תְּהִלִּים ק

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י מזמור לתודה. להודיה לאומרו על זבחי תודה:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ - כמו: ארץ כי תחטא לי, כי הארץ שם מין כולל כל יושביה.

מְצוּדַת דָּוִד לתודה. זה המזמור יאמר המביא תודה על הנס הנעשה לו: הריעו וגו׳‎. על כי תראו מפלאות ה׳‎ בהנס הנעשה לי:

ב עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׃

רַשִׁ״י עבדו את ה' בשמחה. וכל כך למה דעו כי ה' הוא האלהים כשמשלם שכר פעולתכם אבל עובדי ע"ג אין להם לעבוד בשמחה שאין משלמין שכר:

אִבְּן עֶזְרָא עבדו - מנהג כל עובד להיותו נעצב, על כן: בשמחה ולא תראו בסתר, רק ברננה.

ג דְּעוּ כִּי־יְהוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא־עָשָׂנוּ ולא [וְלוֹ] אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ׃

רַשִׁ״י הוא עשנו ולא. כשלא היינו בעולם:

אִבְּן עֶזְרָא דעו - הוא אלהים לבדו ושלו אנחנו עמו והמלה כמו כל קרי וכתיב, על כן: אמר הגאון: כי ולו אנחנו הפך ואני עשיתני ומלת עמו שבה אל דעו.

מְצוּדַת דָּוִד הוא אלהים. ר״‎ל הוא בעל היכולת: הוא עשנו. הוא גדלנו ורוממנו וכן ישמח ישראל בעושיו (לקמן קמט): ולו אנחנו. מיוחדים אנחנו לו להיות נקראים עמו וצאן מרעיתו:

ד בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ־לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ׃

רַשִׁ״י בתודה. בהודייה:

אִבְּן עֶזְרָא בואו - בבואם בשערים תודה, ובחצר תהלה.

מְצוּדַת דָּוִד בואו. בעת יהיה נעשה לכם נס בואו שעריו בקרבן תודה והללו אותו:

ה כִּי־טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד־דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃

רַשִׁ״י ועד דר ודר. קיימת אמונתו כל לשון אמת ואמונה אמונת הבטחה שמאמין ומבטיח הבטחתו:

אִבְּן עֶזְרָא כי - זאת היא התודה והתהלה והברכה שיודו, כי טוב ה' לעולם חסדו.

מְצוּדַת דָּוִד לעולם חסדו. חסד ה׳‎ הוא דבר המתקיים עד עולם ולא כן חסד ב״‎ו: אמונתו. האמנת הבטחתו קיימת עד כלות כל הדורות:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.