. פונים לי עורפם ובורחים:
אִבְּן עֶזְרָא ואויבי נתתה - כאילו אמר נתתה לי עורף. אויבי - בנוסם כמו: ידך בעורף אויביך.
מְצוּדַת דָּוִד נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:
מְצוּדַת צִיּוֹן עורף. הוא אחורי הפנים: אצמיתם. אכריתם כמו אותו אצמית (לקמן ק״א):

מב יְשַׁוְּעוּ וְאֵין־מוֹשִׁיעַ עַל־יְהוָה וְלֹא עָנָם׃

רַשִׁ״י ישועו. לע"ג שלה': ואין מושיע. שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם:
אִבְּן עֶזְרָא ישועו, על ה' - כמו אל ה', כמו: ותתפלל חנה על ה'.
מְצוּדַת דָּוִד ישועו. אל עזר בני אדם: על ה׳‎. כמו אל ה׳‎:

מג וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל־פְּנֵי־רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם׃

רַשִׁ״י ואשחקם. לשון כתישה: אריקם. כטיט הנרוק שאינו עב כמו הם מריקים שקיהם (בראשית מ״ב:ל״ה) לא הורק מכלי אל כלי (ירמיהו מ״ח:י״א):
אִבְּן עֶזְרָא ואשחקם, אריקם - כמו: ורקות בשר אע"פ שהיה ראוי להיות הקוף דגושה.
מְצוּדַת דָּוִד כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח: אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואשחקם. ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל׳): אריקם. מלשון ריקן:

מד תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי׃

רַשִׁ״י תפלטני מריבי עם. שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות: תשימני לראש גוים. שאין עונש בהם:
אִבְּן עֶזְרָא תפלטני מריבי עם - הם ישראל, רמז לשאול על כן אחריו: עם לא ידעתי יעבדוני.
מְצוּדַת דָּוִד מריבי עם. ממלחמות עמים: תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי: לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:

מה לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי־נֵכָר יְכַחֲשׁוּ־לִי׃

רַשִׁ״י לשמע אזן. אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי: ישמעו לי. יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעי' לדברי: יכחשו לי. מחמת יראה:
אִבְּן עֶזְרָא לשמע, ישמעו - כדרך וישמע שאול יתחברו. יכחשו לי - והטעם שיכחשו לי - שהיו מתהללים בגבורתם, כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך אויביך.
מְצוּדַת דָּוִד לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי: יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:

מו בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם׃

רַשִׁ״י יבולו. ילאו כמו נבול תבול (שמות יח) דמתרגם מילאה תילאה ומנחם פירש כמו אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב) וכן פירש נבול תבול: ויחרגו. לשון אימה מחדרים אימה (דברים ל״ב:כ״ה) מתרגמינן חרגת מותא: ממסגרותיהם. מחמת יסורי מסגרות כלא שאני מסגירם שם ומייסרן בהן ויחרגו ממסגרותיהם מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה וכן פירושו ויתרפו ממסגרותיהם ודונ"ש פתר ויחרגו ממסגרותיהם ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם ופתרון ויחרגו ויפסחו כדמתרגמינן חגירא:
אִבְּן עֶזְרָא יבולו - כמו: נבול תבול. ויחרגו - כתרגום: חרגת מותא ואין ריע לו במקרא. ממסגרותיהם - מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד.
מְצוּדַת דָּוִד יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב: ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:
מְצוּדַת צִיּוֹן יבולו. יכמשו: יחרגו. הוא הפוך מלשון חגר וכמו כבש כשב:

מז חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי׃

רַשִׁ״י חי ה'. העושה לי כל זאת:
אִבְּן עֶזְרָא חי - הטעם כי חי צורי לעולם ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד.
מְצוּדַת דָּוִד חי ה׳‎. הלא ה׳‎ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:
מְצוּדַת צִיּוֹן צורי. מלשון צור ר״ל חזקי:

מח הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי׃

רַשִׁ״י הנותן נקמות לי. נותן בי כח להנקם מאויבי: וידבר. ויהרוג לשון דבר ל"א כמו וינהג דמתרגם ודבר וכן חברו מנחם וגם כן חבר ידבר עמים תחתינו (לקמן מ"ז): תחתי. במקומי וחלופי כעניין שנאמר ואתן אדם תחתיך (ישעיהו מ״ג:ג׳) נתתי כפרך מצרים (שם):
אִבְּן עֶזְרָא וידבר - כמו: כעדר בתוך הדברו.
מְצוּדַת דָּוִד הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב: וידבר. שמני למנהיג להם:
מְצוּדַת צִיּוֹן וידבר. מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור:

מט מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן־קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא מפלטי מאיבי - יש אומרים: שאול ואנשיו. אף מן קמי - הם גויי הארצות. מאיש חמס - מלך פלשתים כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס. גם יתכן להיות: רמז לשאול כאשר אמר: מרשעים יצא רשע.
מְצוּדַת דָּוִד מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:

נ עַל־כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה׃

אִבְּן עֶזְרָא על כן אודך - בפי כי הגבורה שלך היא.
מְצוּדַת דָּוִד על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:

נא מגדל [מַגְדִּיל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא מגדל - ולשמך אזמרה שהוא מגדיל.
מְצוּדַת דָּוִד מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳‎ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד: ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם:
מְצוּדַת צִיּוֹן מגדל. מלשון גדול:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.