כניסה

תְּהִלִּים כב

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י אילת השחר. שם כלי שיר, ד"א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר ז י'), ורבותינו דרשוהו באסתר, ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה (סימן זה): השחר. לשון שחרית, ומנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א:כ״ז) וכמו לשחר פניך:
אִבְּן עֶזְרָא למנצח על אילת השחר - כאשר יראה כח עלות השחר. ויש אומרים: כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו"ד איילותי, כגבר אין איל בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות אילת נגזרת מזאת הגזרה. והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים וזה המזמור על נועם ניגונו.
מְצוּדַת צִיּוֹן אילת השחר. שם כלי זמר ידוע אז אצלם:

ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי׃

רַשִׁ״י למה עזבתני. עתידה היא ללכת בגילה ואמר דוד תפלה זו על העתיד: רחוק מישועתי. ומדברי שאגתי:
אִבְּן עֶזְרָא אלי אלי - פעמים כי בצרה היה. וטעם אלי – בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.
מְצוּדַת דָּוִד אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳‎ ענני (מ״‎א י״‎ח): רחוק וגו׳‎. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי:

ג אֱ‍לֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא־דוּמִיָּה לִי׃

רַשִׁ״י אקרא יומם. אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה:
אִבְּן עֶזְרָא אלהי - התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?! והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.
מְצוּדַת דָּוִד ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל: ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:

ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י ואתה קדוש. ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים:
אִבְּן עֶזְרָא ואתה, תהלות ישראל - הבית ששם הארון, כדרך בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות - כי יש אומרים: כי טעם יושב - שאתה עומד ויושב קדם סלה. כמו שוכן עד. כמו: אתה ה' לעולם תשב ואתה תהלות ישראל, כדרך הוא תהלתך, והוא אלהיך. ויש אומרים: כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך בקרבך קדוש.
מְצוּדַת דָּוִד יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה׳‎ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט‎) ור״‎ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי:

ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא בך - כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך, תפלטמו.
מְצוּדַת דָּוִד בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם:

ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא־בוֹשׁוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אליך - לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו.

ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם׃

רַשִׁ״י ואנכי תולעת. כל ישראל מכנה כאיש אחד:
אִבְּן עֶזְרָא ואנכי - רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.
מְצוּדַת דָּוִד תולעת. כחי תשש כתולעת: חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני: ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:

ח כָּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ׃

רַשִׁ״י יפטירו. יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור (שמות י״ג:י״ב) פוטר מים (משלי יז):
אִבְּן עֶזְרָא כל - גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד. יפטירו בשפה - יפתחו כמו פטר רחם והבי"ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי. ויתכן שתחסר מלה.
מְצוּדַת דָּוִד יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג:
מְצוּדַת צִיּוֹן יפטירו. ענין פתיחה כמו פוטר מים (משלי י״ז):

ט גֹּל אֶל־יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ׃

רַשִׁ״י גול אל ה'. כמו לגולל יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו:
אִבְּן עֶזְרָא גול - תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום, כי הגולל דבריו על השם כדרך: גול על ה' דרכך. יפלטהו כי חפץ בו - השם כי טעה האומר, כי הגולל חפץ בשם והכתוב אמר: אם חפץ בנו ה' ורבים ככה.
מְצוּדַת דָּוִד גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳‎ הוא מצילו: כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי:

י כִּי־אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל־שְׁדֵי אִמִּי׃

רַשִׁ״י גוחי. מוציאי מושכי כמו (איוב מ׳:כ״ג) יגיח ירדן אל פיהו: מבטיחי על שדי אמי. זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחיה:
אִבְּן עֶזְרָא גוחי - פועל או שם התאר, כמו גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך כמו מוציאי, והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו, כי הנה הוא גוחי מבטן שאין דעת לנו ולא כח.
מְצוּדַת דָּוִד גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי: מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה:
מְצוּדַת צִיּוֹן גוחי. ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל״ב):

יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה׃

רַשִׁ״י עליך השלכתי מרחם. נשלכתי מרחם מאז הוצאתני מרחם, כד"א (ישעיהו מ״ו:ג׳) עמוסים מני בטן מאז נולדו השבטים נשאם ונהלם:
אִבְּן עֶזְרָא עליך - הטעם עליך הושלכתי לא על שדי אמי כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.
מְצוּדַת דָּוִד מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי: מבטן וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

יב אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי־צָרָה קְרוֹבָה כִּי־אֵין עוֹזֵר׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תרחק ממני - דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.
מְצוּדַת דָּוִד קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה: כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך:

יג סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי׃

רַשִׁ״י פרים רבים. מלכיות חזקי': אבירי בשן. גם הוא לשון פרים בבשן שהם שמנים: כתרוני. סבבוני ככתר המקפת את הראש:
אִבְּן עֶזְרָא סבבוני - טעם רבים מכל פאה. אבירי בשן - כמו עגלי על דרך פרות הבשן. כתרוני - מן כתר מלכות שהוא עגול.
מְצוּדַת דָּוִד כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש:
מְצוּדַת צִיּוֹן אבירי בשן. פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב:

יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג׃

רַשִׁ״י אריה טרף. נבוכדנצר:
אִבְּן עֶזְרָא פצו - פתחו, כמו ופצתה האדמה ותחסר כ"ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.
מְצוּדַת דָּוִד פצו. פתחו פיהם לבלעני: אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח״‎ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה:
מְצוּדַת צִיּוֹן פצו. פתחו כמו פצו שפתי (לקמן ס״ו):

טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל־עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי׃

רַשִׁ״י כדונג. שעוה הנמוחה מחום האש:
אִבְּן עֶזְרָא כמים - דרך משל, מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו, כאילו סרה דעתו.
מְצוּדַת דָּוִד נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי: כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי:
מְצוּדַת צִיּוֹן כדונג. כשעוה וכן כהמס דונג (לקמן ס״ח):

טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר־מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי׃

רַשִׁ״י מלקוחי. הם החניכים שקורין פאליי"ש בלע"ז, כשאדם מיצר אין רוק מצוי בפיו, ומנחם פתר מלקוחי אנטיילאש בלע"ז, כמו (שם ו') במלקחים לקח והמלקוח הן השינים אשר דומות למלקוחי חרשים (סא"א): ולעפר מות. לדכאות מיתה: תשפתני. אתה תושיבני, לשון שפיתת קדרה, שפות הסיר (יחזקאל כד), ומנחם פתר כל לשון שפיתה לשון שימה:
אִבְּן עֶזְרָא יבש - ולא יוכל לדבר, על כן אמר אחד מהגאונים, כי כחי הפך חכי. ולפי דעתי: בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים. ומלקוחי - מגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו. ולעפר מות - לעפר בני מות, כמו גבורתך במלחמה. ותשפתני – כמו: שפות הסיר.
מְצוּדַת דָּוִד מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן מלקוחי. הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע״ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה: תשפתני. ענין עריכה כמו שפות הסיר (יחזקאל כ״ד):

יז כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי׃

רַשִׁ״י כארי ידי ורגלי. כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי (ישעיהו ל״ח:י״ג):
אִבְּן עֶזְרָא כי - יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים, והם עדת מרעים. וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה. ידי ורגלי – והזכיר ידי, כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח.
מְצוּדַת דָּוִד כלבים. נושכים ככלבים: כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן מרעים. מלשון רע: הקיפוני. סבבוני:

יח אֲסַפֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ־בִי׃

רַשִׁ״י אספר כל עצמותי. כאב עצמי: המה יביטו. שמחים לאידי:
אִבְּן עֶזְרָא אספר - יש אומרים: כמו: אספרם מחול ירבון וכמוהו מי יספר שחקים בחכמה והטעם שהוא רזה ואין לו בשר. והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר, כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי, כמו לראוה בך. ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.
מְצוּדַת דָּוִד אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה:

יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל־לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל׃

רַשִׁ״י ועל לבושי יפילו גורל. בוזזים את נכסי:
אִבְּן עֶזְרָא יחלקו - כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.
מְצוּדַת דָּוִד יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם: ועל לבושי. כפל הדבר במ״‎ש:

כ וְאַתָּה יְהוָה אַל־תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃

רַשִׁ״י אילותי. כחי כמו (לקמן פח) הייתי כגבר אין איל וכמו יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט):
אִבְּן עֶזְרָא ואתה, אילותי - השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד, כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים, כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.
מְצוּדַת דָּוִד אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן אילותי. ענין כח ואומץ כמו כגבר אין איל (לקמן פ״ח):

כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד־כֶּלֶב יְחִידָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא הצילה מחרב - כנגד: עדת מרעים. מיד כלב - כנגד כי סבבוני.
מְצוּדַת דָּוִד מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:
מְצוּדַת צִיּוֹן יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל״ה):

כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי׃

רַשִׁ״י הושיעני מפי אריה. כאשר מקרני ראמים עניתני, זה האמורי אשר כגובה ארזי' גבהו (עמוס ב׳:ט׳) שלשים ואחד מלכי':
אִבְּן עֶזְרָא הושיעני - כנגד אריה טורף ושואג. וטעם יחידתי – בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה, אז תאסף אל הכל. וטעם ומקרני ראמים – שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה, ורמים חסר אל"ף, כמו ברחוץ הליכי בחמה. וטעם עניתני – כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת. וטעם ומקרני – כאילו הייתי על קרניו. ויש אומרים: כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד: ותרם כראם קרני. וטעם עניתני – כנגד אקרא יומם ולא תענה.
מְצוּדַת דָּוִד עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה:

כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ׃

רַשִׁ״י אספרה שמך לאחי. בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב:
אִבְּן עֶזְרָא אספרה - כנגד אספר כל עצמותי. וטעם לאחי – לאנשי סודי. ובתוך קהל אהללך - וזאת היא התהלה שאומר להם.
מְצוּדַת דָּוִד אספרה. אז אספר הנס ברבים:

כד יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל־זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י וגורו. לשון יראה:
אִבְּן עֶזְרָא יראי - וי"ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי ה' מהגוים, על כן אין שם מלת, כל כמו: כל זרע יעקב. ואמר לישראל גורו – שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.
מְצוּדַת דָּוִד יראי ה׳‎. כה אומר להם אתם יראי ה׳‎ הללו אותו:
מְצוּדַת צִיּוֹן יגורו. יפחדו:

כה כִּי לֹא־בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא־הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃

רַשִׁ״י ענות עני. צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו (שמות י') לענות מפני. שהוא נכנע ומתפלל לפניך:
אִבְּן עֶזְרָא כי, ולא שקץ - הרחיק ושנא. ענות - מגזרת עני. ויש אומרים: כמו: מענה לשון על משקל שבות.
מְצוּדַת דָּוִד כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני: ובשועו. אבל כשצעק אל ה׳‎ שמע אליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן שקץ. ענין תעוב: ענות. הכנעה כמו לענות מפני (שמות י׳):

כו מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא מאתך - אתה הוא הסבה והיעוד לתהלתי, כנגד ואהללך.
מְצוּדַת דָּוִד מאתך וגו׳‎. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס:

כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד׃

רַשִׁ״י יאכלו ענוים. לעת הגאולה לימות המשיח: יחי לבבכם לעד. כל זה אומר לפניהם:
אִבְּן עֶזְרָא יאכלו - הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה, בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו. וטעם יחי לבבכם – זה יאמר איש לרעהו כדרך ותחי רוח יעקב אביהם, כי לבו היה כמת.
מְצוּדַת דָּוִד יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳‎: יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״‎ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש״‎א כ״‎ה):

כח יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל־יְהוָה כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם׃

רַשִׁ״י יזכרו וישובו אל ה'. יזכרו האומות הרעה שמצאתנו כשיראו את הטובה וישובו אל ה':
אִבְּן עֶזְרָא יזכרו - טעם אפסי ארץ, כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו, ואלה אינם ענוים על כן אמר: כל משפחות גוים.
מְצוּדַת דָּוִד יזכרו. בגודל פלאי ה׳‎ וישובו כולם אליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן אפסי. קצות:

כט כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃

רַשִׁ״י כי לה' המלוכה. כי יראו שחוזרת לך המלוכה והממשלה:
אִבְּן עֶזְרָא כי - אז יודו כי לשם לבדו המלוכה וגם הכתוב הוא כמו והנבואה עודד הנביא שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו כאילו אמר: כי לה' המלוכה וה' מושל בגוים.
מְצוּדַת דָּוִד כי לה׳‎ המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳‎ המלוכה והוא מושל בכל הגוים:

ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל־דִּשְׁנֵי־אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה׃

רַשִׁ״י אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה, דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה': לפניו יכרעו. אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם: ונפשו. של כל אחד ואחד: לא חיה. לא יחיה, רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה:
אִבְּן עֶזְרָא אכלו - זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן. ודשני ארץ - הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר. וטעם: ונפשו לא חיה – על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.
מְצוּדַת דָּוִד כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״‎ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳‎ כי יכירו שהכל בא מידו: כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן דשני. מלשון דשן ושמן:

לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר׃

רַשִׁ״י זרע יעבדנו וגו'. זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו: יסופר לאדני לדור. סרס המקרא ודרשהו יסופר לדור אחרון לשם ה' ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע:
אִבְּן עֶזְרָא זרע - וי"ו לפניו גם וי"ו יעבדנו שב אל כי לה' המלוכה. והטעם: כמו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. וככה: בני עבדיך ישכנו ותחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה. וטעם לדור – לדור הבא, על כן אחריו: יבואו, על דרך: דור הולך ודור בא.
מְצוּדַת דָּוִד זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה׳‎ להדור שאחריהם:

לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה׃

רַשִׁ״י יבאו. הראשונים ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה:
אִבְּן עֶזְרָא לעם נולד - הוא דור שלישי. וטעם צדקתו – על דרך צדקתו עומדת לעד, גם בעולם הזה.
מְצוּדַת דָּוִד יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם: כי עשה. אשר עשה עמהם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.