תְּהִלִּים צח

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ כִּי־נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה־לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י שירו לה'. כל אלה לעתיד:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור שירו לה' שיר חדש - הושיעה לו ימינו, כמו: ותושע לי זרועי. וטעם וזרוע קדשו – שהיא נטויה ותגיעה למקום חפצו, אולי זה המזמור על ביאת הגואל.

מְצוּדַת דָּוִד הושיעה לו ימינו. ר״‎ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו:

ב הוֹדִיעַ יְהוָה יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הודיע - לשון עבר. והעד: גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא - זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

מְצוּדַת דָּוִד הודיע. טרם בוא התשועה פרסמה ע״‎י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל:

ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא [גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא - ] זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

מְצוּדַת דָּוִד זכר. ה׳‎ זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו: אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ:

ד הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא הריעו - להשמיע הקול. וכן פצחו ורננו.

מְצוּדַת צִיּוֹן פצחו. פתחו פה כמו פצחו רננו יחדיו (ישעי׳ נב):

ה זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה׃

אִבְּן עֶזְרָא זמרו, בכנור - לבדו, ובכנור וקול זמרה.

מְצוּדַת דָּוִד בכנור וגו׳‎. ר״‎ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול:

ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא בחצוצרות - הוסיף מלת המלך, כי כן משפט היוצאים לקראתו בבואו.

מְצוּדַת צִיּוֹן בחצוצרות. שם כלי נגון:

ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא ירעם - כדרך: וירגזו ההרים, או הטעם כי שלום יהיה בכל הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד ירעם. ישמע קול רעם לשמחה: ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ־כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃

רַשִׁ״י נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה:

אִבְּן עֶזְרָא נהרות - הטעם כי בני אדם שהם בספינות הים ובנהרות ובהרים ירונו.

מְצוּדַת דָּוִד ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה: יחד. כל ההרים ירננו יחד:

מְצוּדַת צִיּוֹן ימחאו. ענין הכאה לשמוח כמו יען מחאך יד (יחזקאל כ״ה:ו׳):

ט לִפְנֵי־יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא לפני - הכל ירונו בבואו לשפוט הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד לפני ה׳‎. השמחה תהיה לפני ה׳‎ על כי בא לשפוט: במישרים. במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.