א
לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃
אִבְּן עֶזְרָא
לדוד אליך ה' נפשי אשא - אמר רבי משה: טעם נפשי אשא כדרך מנחה כמו: וישא משאות. והנכון בעיני: שהוא כמו: ואליו הוא נושא את נפשו, לא לאחר.
ב
אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל־אֵבוֹשָׁה אַל־יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
אלהי - יתכן להיות בי"ת בך בטחתי תחת הבי"ת כמו וי"ו ולמדני תחת הוי"ו או ככה נמצא והנה בטחתי בך אינני ראוי שאבוש.
מְצוּדַת דָּוִד
בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:
ג
גַּם כָּל־קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם׃
רַשִׁ״י
הבוגדים ריקם. הגזלנים החמסנים המושיבים את העניים ריקם מנכסיהם כמו (לעיל ז') ואחלצה צוררי ריקם:
אִבְּן עֶזְרָא
גם - האמת והראוי שיבושו הבוגדים. ריקם - כמו: חנם והמ"ם נוסף.
מְצוּדַת דָּוִד
גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:
ד
דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
דרכיך - הם דרכי השם והתולדת שברא בדרך חכמה. ואורחותיך - על יד הנביא והם הארחות שצוית.
ה
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי־אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל־הַיּוֹם׃
רַשִׁ״י
הדריכני. אדריצימו"י בלעז: אותך קויתי כל היום. הוא העה"ז שהוא יום לאומות ולילה לישראל:
אִבְּן עֶזְרָא
הדריכני - זה הפסוק נכבד והטעם שיבקש שיעזרהו השם בדרך האמת עד היותו רגיל וזה טעם ולמדני כמו למוד מדבר, כעגל לא לומד. וטעם אלהי ישעי - שיושיעהו מכל דבר שימנעהו ללכת בדרך האמת, כי אין לי מי אקוה זולתך.
מְצוּדַת דָּוִד
הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:
ו
זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃
רַשִׁ״י
כי מעולם המה. מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים:
אִבְּן עֶזְרָא
זכור - מבקש רחמיו וחסדיו שלא יגמלנו על מעשיו הקדמונים, שמנעוהו עד עתה להבין דרכי השם באמת, על כן אחריו חטאות ופשעי - הפשע שיצא הפושע מתחת הרשות והעד על כל דבר פשע ומטעם כחסדך – בעבור כי אתה מקור החסד ומבוע הטוב, על כן אחריו טוב ופתחות הבי"ת בדרך שהוא דרך השם כאשר החל, דרכיך ה' הודיעני והנה יורה החטאים אי זה הדרך הישר והענוים ידריכם בדרכו וירגילם, עד שיהיה להם חוק ומשפט.
ז
חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל־תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר־לִי־אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה׃
רַשִׁ״י
כחסדך זכר לי. הראוי לחסדך זכור לי אלו מעשים טובים שבידי:
מְצוּדַת דָּוִד
כחסדך וגו׳. אתה ה׳ כפי מדת חסדך זכור ר״ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד: למען טובך. עשה למען מדת טובך:
ח
טוֹב־וְיָשָׁר יְהוָה עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃
רַשִׁ״י
טוב וישר ה'. וחפץ להצדיק בריותיו: על כן יורה חטאים בדרך. תשובה, ד"א יורה חטאים הרוצחים שנאמר תכין לך הדרך וגו' (דברים י״ט:ג׳) מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כו' כדאיתא במכות:
מְצוּדַת דָּוִד
טוב וישר ה׳. ורוצה הוא להטיב לכל ע״כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:
ט
יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳ וכמ״ש רז״ל מה הוא רחום וגו׳:
י
כָּל־אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו׃
אִבְּן עֶזְרָא
כל ארחות ה' - בתחלה חסד ואחרי כן אמת. לנוצרי בריתו - על דרך: נוצר חסד לאלפים.
יא
לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב־הוּא׃
רַשִׁ״י
למען שמך. הרב סלח לעוני: כי רב הוא. כי נאה לרב לסלוח עון רב:
אִבְּן עֶזְרָא
למען, כי רב הוא - אף על פי שהוא רב, כדרך כי עם קשה עורף כי חטאתי לך. ויש אומרים: למען אודיע שמך. והנכון: שיודע ששמך סלח.
מְצוּדַת דָּוִד
למען שמך ה׳. המורה על הרחמים: כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:
יב
מִי־זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר׃
רַשִׁ״י
מי זה האיש ירא ה'. הקב"ה יורנו בדרך שהוא יבחר הוא דרך הטוב:
אִבְּן עֶזְרָא
מי האיש - הוא הנכבד, כמו וחזקת והיית לאיש. והטעם: כי יראת השם תביאנו אל הדרך שיבחר בה.
מְצוּדַת דָּוִד
מי זה. מי שירא מה׳ ובוחר בטוב אז ה׳ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״ש רז״ל הבא לטהר מסייעין לו:
יג
נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ׃
רַשִׁ״י
נפשו בטוב תלין. כשילין בקבר תלין בטובה נפשו:
אִבְּן עֶזְרָא
נפשו - טעם נפשו, כדרך: כי נפש כל בשר, דמו בנפשו הוא והיא המתה בהפרד הנשמה. וטעם תלין - כמו תשכב והטעם כי עד יום מותו יהיה בעולם הזה בטוב. ויש אומרים: כי זה רמז לחיי נשמתו ותהיה בטוב.
מְצוּדַת דָּוִד
תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:
יד
סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃
אִבְּן עֶזְרָא
סוד - סודות האלהים לא יתגלו כי אם ליראיו ואף כי אחרי שתלין נפשו ואמר ליראיו, כאשר החל ירא ה'.
מְצוּדַת דָּוִד
ליראיו. מגלה ליראיו: ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:
טו
עֵינַי תָּמִיד אֶל־יְהוָה כִּי הוּא־יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
עיני - הנכון בעיני: כי טעם מרשת רגלי תאות היצר הרע והנשמה נתפשת ברשת התאוה, וזה דרך משל ואם השם לא יעזרהו, אין לאל ידיו לצאת מהרשע, על כן הוא יוציא.
טז
פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי־יָחִיד וְעָנִי אָנִי׃
רַשִׁ״י
כי יחיד ועני אני. ועון רבים תלוי בי ולנגדן אני יחיד לפיכך פנה אלי וחנני כי תפלתי צריכה לתשועת כל ישראל:
אִבְּן עֶזְרָא
פנה - כי הנשמה יחידה וככה הלב. וטעם עני – בעבור חסרון, כמו: לעמוד כנגד התאוה.
יז
צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
צרות לבבי - הוא השכל הנטוע בלב, על כן נקרא בשמו והרחיבו פועל עומד. והטעם: שהם רבות. ויש אומרים: כי לבבי פעול והוא רחוק, כי אחריו ממצוקותי.
מְצוּדַת דָּוִד
צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:
יח
רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל־חַטֹּאותָי׃
רַשִׁ״י
ראה עניי ועמלי. ועל ידיהם שא לכל חטאתי:
אִבְּן עֶזְרָא
ראה עניי - מן עניי ורב עמלי למנוע עצמי מן התאוה. ושא לכל חטאתי - שעברו.
יט
רְאֵה־אוֹיְבַי כִּי־רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
ראה - ועוד שאפחד מאיבי חנם שישנאוני ויהיו סבה שלא אלמד דרכיך.
כ
שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל־אֵבוֹשׁ כִּי־חָסִיתִי בָךְ׃
כא
תֹּם־וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
תום - תום לבבו ויושר מעשיו יצרוהו שלא ילך בדרך עקש. גם נכון הוא, שיצרוהו מן האויבים על כן אחריו פדה וכמו שהתפלל שהשם יצרהו ואל ימשלו בו שונאיו, כן יפדה כל ישראל.
מְצוּדַת דָּוִד
תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר: כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:
כב
פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו׃
מְצוּדַת דָּוִד
פדה וגו׳. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.